הפגנת המחאה בכיכר רבין
(צילום: שחר גולדשטיין )
מחאת האלפים בכיכר רבין אמש (ש') לא הייתה הפגנה פוליטית. זאת לא הייתה גם הפגנה של בכיינים. זאת ממש לא הייתה הפגנת חרטא.
אמש, בדיוק תשע שנים לאחר שהחלה מחאת הקוטג' הספונטנית בשדרות רוטשילד, יצאו ההמונים שוב לרחובות. בכיכר התקבצו עצמאים, שכירים ב"חופשות" ללא תשלום, כאלה שכבר פוטרו, בעלי שליטה ובעלי עסקים מיואשים. איש לא שאל אותם למי הצביעו ומה דעתם על הסיפוח.
כמו ב-2011, גם אמש התייצבו אלפים למחות על מחדליה של הממשלה, שהוסיפה על הסכנה לחלות בנגיף הקורונה הקטלני גם מגפה כלכלית, הנוראה שידעה מדינת ישראל מאז ומעולם.
מיליון המובטלים ומאות אלפי בעלי העסקים איבדו את הסבלנות ולמעשה את האמון ב"ממשלת הקורונה", שהייתה עסוקה לאחרונה בהכל כמעט, חוץ מאשר בטיפול במצוקות הקשות של האזרחים שבחרו בה.
מה ששבר את גב הגמל היו ארבע תוכניות כלכליות שבאו בזו אחר זו, כטלאי על גבי טלאי. התברר שהממשלה שכחה בכל פעם אוכלוסייה אחרת בדרך. פעם את מקבלי כפל הקצבאות, פעם את בני ה-67 ומעלה, פעם את המתופף והתפאורן שיושבים בבית כבר ארבעה חודשים ופעם את מורי הדרך, שכנראה לא יעבדו כאן עוד חודשים ארוכים.
מי שבאו אמש לכיכר, נואשו מההבטחות הריקות שהמטירו עליהם קבריניטי המדינה, מבלי שהתחייבו לעמוד בהן. פעם הבטיחו מענק לליל הסדר, וזה הגיע אך בקושי במוצאי החג. פעם הבטיח ראש הממשלה שהכסף יהיה כמו אצל האמריקנים ("תוך יומיים בחשבונות") וגם כעבור שמונה ימים החשבון נותר מיותם מכספי הסיוע.
"אין לי אפילו 20 שקלים לקנות גלידה לילד", בכה לפני שבועיים עצמאי שנותר ללא כל פרנסה. באותו היום דאגו בכנסת לפטור את ראש הממשלה מתשלום מיסים במיליון שקל. באמצע השבוע האחרון בכה בטלוויזיה בעל מסעדה ותיקה שהוא נאלץ לסגור. באותה שעה דנו בכנסת בוועדת חקירה לשופטים.
בנימין נתניהו הוא פוליטיקאי מנוסה וחכם. ביום שישי בצהרים הוא קלט שעלולה להתחיל מחאת רחובות חדשה. אבל ניסיונותיו לשכנע את העצמאים לבטל את ההפגנה כשלו.
כי בדיוק על האטימות הזאת הייתה המחאה אתמול. על התוכניות מלאות החורים שהגתה הממשלה, על אי-העמידה העקבית בהבטחותיה, על השקלים שלא הגיעו לחשבון. עכשיו, למרות התוכנית החדשה, העם כבר לא מאמין לממשלה הזאת. אמש הוציא העם לממשלת האחדות כרטיס אדום.
