איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: מעיין אביב ורוואן אבו ורדה, נאות אפקה, תל אביב.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: מעיין (36), רוואן (29) והכלב קודי.
הדירה: שכירות. 4 חדרים שהפכה ל-3. 7,000 שקל. מעיין: "רוואן גרה בעשור האחרון בתל אביב ואני גרתי בצור יצחק עם הגרוש שלי. ברגע שנפרדנו והזוגיות עם רוואן, שהיא ערבייה נוצרייה, התקדמה, והבנו שנגור יחד, היה ברור שזה יהיה בתל אביב. שזה המקום שבו נקבל הכי הרבה תמיכה ויקבלו אותנו. רוואן: "זו שכונה מהממת, שקטה ועם פארקים, והכי חשוב - יש פה חניה".
הנישואים? מעיין: "הייתי נשואה 8 שנים לגבר מדהים שאני אוהבת אותו מאוד, אבל היו המון בעיות באינטימיות ובמיניות לאורך כל השנים, ולא ידענו לשים על זה את האצבע. מערכת יחסים בין אישה לאישה תמיד נתפסה בעיניי כמשהו מסעיר ופנטזיונרי, אבל לא כמשהו שאפשר לממש כחיים, כזוגיות. גם תמיד לימדו אותי לגדול לפי תבנית מסוימת. למצוא גבר ולעשות ילדים.
"בצבא הייתה לי התנסות חד-פעמית עם אישה שהייתה וואו, אבל לא היה כלום מעבר. השינוי הגיע אחרי שילדתי את נטע, היום בת 5. היה בי חוסר רצון לאינטימיות וקרבה, וניסיתי לטפל בזה. היינו בהמון סוגי טיפולים, אבל אף אחד לא שאל אותי אם אני נמשכת אליו, עד שהגעתי למטפלת שהכריחה אותי קודם לטפל בעצמי, ושם יצאתי למסע".
המסע? מעיין: "ניסיתי להבין מה עובר עליי, התחלתי לגלות התעניינות בנשים והייתי בלחץ מזה. בעלי היה מודע למה שאני עוברת. זה היה כואב וקשה, ובהתחלה פתחנו את היחסים כדי לבדוק, אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני הולכת, אני לא חוזרת. לא הרבה זמן אחר כך פגשתי את רוואן. לא חיפשתי בכלל, אבל היא הופיעה בחיים שלי והרגשתי שאני לא מוכנה לוותר".
רוואן? "אני מחיפה. אני מלמדת דיקור סיני ומטפלת בפציעות ספורט ומתמחה ברפואה משלימה בתחום האורתופדי. משלבת המון שיטות יחד. אני ספורטאית ושיחקתי בנבחרת ישראל ברוגבי. אחרי שנפצעתי קשה ברגל החלטתי לטפל בספורטאים שעוברים אותו תהליך. עם נשים היו לי ניסיונות בעבר, אבל זה לא מקובל בחברה הערבית. להורים שלי אין בעיה עם זה, 'אבל לא בבית שלי'".
שיתפת אותם? רוואן: "היו לי ניסיונות עם גברים, אבל אף פעם זה לא הסתדר. הגעתי למצב שהרגשתי שאו שאחיה בסוד כל החיים כדי לרצות את כולם, או שאני עושה רעידת אדמה, הורסת כל מה שבניתי כל החיים ובונה מחדש בתשתית בריאה. בשנה האחרונה פתחתי את זה עם ההורים. הם עדיין מסרבים לפגוש את מעיין ובעצם רוצים שלא אדבר על זה ואשאר בארון. זה גיהינום נפשי והיה נתק. אני לא יודעת מה יהיה, כי בחרתי בי ובמה שעושה לי טוב. אני לא יכולה להמשיך לשקר. ברגע שאני נכנסת לחיפה אני צריכה לשחק תפקיד, ואני לא יכולה יותר. בשלב מסוים שיחררתי את זה לעולם, ומלא חברים ומשפחה רחוקה תמכו ואמרו כל הכבוד, אבל המשפחה הקרובה עדיין לא במקום של להכיר בזה".
העניין הלאומי הוא קושי נוסף? מעיין: "לא. רוואן באה מבית ערבי ואני באה מבית מרוקאי, בתכל'ס יש בינינו הרבה משותף. הלאום הוא לא רלוונטי ומה שחשוב הוא החיבור, ובבית אנחנו בתא האינטימי שלנו וזו אהבה אמיתית".
איך השפיעו האירועים האלימים? מעיין: "היה פחד. רצינו לפרסם פוסט נגד השנאה והאלימות, אבל פחדנו כי הרגשנו שיש הוריקן בחוץ". רוואן: "אני כל החיים חטפתי גזענות. זה לא חדש לי. כשאתה גר פה כערבי אתה מואשם בהכל. גם מהצד של היהודים וגם מהצד של הפלסטינים". מעיין: "אני מרגישה שזה היה לטובה, כי כל החרא צף. עכשיו מבינים שאין אופציה אחרת אלא דו-קיום".
מעיין, מה את עושה? "אני מעצבת פנים בסגנון מרוקאי אוריינטלי אותנטי. הבית שגדלתי בו, עם שפע ואקלקטיות, השפיע עליי כמעצבת. רוב הלקוחות שלי הם דווקא לא מרוקאים, ואני מייצרת להם בית חם ושופע. אני גם עושה כנסים לעיצוב הבית - חוויה עם מוזיקה מרוקאית, אוכל והרצאה שבה אני משתפת מתוך השפה העיצובית שלי".
קורונה? מעיין: "העבודה ירדה, אבל יכולתי להתעסק בחיים שלי, לפרק ולבנות בית מחדש".
מינוס? מעיין: "לא. אנחנו מסתדרות ומזמנות לעצמנו את מה שאנחנו רוצות. אנחנו חיות מתוך תודעת שפע".
מחוץ לתמונה? רוואן: "אני מנגנת בכינור ולאחרונה התחלתי בסקסופון. החלום שלי היה בכלל להיות טייסת, אבל בגיל 8 הרסו לי את החלום כי אני ערבייה. שם התחלתי לחקור למה לי אסור ולמישהו אחר שגר איתי בחיפה מותר. אני תמיד אשאר ערבייה וכששומעים אותי מדברת ערבית ברחוב ישר מתחילים מבטים. פעם זה ממש הפריע לי, אבל היום אני יודעת מי אני, ואם אתם רוצים להכיר אותי באמת - בואו נדבר. כאב לי הלב שראיתי את חיפה ככה באירועים האחרונים. לא גדלתי על שנאה אלא על קבלת האחר".
