בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קיבל לאחרונה התנגדות לקיום צוואה שערכה אישה שהלכה לעולמה ב-2012, וקבע שהיא לא תקוים. השופטת רותם קודלר-עיאש פסקה שהוכחה בצורה "ברורה ומטרידה", השפעה בלתי הוגנת סביב החתימה על הצוואה.
המנוחה, אלמנה ללא ילדים, הייתה בסוף שנות ה-70 לחייה. ב-1997 חתמה עם בעלה על צוואה משותפת, שבמסגרתה הורישו את ביתם (כולל משק במושב מסוים) לשני ילדיו של המנוח מנישואים קודמים. ב-2012, שנתיים לאחר שבעלה נפטר, היא חתמה על צוואה נוספת, בפני נוטריון, שבה הורישה את כל עזבונה לאחיה ולבן דודה שלה.
לאחר מותה החל המאבק המשפטי בין אחד מילדי המנוח, ביקש לפסול את הצוואה מ-2012, לבין אחיה ובן הדודה ("המשיבים") שביקשו לקיים אותה.
המתנגד טען שאמו החורגת, שבאותה עת הייתה באשפוז ממושך בבית החולים הרצפלד, לא הייתה כשירה לערוך צוואה בשל מצב רפואי מורכב. לדבריו, הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של המשיבים, אשר חודשים ספורים לפני מותה "התקרבו" אליה על מנת לבודד אותה, להפוך אותה לתלויה בהם, ולהוציא לפועל תוכניתם – להחתים אותה על הצוואה החדשה.
לנוכח חוות דעת מומחה פסיכו-גריאטריה מטעם בית המשפט, השופטת קודלר-עיאש שוכנעה כי המנוחה היתה צלולה, רהוטה וכשירה מבחינה קוגניטיבית לערוך צוואה. ואולם, היא קיבלה את טענת המתנגד בנוגע להשפעה בלתי הוגנת, וציינה כי נפרשה בפניה "תמונה עגומה של קשישה חסרת ישע, אשר מספר חודשים לפני פטירתה עלה חשש לניצולה, ע"י קרובי משפחה שבאים לבקרה בבית החולים".
מן הראיות עלה כי בן דודה של המנוחה ובנו של אחיה הוציאו אותה מבית החולים, דרך כניסה אחורית, תוך שבגדיה הוחלפו, וללא "אישור חופש" מהצוות הרפואי. לאחר מכן היא הוחתמה על מסמכים מבלי שקראה אותם ומבלי שסיפרו לה את האמת לגבי תוכנם. כל זאת ללא שניתן לה מרחב פרטי לקרוא ולחתום על הצוואה, ובזמן שלפי מסמכי בית החולים היא הייתה בעלת "סיבולת נמוכה לכל מאמץ פיזי קל אפילו לשיחה".
יתרה מכך, במשך כל הזמן הזה המנוחה הייתה חשופה ל"סכנת חיים ממשית", מאחר שהוצאה ללא חמצן או אביזרים רפואיים להם נזקקה. השופטת ציינה כי מצב נפשי ופיזי שכזה מהווה תשתית להשפעה בלתי הוגנת.
בפסק הדין נכתב: "מדוע נלקחה למקום שנסתר מפני הצוות המלווה אותה בתקופת אשפוזה שם, אלא אם מלוויה ביקשו להסתיר פעולותיהם בעניין החתמתה על המסמכים?".
השופטת ביקרה את הנוטריון שערך את הצוואה, שמשום מה לא זכר פרטים מהותיים, ומסר תשובות לא אמינות. "ככל שהתקדמה חקירתו, כך התחזק הרושם כי מדובר בעדות מאורגנת ומגמתית", כתבה, והפנתה לכך שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, או לפחות התקשתה בקריאה. לפיכך נקבע שהצוואה מ-2012 לא תקוים, המשיבים חויבו לשלם הוצאות בסך 60 אלף שקל.
