"נתקענו". כך אמר הבוקר (ב') פקיד בכיר במשרד האוצר. ואכן, הדחייה המסתמנת של אישור תקציב המדינה בעוד 120 יום - תוקעת את המשק הישראלי לעוד ארבעה חודשים, בלי שום סיבה כלכלית, אלא רק בשל מריבות פוליטיות ומלחמות אגו בצמרת המדינה.
ההכרזות הריקות של ראש הממשלה ושר האוצר כי "צריך תקציב דחוף" הפכו בפשרה שהתגבשה בלילה האחרון לפארסה. לא רק שאישור תקציב המדינה אמור היה להידחות, בלי שום סיבה הגיונית, בפשרת האוזר, ב-100 יום על פי ההצעה המקורית, אלא שמשום מקום נוספו לדחייה עוד 20 יום. שאלתי הבוקר: למה? התשובה שקיבלתי הייתה זאת שילדי הגן משתמשים בה לא פעם: ככה.
וכך, בשל אי קיום ההסכם הקואליציוני, שקבע תקציב מדינה חדש דו-שנתי, ואי אישורו אפילו מיידית של תקציב חד-שנתי, כפי שדרש ראש הממשלה - המדינה נותרה לראשונה בתולדותיה (וגם בתולדות רוב מדינות העולם) במצב חסר תקדים:
בשנת 2019 אסור היה לבצע שום תוכניות כלכליות, רפורמות חדשות, מינויים בכירים וצעדים כלכליים דחופים, משום שישראל הייתה נתונה בשלוש מערכות בחירות רצופות עם ממשלות מעבר.
באה שנת 2020, שבה התקיימו בחירות מספר שלוש בשליש הראשון של השנה, ולאחריהן נשמו באגף התקציבים באוצר לרווחה עם הקמת הממשלה החדשה ב-17 במאי, שהנה או-טו-טו יהיה למדינה סוף-סוף תקציב מאושר. אלא שאז באה המריבה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין ראש הממשלה החליפי בני גנץ, שסיומה העגום היה הלילה: עד ל-23 בדצמבר לא יאושר בישראל שום תקציב מדינה. וכך הלכה לעולמה גם שנת התקציב 2020.
ומה רע בזה? הכול רע מאוד: המדינה תמשיך לפעול לפי תקציב בלתי מעודכן לחלוטין, שנוצר עוד במרץ 2018 לשנים 2018 ו-2019, כשהתקציב יהיה בכל חודש בשיעור של אחד חלקי 12 מתקציב 2019, שאינו מתאים כלל למה שמתרחש במשק בעת משבר הקורונה.
בנוסף, אסור יהיה לבצע שום רפורמה מתוך 40 כאלה הממתינות בחוק ההסדרים המוכן כבר, אין אפשרות לביצוע תוכנית כלכלית חדשה כלשהי, אי אפשר למנות 600 דירקטורים חסרים בחברות הממשלתיות (שרבות מהן פעלו כבר ללא קוורום חוקי) וכל צורך דחוף ומיידי, בלתי מתוכנן, לתוספת תקציב, ייאלץ את הממשלה לקבוע אותו במסגרת תוספת חירום של הוראת שעה.
איך אמר פעם שדרן הכדורגל יורם ארבל - ככה לא בונים חומה. אז ככה - בלי תקציב במשך שנתיים מלאות - לא בונים מדינה. כמה עצוב. כמה חבל. כמה מדאיג. כמה לא אחראי.