איך מתמודדים עם הסגר, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: אדם דה לנגה, ממצפה רמון.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אדם (38).
הדירה: "דירה קטנה בשכירות. משלם 2,000 שקל".
איך הגעת למצפה? "גרתי בעמוקה ובנהריה, ואחרי הצבא במקום לעשות טיול בעולם החלטתי לעשות טיול אנושי ולהסתובב בארץ, להכיר אנשים והתגלגלתי לפה. היום יש פה מלא צעירים ופאב אבל אז לא היה פה כלום. גיליתי פה משהו מיוחד. מקום קטן, טבע, אני מאוד אוהב את המדבר. אחרי זה עוד הסתובבתי, למדתי בירושלים, הייתי בחו"ל וב-2013 חזרתי שוב לגור כאן".
מה אתה עושה? "הקמתי פה במצפה את 'קרקס במדבר', שזה בעצם בית ספר ללימודי קרקס".
מה אתה אוהב במצפה? "שזה רחוק מהכל. כשאתה מתרחק מהמרכז אתה מתקרב לטבע ולעצמך. אתה לא מתעסק בחיפוש חניה. אתה עצבני - אתה הולך למדבר, אתה שמח - אתה הולך למדבר. אתה לא צריך לנסוע באוטובוסים כי לא משנה לאן תלך במצפה זה ייקח לך גג 20 דקות. החיים הם כאן. זה כמו אשראם או מנזר רק שאתה פוגש כל מיני אנשים ויש פה מגוון. אני רוצה לחבר קהילות סביב הקרקס וזה כיף ומאתגר".
איך הופכים לאנשי קרקס? "במהלך הלימודים באוניברסיטה הלכתי יחד עם חבר לסדנת קרקס ונדלקנו על זה. מאז הלכתי לסדנאות וכנסים בחו"ל והיינו בחוג קרקס בירושלים בזמן שהייתי סטודנט וזה הלך והתפתח".
חשבת שזה מה שתתעסק איתו? "מה פתאום. למדתי מזרח תיכון וערבית והייתי בתוכנית של מדיניות ציבורית ועשיתי תואר שני בתכנון עירוני וכל המטרה הייתה להיכנס למגזר הציבורי ולהפוך את המדינה לטובה יותר. אבל ככל שהזמן עבר והתעמקתי בקרקס, כולל סיבוב בחו"ל, הכרתי עולם טוב, שמחבר ומאתגר את המפגש של האדם אל עצמו ועם הפחדים, אם זה פיזיים בעבודה הגופנית והאקרובטיקה, ובין אם זה עבודה קבוצתית שעוזרים האחד לשני, או ביצירה ותנועה. קרקס זה הכל. הבנתי שאם אצליח לקדם את זה - יש לי כלי ביד שיכול לעשות טוב".
אתה מתפרנס מזה? "זה לא בדיוק עסק. אני מתפרנס מזה אבל בקטנה. אני מסתכל על זה כשליחות ומנסה לייצר לזה עוד אפיקים שיהיו גם כלכליים. המטרה בסופו של דבר היא שזה יגדל להופעות כדי לעשות טוב לקהל. יש לזה גם צד חינוכי, אנחנו מכניסים את הקרקס למערכת החינוך ומנסים ללמד ערכים של כבוד ועזרה לאחר, התמודדות עם אתגרים. זה לפעמים הרבה יותר חשוב מחשבון דיפרנציאלי והוצאת שורש. כשאתה עוזר למישהו שתלוי באוויר זה האמת, זה מאה אחוז הערכים. כשאתה עושה ג'אגלינג ומאה פעם נופל לך הכדור ואתה מרים וממשיך אתה לומד התמדה.
"היום הכל זה אפליקציות והכל מיידי וכל קושי הוא בלתי אפשרי והקרקס עושה משהו אחר לילדים. הרווחה הבינה את הכוח של הכלי הזה והם מתחילים לגייס מלגות לצורך העניין, שאנשים שלנו יחנכו ילדים. יש לזה גם צד טיפולי של עבודה עם נוער בסיכון. המזל הוא שבמצפה כולם תומכים ועוזרים ומקדמים את הקרקס. אפילו ראש המועצה התחיל לעשות ג'אגלינג".
אתה מאמין שזה יצליח כלכלית? "אני מהמר. לא יודע מה יהיה העתיד של זה. למה אתה חושב שאנחנו בית הספר היחידי בארץ לקרקס? כי אין פה כסף ויש אחריות שלא נדע. חבר'ה עושים סלטות באוויר ונופלים ויש כל הזמן חשש שייפצעו ואין אף אחד שנותן לי גב. לשמחתי זה לא קרה אצלי ואני משתדל מאוד להיות נוקשה בכללים ולאמן אותם בכושר, כוח וגמישות כדי שהסיכוי להיפצע יהיה נמוך יותר.
"בכל מקרה החיים פה הם לא סביב כסף. אני לא אהיה מיליונר אבל אם המקום הזה יביא בשורה שקרקס זה לא אריות וליצנים אלא הטופ שבן אדם יכול להגיע, לדעת לעבוד עם הגוף ואחד עם השני - זה מספיק טוב".
מינוס? "לא. אני חי חיים מאוד צנועים שזה עוד דבר מקסים בקהילת הקרקס. מפרגנים אחד לשני. באים חבר'ה מהמרכז, מעבירים סדנאות ומקבלים מאיתנו מקום לישון וככה זה בכל מקום, הקהילה עוטפת. כשאתה חי צנוע אתה גם פחות פוגע בעולם".
מה חסר לך פה? "חסרה לי זוגיות. חסרה לי קרקע ובית שלי שזה בעצם יציבות כלכלית. וגם חסר לי שהמדינה שלנו תהיה ראויה לאזרחיה, שהחברים למעלה בשלטון יזכרו שהם משרתי ציבור ולא להפך".
חופשה אחרונה? "הייתי חודש בפרו. אחותי גרה שם. גם שם תוך שנייה וחצי התחברתי לעולם הקרקס ופגשתי אנשים. הקרקס פשוט מחבר אנשים".
