האם מלאי הפירות ייגמר בעקבות משבר הקורונה?
(צילום: אביהו שפירא, משי בן עמי)
לפני כמה חודשים החליטה התאחדות התעשיינים לצאת בקמפיין נגד יבוא. בימי טרום הקורונה, עודדה ישראל יבוא על חשבון ייצור מקומי - מה שהעיב על התעשייה המקומית. בחזית הקמפיין רצו להציב את דמותו של נשיא טורקיה ארדואן. "הוא ייצר לכם את האוכל", ביקשו להטיח בפני הצרכנים הישראלים. אבל אז הגיעו למארגנים קולות מהוססים מצדם של התעשיינים בשטח.
- יבוא פטור ממכס למוצרי מזון - למי שימכור בזול לצרכנים
- על אף שלא צפוי מחסור בעגבניות: נפתח יבוא מטורקיה
התברר כי רוב התעשיינים הישראלים כבר עברו לייצר בטורקיה. שטראוס מייצרת שם ממתקים, יוניליוור מייצרת מגנום וחלק ממוצרי המותג הפרטי של רמי לוי ושופרסל מגיעים גם הם מטורקיה. ולא רק מטורקיה התעשיינים מייבאים: טבעול הקימה מפעלים במזרח אירופה וגם דגני הבוקר של נסטלה מיובאים משם. אמנם רוב הייצור נעשה עדיין בארץ, אך תעשיינים, שהבינו לאן נושבת הרוח בישראל חובבת הייבוא, החלו להגדיל את מחלקות הייבוא שלהם - והקמפיין נגנז.
יבוא הוא צו השעה: גבינות, טונה, בשר ורפורמת הקורנפלקס. המדינה מעודדת הורדת מכסים ויבוא כדי להוריד מחירים לצרכן. אמנם ברוב המקרים, הרפורמות האלה לא הורידו מחירים לצרכן, והמדינה המשיכה ורצתה לעודד גם יבוא חופשי של חמאה ומוצרי חלב. ואז הגיע וירוס אחד, ופתאום הודעות של הממשלה שמרגיעות את הציבור: יש ייצור מקומי. ובשפע.
"כל התעשייה המקומית נמצאת עם הצרכנים על ספינת הקורונה. ומזל שאנחנו פה, כי אם היינו מסתמכים רק על יבוא - היה בארץ מחסור במזון", טוען גלעד זילברברג, יצרן קטן, בעלי מפעל הבייגלה מאיר בייגל. "זה כמו מטאור שנפל על העולם, אבל ברמה הוליסטית יש פה גם תיקון עולם. אחרי שכולם יתאוששו בעזרת המדינה, צריך להבין שהפרדיגמה הזאת, שרק יוקר המחייה חשוב, מוטעית ביסודה. אי אפשר שענף המזון יעבור להיות ענף של יבוא בלבד".
"הביטחון התזונתי הוא הכי חשוב"
על פי זילברברג, זו המגמה. "כולם עוברים ליבוא ופתאום הגיעה הקורונה. תחשבי שלא היו מפעלי מזון בישראל? ביטחון תזונתי וביטחון של תעשייה מקומית - זה הדבר הכי חשוב לאזרחים, לריבונות", הוא אומר. "כיום ברור שכל המדינות בעולם ידאגו קודם כל לאזרחים שלהן ולא לייצוא לישראל. אני בטוח שהאיטלקים, שהם יצרנים גדולים, דואגים קודם כל לספק לאיטלקים לפני שהם מספקים לשווקי הייצוא".
"הגיע הזמן שיבינו שאי אפשר לוותר על הייצור המקומי", ממשיך זילברברג. "המדינה ויתרה עליו בשנים האחרונות. 'לא מעניין אותנו אם היצרנים המקומיים יכולים להתחרות ביבוא, נפתח את הגבולות ונביא מחירים נמוכים יותר' - זה מה שאני שומע כששר האוצר וראש הממשלה אומרים שהם הולכים להוריד את המכסים, את המגבלות על הייבוא. מה המשמעות של זה? הם אומרים לי בעצם: אדון תעשיין, אין לך פה עתיד, אתה צריך להעביר את המפעל שלך למקומות זולים: סין ,טורקיה, מזרח אירופה. וזהו".
זילברברג: "אם לא הייתה לנו תעשיית מזון ותעשיית חומרי ניקוי ותרופות, היינו תלויים בחסדי העולם. איזה כאוס היה פה. אם לא הייתה חקלאות מקומית, לא היו לנו עוף וירקות ופירות. החקלאות בסכנה, היא הצטמצמה מאוד בגלל הייבוא והמדינה שלא תומכת. הגיע הזמן להבין את נחיצות התעשייה המקומית"
זילברברג קורא לקברניטי המשק "להתעורר. כי אם לא הייתה לנו תעשיית מזון ותעשייה של חומרי ניקוי ותרופות, כולנו היינו תלויים עכשיו בחסדי העולם, ותחשבי איזה כאוס היה קורה פה. אם לא הייתה חקלאות מקומית, לא היה לנו עוף וירקות ופירות. והחקלאות פה בסכנה, היא הצטמצמה מאוד בגלל הייבוא והמדינה שלא תומכת. הגיע הזמן להבין את הקריטיות והנחיצות של התעשייה המקומית".
חלק מחומרי הגלם שהתעשייה המקומית משתמשת בהם הם ממילא חומרי יבוא. כלומר אנחנו בכל מקרה תלויים בעולם.
"כן, אבל הרבה יותר פשוט להביא קמח ואורז מאשר להביא מוצרים טריים מוגמרים או יבשים. ותעשיית המזון עדיין מבוססת מאוד על החקלאות המקומית. כל משק החלב, הירקות והפירות. תראי, למשל, מה קורה בפקקי הביקושים המטורפים באיטליה: מחצית המפעלים שם לא יכולים לעבוד. יש לי חברים באיטליה שאין להם אוכל בבית. ואיטליה זו מדינה יצרנית, והיא לא מצליחה לספק את כל הביקושים, אז היא תספק לייצוא לישראל? גם אני אדאג לסופרים בארץ לפני שאדאג לסופרים בארה"ב".
"יהיה פשע להעלות מחירים עכשיו"
משבר הקורונה שינה את פני הדברים גם אצל יצרנים נוספים. אחד מיצרני המזון הקטנים, שמוכר בכל רשתות השיווק, מספר: "מצב היצרנים הקטנים היה בכי רע עד לפני רגע, כי הרשתות הגדולות אומרות לנו: תעבדו תחת המותג הפרטי שלי ברווחיות נמוכה - או שננשל אתכם מהמדף. במקרה הטוב תקבלו חלקיק מדף. הקורונה עכשיו עושה להם בית ספר. הם רק רעבים לעוד ועוד סחורה. אני לא רוצה לדבר בשמי כי לצאת נגדם זה פחד אלוהים. אני תלוי בהם וגם מודה להם, אבל היחס אלינו לעיתים קרובות בריוני".
גם קובי כהן, מנכ"ל מפעל הטונה פילטונה, חושב שטוב שנשאר מפעל טונה שמייצר שימורי טונה בארץ. "כיום אנחנו רואים כמה חיוני שיש ייצור בארץ", הוא טוען. "המדינה הורידה את המכסים על טונה לפני כמה שנים, ורוב היצרנים עברו לייבוא, אבל יבואני הטונה נמצאים כרגע כמעט בלי סחורה. מי שנשאר זה אני ושאריות של יבוא. יש לי מאות משטחים של הזמנות".
"אף שהמדינה הורידה את המכס, השקעתי מיליוני שקלים בייצור מקומי והקמתי מפעל שני שייפתח בקרוב", מתגאה כהן. "פעלתי הפוך מהמתחרים שלי. לא טעיתי. מחיר ההובלה עלה, הייבוא לוקח 40 יום במקום 21 יום. לייבא חומר גלם קל יותר מלייבא את המוצר המוגמר. והדולר עלה. אני כן דואג עכשיו למחיר שמן הקנולה שאני מייבא מחו"ל. שמן סויה יש לנו מהארץ, בינתיים. אני מספק טונה לצבא, לשירות בתי הסוהר (שב"ס). ואני מספק עבודה לעובדים. הוספנו עוד משמרת. יש פחות עובדים בגלל הקורונה והביקושים אסטרונומיים. פי 3-4 מימים רגילים. הכל מתייקר: מחירי החומר הגלם בעולם קפצו ב-70%. חומר הגלם הוא 56% מעלות המוצר, זה הרבה, אבל זה יהיה פשע להעלות מחירים עכשיו".
קובי כהן, מנכ"ל מפעל פילטונה: "כיום אנחנו רואים כמה חיוני שיש ייצור בארץ. המדינה הורידה את המכסים על טונה לפני כמה שנים, ורוב היצרנים עברו לייבוא, אבל יבואני הטונה נמצאים כרגע כמעט בלי סחורה. מי שנשאר זה אני ושאריות של יבוא. יש לי מאות משטחים של הזמנות"
פילטונה מגלגלת 150 מיליון שקל בשנה והיא נחשבת למותג השני בשוק אחרי סטארקיסט. מתחרה נוספת היא נטו הענקית, שהיא גם יבואנית וגם יצרנית שמחזיקה במותגים כמו ויליגר ופוסידון. היא מוכרת את המותג שלה לכל הרשתות ומייצרת גם מותגים פרטיים. "עכשיו הם לוקחים יותר מהמותג שלי", הוא אומר. "אצל רמי לוי 70% מהמדף זה המותג שלו, אבל כיום הוא לוקח הכל מהכל בגלל הביקוש הגדול".
יאיר וייל, מנכ"ל חברת כפיר שמייצרת גבינות, הוא יצרן בינוני שהמפעל שלו מגלגל 120 מיליון שקל בשנה. וייל מספר על הקושי בהתמודדות לצד הביקושים. "אנחנו מנסים להפריד בין עובדים, לחלק את האנשים לקבוצות, מפרידים הסעות, מקפידים על ניקיון. זה מייקר מאוד את ההוצאות, אבל זו התקופה", הוא אומר. "לצערי, לא לכל מפעלי המזון יש אישור שהם מפעל חיוני. משרד הכלכלה צריך להתעורר ולתת לכל מי שצריך את האישור הזה. בעיקר לקטנים ולבינוניים".
וייל מדגיש כי "הביקוש למוצרים ישראליים עלה מאוד. יש בעיה כרגע ליבואנים כי משגיחי כשרות לא נוסעים לחו"ל, וכשהם חוזרים הם תקועים בבידוד על חשבון היבואן. התחרות מול הייבוא לא הוגנת כי עלות החלב במדינות מזרח אירופה, מהן מייבאים, היא מחצית מהעלות שלו אצלנו".
"אז לפחות דבר אחד טוב קרה לנו", אומר וייל, "קשה יותר לייבא. כמו כן, חוק המזון לא עזר ליצרנים הקטנים. סידרנו בעצמנו את המוצרים על המדף לפני החוק ואחריו. הרשתות לא מסייעות לנו. גם לשינוי האריזות הייתה עלות גבוהה עבורנו. כרגע, לנוכח ההוצאות שיש לנו בגלל הקורונה, נשמח אם משרד הבריאות ידחה את שלב ב' של הסימון האדום. בגלל הקורונה אין לנו זמן להתעסק עם זה. ההפרש קטן ולא משמעותי. עשינו צעד אחד קריטי מאוד. תעצרו פה ותנו לנו כמה שנים להתמודד עם זה".
"יש למדינה זיכרון חלש"
ומה יהיה בתום משבר הקורונה? זילברברג לא אופטימי. "המשק יושבת לפחות לחודש וחצי. זה נזק עצום למדינה. מכיוון שזה משבר עולמי, וכל העולם יצטרך להגדיל אשראי, יש סיכוי שיקבעו פה הנחות יסוד, שמדינות עם גירעון גדול עדיין ייחשבו בטוחות. עם זאת, אני לא רואה איך המדינה משקמת את כל העסקים. אני חושב שמחצית החברות במשק לא ישרדו", הוא אומר.
יאיר וייל, מנכ"ל חברת כפיר שמייצרת גבינות: "הביקוש למוצרים ישראליים עלה מאוד. יש בעיה כרגע ליבואנים כי משגיחי כשרות לא נוסעים לחו"ל, וכשהם חוזרים הם תקועים בבידוד על חשבון היבואן"
חוק המזון שנחקק ב-2015 היה אמור להבליט מוצרי יצרנים קטנים על המדפים, אבל זילברברג, כמו יצרנים קטנים ובינוניים אחרים, טוען שהיוזמה הזאת נכשלה והוא גם לא צופה לה עדנה בתום משבר הקורונה. "חוק המזון היה אמור לסייע ליצרנים הקטנים, אבל הוא חיזק את הגדולים ובעיקר את הרשתות", הוא אומר. "הרשתות התירו ליצרנים וליבואנים הגדולים לחזור לסדר בעצמם את המדף, והקטנים נדחקו. או שהם מייצרים למותג הפרטי, או שהם נאבקים על מקומם על המדף. גם המדינה מתייחסת אלינו כאל יצרן גדול ואין לנו שום הקלות, רק כי היצרנים הגדולים מפיצים את המוצרים שלנו, אחרת הרשתות ישחטו אותנו במחירים".
לדברי זילברברג, "לא מקימים מפעלים חדשים ומפעלים ותיקים נסגרים. היצרנים הופכים ליבואנים. ברור שהמדינה אומרת לנו: 'הי, אתה לא מעניין אותנו'. החלטתי שהחברה שלי תשנה את פניה ותתמקד בפוד טק. היתרון שלנו הוא בייצור מוצרים חדשניים. ייצרנו בייגלה עם חלבון שאין כמותו בעולם ומתעניינים בו בעולם. הפכנו את החברה מחברה יצרנית מסורתית לחברה שמזהה חדשנות. המפעל בארץ הפך מבחינתי למרכז פיתוח. אנחנו עדיין מוכרים בארץ כי השוק המקומי חשוב לי וגם כי לייצא זה לא פשוט. כבר עדיף להקים מפעל בארה"ב".
נראה שיצרני המזון וחומרי הניקוי מרוויחים מהמשבר. זה יציל את הקטנים?
"יצאנו לגיוס בארה"ב. שם כבר רואים פניות רציניות מגורמים רציניים מאוד. שוק ההון כולו מסתכל עכשיו על שוק המזון והחיטוי. מובן שהביקושים לצריכה הביתית גדלו מאוד. הייצור במפעל עלה ב-100%. אני עובד במתכונת חירום. אבל השאלה היא מה יהיה עם השוק המוסדי. כל חברות המזון עובדות גם איתו, והוא הולך להיות בצרות גדולות מאוד. הזמנות לבתי המלון ולמסעדות הופסקו. צ'קים חוזרים ממסעדות ומאולמות אירועים. מפעלי מזון קטנים ובינוניים בחרדה גדולה מזה. אחרי שזה ייגמר נתעורר לשוק חדש לגמרי. לשמחתי, העסק שלי לא שם. בנוסף, זה מצב זמני. אני סקפטי בעניין ההבנה של הממשלה את חשיבות הייצור המקומי, כי אחרי שהמשבר הזה ייגמר שוב יגידו 'בואו נייבא'. הזיכרון חלש".
