איך יתמודד המשק עם הקורונה? צפו בריאיון עם מנכ"ל האוצר באולפן ynet
(צילום: משי בן עמי)
ישראל רגילה להתמודד עם מלחמות ופיגועים, אבל לא עם מגפות ובטח לא בסדר גודל כזה. משבר הקורונה מחייב את הציבור הישראלי להתמודד עם מגבלות שלא התנסה בהן, בעיקר בכל הקשור לשהייה בבידוד. המספרים הרשמיים מדברים על 40 אלף איש ששוהים בבידוד בישראל, אולם נראה שבפועל מדובר במספרים גבוהים יותר, שגם עלולים לעלות ככל שהנגיף יתפשט בישראל.
ביום רביעי הכריז ארגון הבריאות העולמי כי נגיף הקורונה הוא מגפה עולמית. להכרזה יש משמעות, שכן באיזון בין מלחמה בנגיף לשמירה על זכויות אדם, העדיפות נוטה למיגור הנגיף. המשמעות: לגיטימציה למדינות להטיל צעדים אגרסיביים יותר על האוכלוסייה כדי להילחם בנגיף. להנחיה בישראל להיכנס לבידוד למשך 14 יום בקרב השבים מחו"ל ובקרב מי שהיה בקרבת אנשים שהתגלה אצלם הנגיף יש השלכות פסיכולוגיות, חברתיות וגם כלכליות מהותיות מאחר שלא לכולם הצטברו ימי מחלה שיוכלו לנצל לצורך השהייה בבית. בקרב העצמאים מדובר בטלטלה מהותית, שכן הרבה פעמים לא ניתן לנהל את העסק מרחוק בזמן הבידוד.
בידוד הוא אחד האמצעים האפקטיביים, אך גם הבעייתיים לטיפול במגיפות. הצלחתה של סין בבלימת התפשטות הקורונה נעשתה כנראה בזכות צעדי בידוד וסגר אגרסיביים שהפעילה.
"אחריות וסולידריות"
בישראל לא ידוע עד כמה נשמעים האזרחים להנחיות הבידוד, אם כי ההערכות הן שבסך הכל רוב הציבור נשמע להנחיות. מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב אמר השבוע: "התרשמנו מהאחריות והסולידריות שהפגינו אזרחי ישראל. אנחנו מפעילים אמצעי אכיפה רק בשוליים, כי זה לא הכרחי".
ועדיין, כבר התגלו מספר מקרים של חולי קורונה שהיו אמורים להיות בבידוד עוד לפני שהתגלו סימני המחלה, אך לא הקפידו על כך. השבוע גם פורסם שנשקלת אפשרות להגביר את האכיפה על סוגיית הבידוד באמצעים אגרסיביים יותר של מעקב כמו איכון הטלפון הנייד או מעקב אחרי פעולות בכרטיס אשראי.
"אכיפה בשיטות של 'האח הגדול' מאוד אפקטיבית, אבל היא דורשת המון משאבים, ומתאימה למדינות כמו צפון-קוריאה ואיראן. כלכלה התנהגותית מציעה דרכים חיוביות וידידותיות לעודד אנשים לעשות את הדבר הנכון", אומר ד"ר גיא הוכמן ראש התוכנית לתואר שני בכלכלה התנהגותית בבינתחומי הרצליה. "כניסה לבידוד היא ניגוד עניינים בין טובת הכלל לטובת הפרט. כולנו רוצים להתנהג תמיד טוב ולהיות מוסריים, אבל בפועל ממציאים תירוצים למה בכל זאת אפשר להפר את ההנחיות. בנושא הבידוד, אנשים אומרים לעצמם: 'לי זה לא יקרה, אני מרגיש טוב, הבידוד יפגע בי כלכלית' וכו'".
אז למה לא להשתמש בסנקציות כמו קנסות ומעקב אחרי הסלולרי?
"זה גם דורש משאבים רבים, וגם לא בהכרח אפקטיבי. אנשים אמנם שומעים שמישהו אחד נתפס, אבל גם רואים אחרים מפירים הנחיות ולא נתפסים, ואז שמים את הדגש איך אפשר לעקוף את האכיפה ולנסות לא להיתפס. במקום זה צריך לייצר לאנשים את המוטיבציה המתאימה. צריך להדגיש ששמירה על בידוד תמנע פגיעה באחרים, במשפחה ובסובבים אותנו. דרך נוספת היא להבליט עד כמה רוב האוכלוסייה מקפידה על ההוראות. בצרפת למשל, עשו קמפיין לפיו 90% מהאוכלוסייה משלמת על הכרטיס ברכבת. ואכן ראו שם ירידה בהיקף ההתגנבות לרכבות. כשאנשים רואים בבירור במספרים שהרוב מקפידים על ההוראות, או חושבים שזה קריטי לשמור על ההוראות, זה מעודד להתנהגות טובה".
הוכמן חושב שקמפיינים אינם הדרך היחידה, ושהמדינה צריכה להוכיח שכל המערכת נערכת למניעת התפשטות הנגיף. לדבריו, אם אנשים נוחתים בנמל התעופה, והמדינה לא נערכה לפתור את השאלה איך הם יגיעו לבידוד, ואז הם נוסעים בתחבורה ציבורית, הדבר גורם לתחושה שהמערכת לא מספיק מאורגנת, ואנשים לא יראו היגיון להקריב עצמם ולהיכנס לבידוד, כשממילא יש דרכים אחרות בהן הנגיף יתפשט בארץ. הוכמן מעריך שגם סיוע כלכלי של המדינה יסייע בהגברת האפקטיביות של הישמעות להוראות הבידוד: "אם המדינה תראה שהיא מסייעת למי שנמצא בבידוד, למשל בסבסוד משלוח של מזון או פיצוי לעסקים, זה יגדיל את שיתוף הפעולה של הציבור".
אבל יש לכך עלות. וממילא המשבר הזה צפוי לעלות למדינה כסף רב.
"זה יעלה כסף בטווח הקצר, אבל יגביר את הרצון של אנשים לשתף פעולה עם ההנחיות, וכך יוכל לחסוך כסף רב בעתיד על הוצאות שיידרשו אם הנגיף יתפשט בישראל, דבר שעלול להביא לקריסה של מערכת הבריאות". לדבריו, הדבר החשוב ביותר הוא לעשות את הפעולות האלה עם תחילת המשבר: "אם יוצרים מיד סטטוס קוו של חובת ציות להוראות הבידוד, לאנשים שיצטרפו לבידוד יהיה קשה להפר אותו. לחץ חברתי זה הכוח הכי חזק בהתנהגות של אנשים".
איך נערכו בעולם
מי שנערכו בעוד מועד לתרחיש של כניסת אזרחים לבידוד הן אוסטרליה וקנדה, שקבעו בשנים האחרונות כללים ברורים לפיצוי אזרחים הנכנסים לבידוד. לדברי פרופ' ליזה סבן-אירני, סגנית דיקאן בביה"ס לממשל בבינתחומי הרצליה וחוקרת ניהול ואתיקה במדיניות ניהול אסונות, אוסטרליה החלה לעסוק בנושא לאחר מגפת הסארס שפרצה בשנת 2003. מאחר שהיה מדובר בנגיף שהאוכלוסייה שנמצאת בסיכון גבוה לחלות ואף למות ממנו היא ילדים, אוסטרליה סגרה באותה תקופה בתי ספר, דבר שאילץ את ההורים להישאר בבית עם ילדיהם.
5 צפייה בגלריה
פרופ' ליזה סבן-אירני: "כשהמדינה מודיעה מראש שיהיה פיצוי, זה מפחית את הצורך לפקח על כך שאנשים אכן יקיימו את ההוראות.
כך יוצרים אמון, וידיעה שיש רשת שתשמור עליך"
(צילום: אלי דסה)
"לסגירת בתי ספר יש משמעות דרמטית, כי היא משפיעה על יכולת ההורים לעבוד", היא אומרת. "בשנת 2005 נקבע תיקון לחוק הבריאות באוסטרליה, ולפיו המדינה צריכה לפצות מעסיקים שעובדיהם נאלצו להישאר בבית בגלל ילדיהם. המשמעות היא שהמדינה מפצה על אובדן ימי עבודה ושיתוק כלכלי. זו מדיניות מאוד נדיבה שיכולה להגיע לסכומי כסף מאוד גבוהים".
מה לגבי פיצוי לעצמאים?
"זו סוגיה רגישה, בעיקר כי אוסטרליה מתאפיינת בריבוי עצמאים, וזה יהיה השלב הבא בטיפול בנושא. הם ניסו למצוא מנגנון פיצוי שכזה, ואף הקימו ועדה שתעסוק בזה ב-2010, אבל עד היום הוא טרם גובש. כן נשקל בין היתר להחיל ביטוח נגד מגפות, אבל הגיעו למסקנה שהעלות שלו תהיה מאוד יקרה ולא משתלמת".
גם קנדה החלה לעסוק בסוגיית הפיצוי לאנשים בבידוד. שם הנושא עלה גם כן לאחר מגפת הסארס, מאחר שצוותי רפואה רבים מקנדה נשלחו לסייע במדינות אחרות. "בקנדה החליטו לתת פיצוי כספי למי שחשוף לסיכונים רפואיים. הם מקבלים פיצוי גבוה משאר האוכלוסייה גם בכל הקשור לחישוב ימי מחלה. אולם מלבד זאת, הוחלט שהמדינה תתחלק עם המעסיקים במימון ימי מחלה לכל עובד שנאלץ לשהות בבידוד של מעל עשרה ימים", אומרת סבן.
בעלי אולמות האירועים: אנחנו בקריסה
(צילום: משי בן עמי)
לעומת זאת, ארה"ב נמצאת בצד השני במדיניות הפיצוי: "בארה"ב נרתעים מביצוע סגר ובידוד כפוי על אוכלוסיות גדולות. שם נושא זכויות האדם מאוד קריטי", אומרת סבן. ואכן לא קשה לראות את התוצאות של המדיניות הזו: מסתמן שבארה"ב יש התפרצות של הקורונה, והמדינה מתקשה להשתלט עליה. ההערכות הן שמספר הנדבקים אף גבוה מהפרסומים הרשמיים, גם בשל הקושי לבדוק את כל החולים הרלוונטיים. לדברי סבן, הבטחה מראש של המדינה שיהיה פיצוי כלכלי למי שבבידוד היא קריטית: "כשהמדינה מודיעה מראש שיהיה פיצוי, זה מפחית את הצורך לפקח על כל שאנשים אכן יקיימו את ההוראות. כך יוצרים אמון, וידיעה שיש רשת שתשמור עליך. שיתוף הפעולה בין המדינה למעסיקים זה מאוד חשוב בנושא הזה".
"פתרונות יצירתיים"
לא רק הבטחת פיצוי מהמדינה היא צעד חשוב להצלחת הבידוד, אלא גם היכולת והנכונות של הקהילה לתמוך מי שנמצא בבידוד. "סין למשל מתאפיינת בחוסן קהילתי. ראינו גם במשבר הזה שיש להם פתרונות יצירתיים. למשל, גם ילדים שהיו בהסגר המשיכו לקבל שירותי חינוך ותרבות", אומרת סבן. לדבריה, חוסן קהילתי לא רק תלוי באופי הקהילה ובגיבוש שלה, אלא גם למדינה יש אחריות בנושא כמו קביעת מסגרות של לימודים מרחוק, או סיוע של הרשויות המקומיות כלפי תושביהן שבבידוד.
כרגע אנחנו בעיצומו של האירוע. מה צריכות להיות המסקנות אחרי שמשבר הקורונה יהיה מאחורינו?
סבן: "ישראל חייבת לגבש מודל של פיצוי. אנשים הרי לא באמת רוצים להקריב את עצמם לטובת המדינה. צריך לקבוע סט של כללים, שאנשים יבינו שהם מקריבים אבל שיבטיחו להם שהם לא מנודים ושהם מפוצים כלכלית. כן צריך להחליט על דרך ההתנהלות של המדינה בניהול המשבר. חייבים להיות כמה שיותר שקופים ומסודרים במידע שמועבר לציבור, במיוחד בעידן הנוכחי כשיש הרבה פייק ניוז שמסתובב ברשתות".
הכניסה לבידוד למשך 14 יום היא מאתגרת. יש אמנם אנשים שרואים בכך הזדמנות לשבירת שגרת החיים הלחוצה, אך יכולות להיות גם השלכות בכל הקשור לתחושת בדידות ואף דיכאון. "בסך הכל אנשים מקפידים על הוראות הבידוד כי זה עניין של אחריות חברתית. אף אחד לא רוצה שיסמנו אותו אחר כך כמפיץ של מחלות, וגם יפיצו את המסלול שלו ואיפה היה בכל שעה", מעריך פרופ' יונתן הפרט ראש הקתדרה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית.
5 צפייה בגלריה
פרופ' יונתן הפרט: "לאנשים מופנמים הבידוד דווקא יכול להיות הזדמנות טובה למעט שקט. לאנשים מוחצנים, שרגילים להיות באינטראקציות עם העולם, הבידוד עשוי להיות מאתגר יותר"
(צילום: האוניברסיטה העברית)
לדבריו, בזכות הטכנולוגיה הבידוד לא מרגיש כמו 'כלא', אבל יש לה גם חסרונות: "הטכנולוגיה מאפשרת לאנשים בבידוד להיות בקשר עם אחרים, ולא להתבודד. מצד שני היא עלולה להאיץ התמכרות לגלישה ברשתות חברתיות, דבר שעלול דווקא להביא לדכדוך. צריך להשתמש בטכנולוגיה בצורה אקטיבית ליצירת קשרים עם אנשים, ולא בפסיביות של הסתכלות בפרופילים של אנשים אחרים ברשתות".
האם בידוד עלול לגרום לדיכאון?
הפרט: "אנשים שהיו בעבר בדיכאון, או שיש להם נטייה לדיכאון עלולים להיקלע למצב כזה בבידוד. לגבי מי שלא סבל מכך בעבר, ספק אם הבידוד יגרום לכך. לאנשים מופנמים הבידוד דווקא יכול להיות הזדמנות טובה למעט שקט בעיקר בעולם הנוכחי ששם דגש על המוחצנות. לעומת זאת לאנשים מוחצנים, שרגילים להיות באינטראקציות עם העולם, הבידוד עשוי להיות מאתגר יותר". לדבריו, חשוב לשמור על שגרה בריאה - להקפיד על פתיחת חלונות בבית, אכילת מזון בריא ושמירה על לוח זמנים קבוע: "יש להימנע ממצב שבו ערים בלילה וישנים במשך היום ולהימנע משאלות כמו 'למה דווקא אני, מה הייתי יכול לעשות אחרת כדי להימנע מבידוד?'. עדיף לקבל ולהשלים שזה המצב, ושהוא זמני".
פרופ' יובל פלדמן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפטים בבר־אילן, עוסק בשאלה איך המדינה יכולה לגרום לציבור להתנהג כפי שהיא רוצה. "יש מגוון של נושאים ממניעת עישון ועד עידוד מיחזור. אולם בכל הקשור להחלטה שאנשים ייכנסו לבידוד, זו סוגיה אחרת. ראשית מדובר בפעולה שיש לה מחיר משמעותי מבחינת הפרט. שנית, אם במיחזור 30% מהאוכלוסייה לא ייענו לקריאה, עדיין המיחזור יהיה אפקטיבי. לעומת זאת בבידוד קריטי שכולם ישתפו פעולה, אחרת פעולת הבידוד מאבדת את האפקטיביות שלה", אומר פלדמן.
5 צפייה בגלריה
פרופ' יובל פלדמן: "צריך להסביר לציבור שמי שלא נשמע להנחיות מסכן את הקרובים לו ואת האוכלוסייה המבוגרת. עדיף שהמסר יהיה ברמה הזו, ולא ברמה של סולידריות וגאוות מדינה"
לדבריו, יש כמה דרכים לגרום לציבור לשתף פעולה כשהאפקטיבית ביותר היא המוסרית: "צריך להסביר לציבור שמי שלא נשמע להנחיות מסכן את הקרובים לו ואת האוכלוסייה המבוגרת. עדיף שהמסר יהיה ברמה הזו, ולא ברמה של סולידריות וגאוות מדינה, כי זה יותר מופשט מאשר מסר של מניעת נזק באוכלוסייה מבוגרת שפגיעה יותר לנגיף".
עם זאת, הוא מציין כי מסר כזה עלול לאבד מהאפקטיביות שלו אם האזרחים רואים שהמדינה עצמה לא מנהלת בצורה מדויקת ויעילה את המשבר.
למשל, פרסום האירוע בכלי התקשורת לפיו חולה קורונה הסתובב בישראל עשרה ימים תמימים, כולל בבתי חולים, עד אשר נבדק והתגלה הנגיף בגופו, עלול לסדוק מאוד את הנכונות של הציבור להישמע להנחיות הבידוד, שכן האמון באפקטיביות הבידוד נפגע.
שיטה נוספת היא אכיפה וענישה. "סנקציות והפחדה אלו שיטות אפקטיביות לטווח הקצר. אבל יש להן גם חסרונות", אומר פלדמן.
סנקציות עם חסרונות
לדברי פלדמן, אי אפשר שהמדינה מצד אחד תשדר לציבור שהיא מרוצה משיתוף הפעולה הגבוה שלו מהנחיות הבידוד, ובמקביל תדגיש את הסנקציות של מי שמפר את ההנחיות, וגם תציין שהיא מגבירה את שיטות האכיפה הכוללות איכון טלפונים. "אם הציבור משתף פעולה עם ההנחיות אז למה צריך להחריף את שיטות האכיפה? כמו כן, האיום בענישה כבדה ירתיע את הציבור משיתוף פעולה וולונטרי", הוא מציין.
פלדמן מציין שפרסום הענישה החמורה על הפרת הנחיות הבידוד (עד 7 שנות מאסר) פחות אפקטיבי, ואם כבר עדיף לשים דגש על שיטות הניטור לאיתור המפירים. "זה ברור שלמדינה יש פרטים על מי חזר מחו"ל וצריך להיות בבידוד, אבל מה למשל לגבי מי ששהה במקומות שבהם היו חולי קורונה? אותם אנשים לא יירתעו מהענישה, אך יירתעו אם יידעו שלמדינה יש כלים לדעת שהם אכן היו באותם במקומות", הוא אומר, תוך שהוא מסייג שהרחבת שיטות הניטור עלולה לפגוע באזרחים.
