אנחנו נמצאים במעגל קסמים. מצד אחד, שיעור האבטלה במשק ממשיך להיות גבוה, והתחזיות לסוף השנה ולמחצית הראשונה של 2021 אינן מזהירות. נראה שכחצי מיליון ישראלים ימשיכו לשבת בבית, לקבל דמי אבטלה ולעכב את חיפוש העבודה והחזרה לשוק העבודה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מצד אחר, מאות אלפי ישראלים, גם אם יחפשו היטב, לא יצליחו למצוא מקום עבודה דומה לזה שאיבדו. בחלק מהמקרים, אם כבר ימצאו עבודה, ינצלו המעסיקים את המצב העגום במשק ויציעו להם שכר מינימום של 5,300 שקל או שכר נמוך של 6,000-7,000 שקל - הרחק מהשכר הממוצע, שנע לאחרונה בין 10,500 ל-11,000 שקל. ולכן רבים, לא רק עצלנים, פשוט יושבים בבית ומסתפקים כעת בדמי האבטלה.
ויש צד נוסף: תארו לכם מצב שבו הייתה הממשלה נמנעת מלשלם דמי אבטלה לכ-850 אלף עובדים שפוטרו או הוצאו לחופשות ללא תשלום בגין משבר הקורונה. חלקם היו גולשים ממש לחרפת רעב, אחרים היו נאלצים למכור נכסים, למשוך כספים מקופות גמל והשתלמות, שהם חיסכון לעת זקנה, ולהתחנן לאבא, אמא וסבתא שיעזרו להם. והכי עצוב: סבתות וסבים, שהוצאו גם הם לחופשות, היו נאלצים לבקש מהילדים ומהנכדים תמיכה כספית כדי שלא ייוותרו בלא אוכל ותרופות.
קל היה לפתור את מעגל הקסמים הזה, ורק התעקשות לא ברורה של חלק משרי הממשלה מונעת להפעיל את המודל הגרמני הפשוט כל כך: עובדים לא יוצאו לחל"ת ולא יפוטרו. משרתם תופחת ב-30% או ב-50%, ואת חלק המשרה הזה תשלים הממשלה. כך כולם מרוויחים: המעסיק משלם חצי משכורת, המדינה לא נאלצת לשלם 70% מהשכר כדמי אבטלה, והעובד מקבל שכר הולם לעבודתו.
יש למישהו הסברים מדוע המודל הזה, שבו תומכים שרי הכלכלה והרווחה, עדיין אינו מיושם?
