אתמול (ד') התחרתה עוצמת העימות בין ביטוח לאומי לשירות התעסוקה עם עוצמת הסערה בחוץ. במרכז העימות עמדה שאלת האחריות להיווצרות חובות לביטוח לאומי בהיקף של כמיליארד שקל בשל תשלום דמי אבטלה מיותרים בתקופת הקורונה.
מנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור האשים את מנכ"ל ביטוח לאומי מאיר שפיגלר שהוא אחראי למחדל וכי הוא מחפש אשמים. ביטוח לאומי הגיב ש"אין זכות קיום לשירות שאבד עליו הכלח".
מה שמדאיג באמת בוויכוח הזה הוא לא היקף החובות. ביטוח לאומי שילם במשבר הקורונה 28 מיליארד שקל דמי אבטלה. 920 מיליון שקל חוב הם 3% וזה די סביר. מה שמדאיג הוא שמרוב ויכוחים אין עדיין פתרון לבעיה שגרמה לחוב, כלומר איך יודעים שאדם הפסיק להיות מובטל. התוצאה היא שגם בימים אלה ממשיכים להיווצר חובות בשל אנשים שחזרו לעבודה ולא דיווחו. העובדה שהבעיה הזו לא נפתרה כבר בתחילת המשבר היא מחדל.
2 צפייה בגלריה
מימין: מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר ומנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור
(צילום: שירות התעסוקה)
עוד היבט מדאיג הוא שמדובר ב-380 אלף חייבים, כ-6% מהמבוגרים בישראל, עם חוב ממוצע של 2,400 שקל. כל זאת בתקופה שלאנשים די קשה לשלם. בביטוח לאומי מעריכים שייקח שנתיים לסגור את כל התיקים. החוב המקורי היה 1.1 מיליארד וביטוח לאומי גבה בינתיים 180 מיליון שקל. אבל בהתחשב בתקופה ובעובדה שמדובר במובטלים - הוא מבצע את הגבייה לאט ובזהירות חריגה.
רוב החובות נוצרו כתוצאה מכך שאנשים חזרו לעבודה אבל הדבר לא דווח בזמן וביטוח לאומי המשיך לשלם להם. העימות בן שני הארגונים הוא בשאלה מי אחראי לגלות שהמובטל חזר לעבודה.
עד שהתחילה הקורונה זה היה פשוט. המובטלים נדרשו להתייצב פעם בשבוע בשירות התעסוקה וממילא שירות התעסוקה ידע לדווח לביטוח הלאומי מתי הם חזרו לעבוד.
עם תחילת המשבר כשמספר המובטלים זינק ל-1.2 מיליון והחלו הסגרים - הופסקה חובת ההתייצבות. התוצאה הייתה ששירות התעסוקה דיווח וביטוח לאומי שילם על סמך הרישום הראשוני של אדם שהוא מובטל. הבעיה היא שמהר מאוד התברר שאנשים מדווחים לשירות התעסוקה כשהם הופכים למובטלים אבל מדווחים הרבה פחות כשהם חוזרים לעבוד. גם משום שזה לא לוחץ להם.
הבעיה הזו היא אחת הסיבות לקושי להשיג מספרים בדוקים על כמות המובטלים. אבל המחלוקת הנוכחית מגלה שיש לה גם מחיר כלכלי לא פשוט.
שני הגופים מאשימים אחד את השני. מנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור פרסם אתמול הודעה ש"הניסיון לגלגל את האחריות על שירות התעסוקה הוא מביש וחוטא לאמת". לטענת שירות התעסוקה - לביטוח לאומי "ישנה הסמכות הבלעדית לקבוע את תנאי, היקף ומשך הזכאות לקבלת דמי אבטלה".
ביטוח לאומי ענה ש"הניסיון של גראור להוליך שולל את הציבור ולהתייחס לבדיקות המקצועיות הנערכות על ידי הביטוח הלאומי כאילו והן קובעות את סטטוס האזרח כמובטל, מעיד על בריחתו מאחריות, דבר שאינו מפתיע איש".
שני הצדדים מבינים ששירות התעסוקה אינו יודע בזמן אמת מתי אנשים חוזרים לעבודה והוויכוח הוא מי אמור לפתור את הבעיה. בביטוח לאומי סבורים ששירות התעסוקה היה צריך לחייב התייצבות דיגיטלית באתר לפחות פעם בחודש במקום ההתייצבות בלשכה.
בשירות התעסוקה סירבו בטענה ש-200 אלף מובטלים נרשמו שלא באמצעות הרשת ואין להם את המיומנויות הדיגיטליות הנדרשות. התייצבות חובה מקוונת, טוענים בשירות, עלולה למנוע מהם את דמי האבטלה.
נתון זה מעלה את השאלה מה בעצם מונע משירות התעסוקה לאפשר התייצבות טלפונית למי שאינו בקיא בשימוש במחשב. וטלפון באמת יש לכולם. בביטוח לאומי מאשימים שמי שבאמת מסכל זאת הוא ועד שירות התעסוקה. בשירות מכחישים.
בינתיים, בשני הצדדים עשו מאמצים להקטין את מימדי הבעיה. שירות התעסוקה החל לחלק את הדיווחים שלו לביטוח לאומי לשתי רשימות, אחת של אנשים שיש איתם קשר והשנייה של מנותקי קשר. זאת כדי לסמן לביטוח לאומי את מי צריך לבדוק.
השירות גם מנסה ליצור קשר עם המובטלים באמצעות מיליוני מסרונים ומאות אלפי שיחות טלפון. זה הביא לצמצום רשימת מנותקי הקשר מ-170 אלף איש ל-70 אלף שאינם עונים. אבל גם 70 אלף איש שמשלמים להם דמי אבטלה למרות שאתה לא יודע אם הם מובטלים או לא - זה המון.
ביטוח לאומי התחיל להצליב את רשימות המובטלים עם דיווחים של המעסיקים. הוא אף עיכב תקופה מסוימת תשלומים לעשרות אלפי מובטלים בשל סתירה עם דיווחי המעסיקים. בביטוח לאומי טוענים שהם מנעו כך היווצרות חובות של חמשה מיליארד שקל נוספים. גם אם הסכום נראה מנופח, מדובר ביוזמה מבורכת.
חוק חדש שעבר בכנסת מחייב את המעסיקים לדווח על העובדים לביטוח לאומי פעם בחודש ולא פעם בחצי שנה כפי שנהוג היום. כשהחוק הזה ייושם הוא יפתור את הבעיה.
בינתיים נראה שמי שצריך להחליט אם לחייב התייצבות בשירות התעסוקה הם שרי האוצר והעבודה והרווחה, ויפה שעה אחת קודם. לפני שייווצרו עוד עשרות אלפי חובות.
