איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: אביטל חן וצחי חלימי, מחיפה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אביטל (32), צחי (31) והכלבה מזל.
הבית: גרים ארבע שנים בדירה שכורה במרכז הכרמל. שלושה חדרים, 3,900 שקל לחודש. אביטל: "יש לנו דק בחוץ ואנחנו ממש בטבע. כל הוואדי פרוש מולנו. יש פה כמה מעיינות סודיים לא רחוק מאיתנו וזה מגניב לאללה".
למה חיפה? אביטל: "התחלתי ללמוד בטכניון ושם הכרנו. צחי הכי חיפאי שיכול להיות, וכשפגשתי אותו הבנתי שהוא לא מתכוון לעזוב, אז כשסיימנו את הלימודים החלטנו להישאר". צחי: "אני גרמתי להגירה שלילית מהמרכז. אין על חיפה. ים, שקט, חזירים מסתובבים ברחובות".
מה למדתם? צחי: "אני הנדסאי אלקטרוניקה". אביטל: "אני למדתי הנדסת בניין. אמא שלי מהנדסת ויש לה משרד קטן, וזה משהו שגדלתי עליו וראיתי שזה טוב. היא עובדת עם אנשים ויש פרנסה, החלטתי ללכת על זה כדי להשתלב אחרי זה עם אמא. עבדתי שלוש שנים במשרד ותיכננתי כמה מבנים בחיפה, אבל כל הזמן הרגשתי שאני לא נמצאת במקום הנכון. אני יצירתית, אוהבת לעבוד עם אנשים, והרגשתי שלא יכול להיות שאני יושבת כל היום במשרד ומחשבת חישובים. הייתי חייבת משהו אחר. כל הזמן רציתי לברוח, בסוף פתחתי חדר בריחה".
חדר בריחה?? אביטל: "היה הטרנד של חדרי בריחה שמאוד אהבנו. הלכנו המון, וכל פעם שהיינו יוצאים מחדר היינו אומרים לעצמנו, 'אנחנו יכולים לעשות את זה'. אמרתי לצחי, 'אתה איש אלקטרוניקה ואני עם הראש היצירתי והרעיונות ואהבה לאנשים, בוא נלך על זה'".
החלטה לא פשוטה? אביטל: "ברור. מצפים ממני - 'למדת בטכניון ואת מהנדסת, לא חבל לזרוק כל מה שעשית?' אבל רציתי לאתגר את עצמי, וביום ההולדת שלו הכנתי לו חדר בריחה בבית, עם חפצים פשוטים ומנעולים. כשזה הצליח אמרתי לו: 'זה זה. אני רוצה את זה'. עשינו הכל מאוד מושכל, פנינו לקרן שמש, עמותה ללא מטרות רווח שעוזרת ליזמים צעירים ונותנת להם ליווי לשנתיים. עשינו תוכנית עסקית, אבל עד שפתחנו, כמות החדרים בסביבה הוכפלה. הבנו שאני אנהל את העסק והוא ימשיך להיות שכיר, כדי שנאזן את עצמנו".
השקעה גדולה? אביטל: "לא לקחנו הלוואה, לא נכנסנו למינוס. השקענו מכספים שהיו לנו ופתחנו את 'הג'וב היווני'. דמיינתי טברנה, עם אוזו ומוזיקה, ואז מתחיל המשחק עם חדר כספות וזהב ואקשן. צחי בנה את האלקטרוניקה, אבא שלו עזר בבנייה בעץ, אחותו בעיצוב פנים, וככה חסכנו המון". צחי: "נכנסנו לעלי אקספרס והזמנו את המוצרים הכי זולים כדי להוציא את המקסימום, וזה עלה בערך 100 אלף שקל". אביטל: "פתחנו ב-2017, והחזרנו את ההשקעה מהר".
קורונה? אביטל: "בקורונה נסגרנו כמובן, וזה מבאס כי זה משפחות אורגניות שנכנסות למשחק, אבל עדיין זה נחשב בילוי ופנאי ואסור היה לפתוח. אנשים התחילו לפנות אליי ולשאול אם אין לי משהו שמגיע הביתה, כי לאנשים אין לאן לצאת. לקחתי מזוודה והכנסתי בפנים כל מיני חידות ומנעולים ויצרתי מעין חדר בריחה שמגיע אליך הביתה ומותאם לחוגג עצמו, למשל למי שחוגג בר מצווה. וזה הצליח, בעיקר מפה לאוזן בלי פרסום בכלל. יש לי כבר כמה מזוודות כאלה לילדים, מבוגרים, זוגות. זה משהו שעוזר, אבל כל ההוצאות של העסק לא נעלמו, וזה כ-10 אלף שקל לחודש".
איך שורדים? אביטל: "אבא שלי תמיד אמר לי, קחי את כל ההוצאות, תכפילי בשלוש, ותשמרי בצד, ליתר ביטחון. וזה היה חכם. אז היה לנו בצד. המזוודות לא מכניסות כמו הג'וב היווני, ואני עובדת על זה הרבה יותר קשה, אבל זה לפחות מחזיק אותנו, ואחרי הכל כשאני מקבלת הודעה מאנשים שזה עשה את היום הולדת וריגש אותם, זה כיף. ואני מאמינה שמי שקיבל את המזוודה, גם יגיע אחרי זה לג'וב היווני".
אתה עובד רגיל? צחי: "אני נותן שירות למכשור רפואי, ועם הקורונה העבודה עלתה בהיסטריה. הגעתי למחלקות הקורונה בבתי החולים, וצריך לעבוד עם כל המיגון, לא רואים כלום, מזיעים בתוך החליפות. צריך לתקן מכשור עם כפפות, ואי אפשר להכניס ציוד כי כל מה שאתה מכניס נשאר שם. אתה צריך לחשוב טוב-טוב איזה כלים וחלפים אתה מביא ואם שכחת משהו - הלך עליך. צריך לצאת ולעבור את כל תהליך ההתפשטות ואז להתלבש מחדש, חצי שעה רק זה".
מינוס? אביטל: "שנינו חוסכים ולא היינו במינוס אף פעם".
מה הבילוי שלכם? צחי: "מזון. יש אחלה מסעדות בחיפה". אביטל: "אני אוהבת מלונות בוטיק. בראשית, כרמים, דן קיסריה". צחי: "שם היינו בחופשה האחרונה. היה שם סנוקר בתוך הבריכה. עפנו על זה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
