מאבק רב שנים של 74 חברי מושבים שדרשו לקבל מניות של תנובה הוכרע: בית המשפט המחוזי-מרכז דחה לפני כשבוע תביעה של תשעה מהחקלאים שבחרו להמשיך את ההליך המשפטי כנגד תנובה וחייב אותם בהוצאות משפט בסך כולל של 153 אלף שקל - כל אחד מהם יצטרך לשלם 17 אלף שקל.
השופטת קבעה בפסק דינה כי "התרשמותי הבלתי אמצעית מחלק לא מבוטל מהתובעים הייתה כי אין המדובר באנשים הבקיאים ברזי ההליך המשפטי, אלא באנשי אדמה ועמל". עם זאת, קבעה כי "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המדובר בתביעה בהיקף משמעותי, אשר התברר כי נשענה על בסיס ראייתי רעוע". מפסק הדין עולה כי הוצאותיה של תנובה בהליך עמדו על כ-1.25 מיליון שקל.
החקלאים התובעים טענו כי שיווקו לתנובה תוצרת חקלאית באופן פרטי, וביקשו לקבל עקב כך מניות בתנובה, כפי שקיבלו חברי תנובה (הקיבוצים והמושבים) במסגרת העברת השליטה בה לקרן אייפקס. בפסק דין המתפרש על פני 88 עמודים בחנה השופטת את טענותיהם של חברי המושבים ושל תנובה, וקבעה כי דין התביעה להידחות הן מחמת התיישנותה והן לגופה.
התובעים הם חברים במושבים כפר אוריה, פדיה, פתחיה, ישרש ועזריה. מושבים אלו היו בעצמם חברים בתנובה, ובמשך עשרות שנים, עד שלהי שנות ה-80', שיווקו לתנובה באופן מאורגן את התוצרת החקלאית של חבריהם. בבסיס התביעה עמדה טענת חברי המושבים, שלפיה הם עצמם שיווקו בעבר תוצרת חקלאית לתנובה, במישרין - ללא קשר לשיווקי המושב - ותנובה ניכתה חלק מהתמורה שהגיעה להם בגין התוצרת, כגבייה עבור מניות בתנובה. לטענתם, בסופו של דבר לא הוקצו להם מניות וגם לא הושבו הסכומים שנגבו מהם בגין כך.
בשנת 1999 החל בתנובה תהליך של ייחוס ההון לחברים בה - רובם הגדול קיבוצים ומושבים. במסגרת זו, מחצית ההון חולקה שווה בשווה בין כלל החברים, והמחצית השנייה חולקה בהתאם להיקף השיווק של תוצרת חקלאית על ידי כל חבר לתנובה לאורך השנים. במסגרת מהלך ייחוס ההון ניתנה הזדמנות לטעון לחברות בתנובה, בפני רשם האגודות השיתופיות.
בין הטוענים לחברות בה היו גם חלק מהתובעים בהליך זה. טענתם הייתה כי יש להכיר בהם כחברים בתנובה, מאחר שהם שיווקו לתנובה בעבר תוצרת חקלאית, ומתוך תמורת השיווק נגבו מהם סכומים בגין מניות בתנובה. לטענתם, גבייה זו נעשתה ללא קשר למושבים שבהם הם חברים, והקנתה להם עצמם חברות בתנובה.
כזכור, במהלך שנות ה-2000 החלה להתגבש עסקה למכירת השליטה בתנובה לקרן אייפקס. תנובה דחתה את טענות חברי המושבים. היא טענה כי אם בכלל נגבו ממי מהם סכומים בגין מניות תנובה, הם נזקפו לזכות המושבים שבהם הם חברים (וכך המושבים עצמם צברו מניות בתנובה), וכי בתנובה כל החברים היו מאז ומעולם תאגידים בלבד, ולא יחידים.
בשנת 2014 הגישו 74 חקלאים תובענה לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה דרשו לחייב את תנובה לשלם להם סך של 4 מיליון שקל כהשבה של הסכומים שנגבו מהם על פי הטענה בגין מניות בתנובה. כאמור, טענת התובעים הייתה שלאורך השנים כל אחד מהם שיווק לתנובה תוצרת חקלאית במישרין, ללא כל קשר למושב שבו הוא חבר, וכי מתוך תמורת השיווק תנובה גבתה מהם סכומים שונים, כגבייה בגין מניות תנובה - מניות שלא הוקצו להם לבסוף.
מנגד, טענה תנובה באמצעות עו"ד שי תמר ואביחי אסולין ממשרד ליפא מאיר ושות', כי אין בידיה תיעוד לשיווק ישיר של תוצרת חקלאית על ידי אף אחד מהתובעים כמעט, וכי גם אם היה שיווק כזה, ומתוך תמורתו נגבו סכומים בגין מניות בתנובה - סכומים אלו נזקפו לזכות המושבים שבהם חברים אותם חקלאים. עקב כך, נצברו מניות בתנובה לזכות המושבים עצמם, אשר תמורתן כבר חולקה לחברי המושבים. כן טענה תנובה, כי התובענה התיישנה לפני שנים רבות.
תנובה שלחה גם הודעות לצדדים שלישיים למושבים שבהם חברים התובעים, וטענה כי אם ייקבע שהתובעים זכאים לסכום כלשהו - מושביהם יחויבו לשלם אותו, ולא תנובה, מאחר שהמושבים כבר קיבלו מניות בתנובה בגין שיווקי התוצרת החקלאית הנטענים בתובענה.
לאחר שלב ההוכחות הגיעו מרבית התובעים להסכמות עם תנובה. במסגרת הסכמות אלה נדחו תביעותיהם, והם חויבו בהוצאות לזכותה של תנובה, בסכום של 800 שקל כל אחד. תשעה מבין התובעים סירבו להסדר זה, ועמדו על מתן פסק דין בתביעתם שניתן בשבוע שעבר.
במסגרת פסק הדין דחתה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, הלית סילש, את תביעותיהם של תשעת התובעים הנותרים, הן מחמת התיישנות ותוך שנקבע כי הם לא הוכיחו את טענותיהם וגם לא כימתו אותן כנדרש. השופטת קבעה כי כאשר נגבו סכומים בגין מניות תנובה מחברי המושבים - הם אכן נזקפו לזכות המושבים עצמם, והם צברו בגין כך מניות בתנובה
