ימים קשים כאלה לא זכורים במשרד האוצר, שלא רק ידע ימים טובים יותר, אלא ימים מצוינים. כאלה היו ימיו בתוכניות כלכליות גרנדיוזיות, הנלמדות בחוגי כלכלה באוניברסיטאות העולם, כמו תוכנית הייצוב והורדת האינפלציה ב-1985 וצליחת משבר הסאב-פריים ב-2008 מבלי שנגרם נזק עצום למשק ולמדינה, כפי שאירע במדינות רבות אחרות.
מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, פרופ' אבי בן בסט, אמר היום (שני) לאולפן ynet כי התנהלות כזאת, הוא מעולם לא ראה במשרד האחראי על כל כספי המדינה. "משמעות התפטרותה של טרנר אחרי ארבעה חודשים בלבד, היא שהיא חושבת שהולך להיות פה כאוס והיא לא רוצה להיות אחראית לו. כשעוד אין תקציב ושלושה בכירים במשרד מתפטרים בזה אחר זה, אנחנו אכן נהייה בכאוס".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כלכלת ישראל הציגה בשלושה העשורים האחרונים הישגים נאים. דירוג האשראי שלה הוא בעשירייה השנייה בעולם. שיעורי האבטלה בה צנחו לשפל שרוב מדינות המערב קינאו בו. ההשקעות בתעשיות המתוחכמות בישראל גדלו במאה הנוכחית בשיעורים חסרי תקדים. חובות המדינה ירדו עד לגבול שהציבה אמנת מסטריכט, פחות מ-60% תוצר. הצמיחה במשך שנים נעה בין 4% ל-5%, שיעורים שמדינות רבות יכולות היו רק לקנא בהם.
קברניטי משרד האוצר לאורך השנים זינקו לעמדות הבכירות ביותר בארץ. על השמות האלה נמנו דוד ברודט, יעקב נאמן, יוסי בכר, אהרון פוגל, ויקטור מדינה, עמירם סיון, ארנון גפני, משה זנבר ועוד רבים וטובים אחרים.
כמה עצוב, שכל זה היה - ואיננו עוד. המשרד המפואר הזה התרסק בחודשים האחרונים לרסיסים. שלושת הבכירים ביותר בו - החשב הכללי, רוני חזקיהו, ראש אגף התקציבים, שאול מרידור, והמנכ"לית הטריה, קרן טרנר אייל - פרשו ממנו בזה אחר זה בטריקת דלת והרבה לפני סיום החוזה שלהם. כמה עצוב, שלפי הדיבורים במסדרונות המשרד שבקרית הממשלה בגבעת רם, הם כנראה לא יהיו האחרונים לעזוב.
וכל המצב הנורא הזה במשרד, שעל פיו ישק כל דבר במדינה, מתרחש בימיה הקשים ביותר של כלכלת ישראל מאז שנוסדה המדינה. בצל מגיפת הקורונה הקטלנית, צנחו נתוני השיא של המשק הישראלי לתהומות שיארך שנים להיחלץ מהן: חובות המדינה זינקו ליותר מ-80 אחוזי תוצר, הצמיחה השלילית מפחידה, הגירעון עולה בעשרות מיליארדים בכל רבעון, האבטלה מכה במיליון ישראלים שלא עשו דבר רע בחייהם ונקלעו לישיבה מאונס בבית וחלקם גם לעוני. אלפי עסקים נסגרים בזה אחר זה. ענפי התיירות, הבידור, המסעדות ובתי הקפה נקלעו למשבר שיארך שנים להיחלץ ממנו.
ובמצב הרע הזה, רע ברוב התחומים יותר מאשר ברוב מדינות ארגון המדינות המפותחות - ה-OECD, המשרד הכלכלי שאמור להוביל את היציאה ההדרגתית מהמשבר הנורא - נקלע בעצמו למשבר נורא, שלא זכור כדוגמתו.
כל זה מתרחש, כאשר במדינת ישראל מכהנת כנראה הממשלה הגרועה בכל הזמנים. המריבות בתוכה, אי כינוס הממשלה וועדת השרים לחקיקה במשך שבועות ארוכים, הכניעה למגזרים שלמים בענייני הקורונה, המשטרה והפרקליטות שמתפקדים בלי "מנהל" קבוע ואובדן האמון של האזרחים בממשלה המקרטעת הזאת - מבשרים רע בימים האלה, כאשר מוביל בראש התחום הכלכלי הפגוע וכבר מרוסק בחלקו.
אז מה צריך לעשות כדי להחזיר עטרה ליושנה?
קודם כל, צריך להתנתק במשרד האוצר כליל מהשפעתה הרעה של הפוליטיקה, המוכתבת חדשות לבקרים, בעצם בכל בוקר, ממשרד ראש הממשלה. המשרד חייב לחזור ולהיות עצמאי, כפי שהיה שנים רבות מאוד.
השלב הבא חייב להיות גיוס שני פרוייקטורים ברמה הגבוהה ביותר לתפקידים הבכירים שהתפנו: ראש אגף התקציבים, הכל כך חשוב בעצם הימים האלה, ומנכ"ל משרד האוצר, שצריך להוביל את המשרד בדרכו לימיו הטובים.
ולאחר הגיוס הזה, בצו 8, ממש תוך ימים, חייבים לבצע באוצר שני מהלכים דחופים, בעבודת יום ולילה: הכנת תקציב מדינה מלא לשנת 2021 - ולא תקציב מגוחך לשמונה הימים שינעלו את שנת 2020 האבודה - וגיבוש תכנית רב-שנתית לחילוץ המשק מהמשבר לשנים 2024-2022.
מי שלא מבין את הדחיפות בביצוע המהלכים האלה היום, ולא בעוד שבועיים או חודשיים, עלול יהיה לדרדר את כלכלת ישראל עוד ועוד. ראינו לא רחוק מכאן את יון פושטת רגל. ראינו כיצד מדינות בדרום אמריקה הפכו תוך זמן קצר לחדלות פירעון עם מיליוני עניים מרודים.
את חלום הבלהות הזה חייבים כעת למנוע. הגיע הזמן שבנימין נתניהו יחדל לעסוק אך ורק בתכנון מהלכים שימנעו מבני גנץ להחליפו בעוד 13 חודשים. ובעיקר, שראש הממשלה יחדל להכתיב לראשי משרד האוצר מה לא לעשות. זאת הסיבה העיקרית שבגללה נטשה אתמול את האונייה, לפני שתטבע, קרן טרנר אייל.
אוהדי כדורגל שרופים נוהגים לומר, כי הכדורגל הוא לא הדבר החשוב ביותר, אלא הדבר החשוב היחיד בעולמם. כך גם עצמאות שר האוצר וראשי משרדו החדשים היא לא הדבר החשוב ביותר בימים האלה - היא הדבר החשוב היחיד להצלת הכלכלה הישראלית.