בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד אמו ואחיו ובה דרש לאכוף תצהיר מתנה שעליו חתמה האם ובמסגרתו העניקה לו חצי מבית המגורים שלה. השופט מרדכי (מוטי) לוי קבע שהמסמך סותר צוואה הדדית שעליה חתמו ההורים וניכר כי נערך בניגוד לרצון האם. השופט כינה את יחסם של האחים לאמם במהלך המשפט "אכזרי".
התובע סיפר כי ב-2004 חתמו הוריו על צוואה הדדית שבה הורישו אחד לשני את רכושם. בשלב מסוים הם חתמו על חלק נוסף שצורף לצוואה בכתב ידו של האב, ולפיו בית המגורים שלהם יעבור לאחיו, הנתבע. ב-2009 נפטר האב והבית עבר לבעלות האם. ב-2013 ניתן צו קיום לצוואה. זמן קצר לאחר מכן חתמה האם על תצהיר מתנה שבו העבירה לו את מלוא זכויותיה בבית ונרשמה לטובתו הערת אזהרה.
התובע הוסיף שאחיו גר במשך שנים בחו"ל, שב ארצה לפני חמש שנים וגר עם אמם בביתה. לטענתו המסמך הנוסף שצורף לצוואה ההדדית של הוריו אינו חלק ממנה ועל פי הצוואה המקורית לאחר מות האם כל הרכוש אמור לעבור לשני האחים בחלקים שווים.
הוא הסביר שאמו לא הייתה מעוניינת בשינוי שהכניס אביו לצוואה והדבר נעשה כיוון שהאב הפעיל עליה לחץ. לדבריו, רצונה היה ועודנו כי הזכויות בנכס יועברו לו ולאחיו. לפיכך, וכדי להבטיח שזכויותיו לא יקופחו, היא ערכה את תצהיר המתנה, חתמה עליו ואינה יכולה לחזור בה ממנו.
האח הנתבע טען מנגד שהתובע לא השלים עם רצון ההורים כפי שבא לידי ביטוי בצוואה ולכן הפעיל לחץ על האם כדי להחתים אותה על תצהיר המתנה. הוא הדגיש כי ב-2012 עברה אמו אירוע מוחי ומאז הוא סועד אותה במסירות. לדבריו, הוא ואחיו נחשפו לצוואה רק עם מתן צו קיום לצוואה והדבר גרם לנתק מוחלט ביניהם. מאותו רגע, החל התובע במערכת הלחצים על האם וטען בפניה שהיא מקפחת אותו ואינה אוהבת אותו.
הנתבע הגיש הסכם מתנה נגדי עליו חתמה האם ב-2014 ובו העבירה לו את מלוא זכויותיה בבית.
בפתח פסק הדין כתב השופט לוי: "איני יכול שלא להדגיש כלפי כולי עלמא את תחושת חוסר הנוחות שלי, לשון המעטה, מההליך שהעבירו את הנתבעת ילדיה כאשר הם משחקים בה משל הייתה מריונטה למימוש רצונותיהם".
הוא קבע כי לטענת התובע לגבי חלקה השני של הצוואה אין אחיזה במציאות. הוא הבהיר כי מנוסח הצוואה ניכר שההורים הגבילו האחד את כוחו של השני לשנות את הצוואה ההדדית, ובנסיבות אלה האם לא הייתה רשאית לחתום על תצהיר המתנה לטובת התובע.
הוא הוסיף כי ההורים מסבירים בצוואה כי החליטו להעניק לנתבע את הבית כדי לתמוך בו, מאחר שהתובע הצליח יותר בחייו. זאת ועוד, ניכר מעדות האם וממכתבים שכתבה לתובע כי היא לא רצתה לתת לו את הבית.
בנסיבות אלה דחה השופט את התביעה. לנוכח התנהגות הבנים כלפי האם והפגיעה הנפשית שגרמו לה לא ניתן צו להוצאות.
