החלום התנפץ: העצמאים שסגרו את העסקים בעקבות הקורונה
(צילום: שחר גולדשטיין)
אינספור עצמאים עדין ניצבים בפני שוקת שבורה. משבר הקורונה לא הולך לשום מקום, ובימים אלו של חששות מפני גל שני, המכות רק ממשיכות לנחות על ראשיהם. נתונים שפרסם השבוע לה"ב, ארגון העצמאים בישראל, מעלים כי 60 אלף עצמאים לא חזרו עד היום לעבודה ועוד כ-40 אלף חזרו לעבודה חלקית מאוד, בהיקף של עד 30% בלבד מהיקף עבודתם ערב משבר הקורונה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
על פי נתונים אלו, 95% מהעוסקים בתחום אמנות הבידור והפנאי לא חזרו לעבודה, ו-50% מענפי התיירות והאירוח לא שבו גם הם לעבודה. בענפי הבינוי, המוסכים, המסחר הסיטונאי והקמעוני ותיקון כלי רכב - לא חזרו 30% מהעצמאים לעבודה. 20% לא חזרו בענפי הנדל"ן, המידע והתקשורת, עובדים במשקי בית ובשירותים השונים.
בינתיים, התקוות של העצמאים לסיוע כלשהו, נכזבו שוב ושוב במהלך החודשים האחרונים. כך, רק בשבוע שעבר הפילו חברי הכנסת ממפלגות הליכוד וכחול לבן את הצעת החוק למתן דמי אבטלה לעצמאים - וזאת חרף הצהרותיהם מהחודשים האחרונים לפיהם יפעלו להסדרת הנושא.
מוקדם יותר השבוע נדמה היה שהאטימות שוברת שיאים כשרשות המיסים הודיעה לאלפים מהם כי בעקבות בדיקה חוזרת של הנתונים הם יידרשו להחזיר את המענק ששולם להם במסגרת הפעימות הראשונות, בדיוק באותו יום בו הכריז שר האוצר על פעימה רביעית של מענקים לעצמאים (מאותו התקציב שכבר הוקצה להם). כל זאת לאחר שהמענקים שחולקו לרבים מהם, התבררו ככאלו שלא יכולים באמת לכסות על ההפסדים הקשים שנגרמו להם בחודשים האחרונים. לבסוף חזרה בה הרשות מהודעתה והם לא נידרשו להחזיר את המענקים.
עבודת לילה להשלמת הכנסה
אדם חרמון (40), נשוי ואב לילד, הוא הבעלים של חברת דרך ארץ מבית חרמון תיירות, המתמחה בתכנון והפקה של טיולים, נופשים, ימי גיבוש ואירועים למגזר העסקי והציבורי. ככזה, הוא עובד בענף שספג את אחת הפגיעות הקשות ביותר במשבר הקורונה - תיירות. ואכן בימים אלו, לאחר שהכנסותיו צנחו לאפס, הוא נאלץ לחלק את זמנו בין פיתוח העסק בימים לבין עבודה במשמרות לילה באבטחה, "כדי להכניס כמה שקלים לכיסוי חלק מההוצאות השוטפות של הבית", כדבריו.
בעל חברת תכנון והפקת טיולים: "בתוך 10 ימים מתחילת חודש מרץ, היומן התנקה לחלוטין עד יעבור זעם"
החברה שבבעלותו הוקמה לפני כשש שנים ועם הזמן הצליחה לצבור מוניטין ולקוחות, בהם ארגונים מובילים במשק. "הקורונה תפסה אותי בתחילתה של שנה שנראתה כמי שהולכת להיות שנת שיא עם שלל פעילויות ללקוחות ותיקים ולקוחות אסטרטגים חדשים", הוא מספר. "החל מאמצע פברואר הגיעו הדחיות הראשונות ומיד אחריהן הביטולים. משם, כמו גלגל, בתוך 10 ימים מתחילת חודש מרץ, היומן התנקה לחלוטין עד יעבור זעם.
"ההשלכות בטווח המידי היו אובדן הכנסות של מאות אלפי שקלים מפעילויות שנסגרו למחצית הראשונה של 2020, ובהסתכלות על התוכניות להמשך השנה גם יותר מזה", מוסיף חרמון. "בפברואר עוד היה ניסיון לדחות את הפעילויות ולא לבטלן, אבל ככל שגדלה הבהלה פשוט ביטלנו לחלוטין מה שיכולנו בתקווה להמשיך היכן שהפסקנו כשהסיפור ירגע".
חרמון היה זכאי לפיצוי בשלושת הפעימות הראשונות, מה שבהחלט סייע לדבריו ואפשר אוויר לנשימה. אבל מאז הפסקת המענקים והחזרה של המשק לשגרה לכאורה, המצב הפך לקשוח יותר, כדבריו. "היו דיבורים על כך שכל סקטור יבחן ויקבל את המטריה לה הוא זקוק, אני מאוד מקווה שאכן כך יהיה. איך שהדברים נראים, אם נחזור לעבודה בספטמבר או אחרי החגים זה יהיה נס. אם המדינה לא תתמוך בנו בתקופה הזו התוצאה תהיה מרה מאוד להרבה אנשים טובים ולהבנתי גם יקרה יותר למדינה".
7 צפייה בגלריה
חרף ההצהרות: הפילו את הצעת החוק למתן דמי אבטלה לעצמאים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו וראש הממשלה החלופי, בני גנץ
(צילום: חיים אורנשטיין)
"קודם להזרים את הכספים ואחר כך להתחשבן. אחרת אנשים ידרדרו לעוני שקשה לצאת ממנו"
"אין לצערי דמי אבטלה לעצמאים והטיפול בהם מתבצע תוך גרירת רגליים, כשהפחד הוא שיהיה בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי", הוא מוסיף. "צריכים לנהוג כמו במדינות אירופה וארה"ב להבנתי, קודם להזרים את הכספים ואחר כך להתחשבן, בניגוד למה שהיה נהוג עד היום כאשר אנחנו קודם שילמנו ואח"כ נעשה חשבון. אחרת מה שאנחנו רואים זה סגירת עסקים שהפיצוי כבר לא יחזיר אותם, ודרדור אנשים יצרניים לעוני שיהיה קשה לצאת ממנו.
"משרד התיירות חייב לייצר לענף שלנו תכנית סדורה להתנהלות כדי שנבין איפה אנחנו עומדים, במה המדינה כן לוקחת חלק ובמה לא, כדי שנוכל להתנהל בהתאם ולא לחיות באי וודאות עד לחזרה לשגרה", טוען חרמון.
"הקורונה חשפה את הניתוק של השלטון מהעם"
יונתן גלובמן (59) פועל אף הוא בענף התיירות, כבעלים של חברת תיירות המתמחה לנסיעות באסיה. המשבר תפס אותו לאחר תקופה של ירידה קשה ברווחיות, בדיוק כשהחל לטפס בחזרה. הנזק המיידי שנגרם לו היה החזר של 1.5 מיליון שקל ללקוחותיו, בגין ביטול נסיעות, כולל על כרטיסי טיסה שעבורם לא קיבל החזר מחברות התעופה. זאת בנוסף לעובדים שנאלץ לפטר או להוציא לחל"ת, עזיבת המשרד שלו, אי משיכת משכורת למשך מספר חודשים וקיצוצים בכל הוצאה אפשרית בבית.
"הקורונה חשפה לא רק אספקטים מדאיגים באופק הפסיכולוגי של תפיסת עצמנו כבני אלמוות, היא גם חשפה את הניתוק של השלטון מהעם", הוא אומר. "אני אישית לא מאמין לאף מילה שיוצאת מהפה שלהם כבר מהיום הראשון, ולכן אני בונה את אסטרטגיות החילוץ, או הקריסה, שלי בעצמי. כל סיוע שיגיע מהממשלה יהיה מבחינתי הפתעה גמורה".
בעלים של חברת תיירות: "העתיד יהיה טוב, אם רק יספיק לנו החמצן"
בינתיים, לצד ניסיונות להתפרנס מהרצאות בזום, הוא נאלץ לפרק את כל חסכונותיו שצבר עשרות שנים. בהסתכלות קדימה הוא לא פוסל אפשרות שייאלץ לסגור את מפעל חייו. "נעשה מה שצריך. הלב יישבר, אבל הנפש חייבת להישאר שלמה והעתיד יהיה טוב, אם רק יספיק לנו החמצן", הוא אומר.
"הקורונה רק חשפה את מה שאמרנו תמיד. משלמים ביטוח לאומי בכמויות מפחידות, אבל לא זכאים לקבל את המינימום המגיע לנו. וכבעלי שליטה זה אפילו יותר גרוע", הוא מוסיף. "אנשים לא מבינים מה זה חיים של עצמאי שעובד גם בכיפור, בסופי שבוע, בלילות - וכל זה בשביל להרוויח קצת יותר מהעובדים שלו. אז כן, המציאות הזו חשפה את עומק היחס המנותק, המתנשא והמזלזל של המדינה בעצמאים.
"עסק בתיירות שההכנסות שלו אפס כבר מפברואר מקבל הוראת תשלום באזהרה ממס הכנסה, אבל אותה רשות מיסים שאחראית למענקים שמהם אנחנו אמורים לשאוב חמצן כלכלי להישרדות לא מוכנה לפתוח את היד במענק שהם עצמם אישרו", מציין גלובמן.
"מבחינתי זו הארץ שלי, עליה נלחמתי, עבורה הקרבתי בני משפחה וחברים. אבל בשבילם אני רק חלק ממנגנון הגביה שלהם. לכל שאר העניינים אני לא נחשב כחלק מהתושבים שראויים להתייחסות הממשלה. האם בכלל, למעט מקורבים, שרים ומאפיונרים, יש בכלל זכות להתייחסות מהממשלות המנותקות האלה?"
"משלמת את כל החובות שלי למדינה ואין לי שום זכויות"
דנה חנצינסקי (37), נשואה ואם לשלושה, היא הבעלים של סטודיו דנקה ללימודי עיצוב אופנה תפירה ותדמיתנות. המשבר תפס אותה בתקופה של פריחה.
"העסק היה בגדילה והרחבת הקורסים בסטודיו", היא מספרת. "החודשים של הסגר היו בתקופה שבדרך כלל יש הרשמה ופתיחת קורסים חדשים, הייתי במהלכם של שלושה קורסים שהוקפאו, ובעקבות הקורונה מספר משתתפים עזבו ובנוסף בנות של שיעורים פרטיים עצרו וחלקן עוד לא חזרו. בעקבות כך כמובן שעצרנו הפקדות צ'קים של תלמידות, ולא היו הכנסות מהעסק אלא הוצאות בלבד".
בניסיונות לחפש פתרונות, החלה דנה לעבוד על בניית מערכי שיעור לקורסים אונליין, הכינה ומכרה מסיכות, וצמצמה הוצאות, בין היתר באמצעות העתקתו למקום קטן יותר והקטנת מספר המשתתפות בכל קורס. היא זכתה אמנם לסיוע מהמדינה ואף לא נתקלה בבעיות מיוחדות בקבלתו, אבל זה לא מקל על התחושות. "לצערנו היום כולנו במצב שזקוקים לעזרה", היא אומרת "אני משלמת את כל החובות שלי למדינה ואין לי שום זכויות. אני עובדת על קורסים אונליין, בונה סדנאות לקבוצות קטנות וכל הזמן חושבת על עוד פתרונות יצירתיים על מנת לשרוד את התקופה המאתגרת הזאת. אם אין אני לי מי לי".
"נאלצתי להשתמש בחסכונות של הפנסיה"
ענף נוסף שספג פגיעה קשה, הוא התרבות והאמנות, תומר מש (37), מורה לגיטרה ובס, מדריך הרכבים ומפיק, מספר כי הקורונה הגיעה בדיוק בתקופה בה חש שהדברים מסתדרים.
"היקף העבודה נעשה סביר מאחר שלימדתי בשני פרוייקטים והיו לי מספר תלמידים פרטיים", מספר מש. "מעבר לכך, סיימתי הקלטות של הלהקה שלי, Neolia, ועמלתי קשה על מנת לסגור הופעות ברחבי הארץ ביחד עם הלהקה. הצלחתי לסגור הופעה גדולה עם להקה גדולה שתוכננה להיות מוקלטת ומצולמת, דבר שהיה מאפשר לנו להמשיך ולהתפתח בתחום ההופעות ואולי אפילו לסגור חוזה תקליטים".
ההשלכות המיידיות של המשבר היו הפסקה כמעט מוחלטת של עבודתו, מה שאילץ אותו לפתוח את חסכונותיו. "התלמידים שלי פחדו להגיע ולהורים שלהם לא התאפשר לשלם על שיעורים, מאחר שהם לא עבדו בעצמם במשך התקופה של הקורונה", הוא מפרט. "נשארתי עם תלמיד אחד שהמשיך את השיעורים בזום וגם לא באופן קבוע. לא היו טלפונים מתלמידים חדשים והוצאתי לחל"ת כפוי.
"בעצם מתחילת מרץ עד תחילת יוני לא עבדתי כמעט כלל. נאלצתי להשתמש בכסף שחסכתי לאט לאט במשך השנים ושאמור היה להיות מופקד לטובת קרן הפנסיה שלי. השכר שאני מרוויח הוא מעט מעל המינימום וכמובן יש את ביטוח לאומי, את הבנק וחשבונות, שלא הפסיקו לגבות".
מוזיקאי ומורה לגיטרה: "לצערי הרב הרגשתי כמו בהגרלה של הלוטו. הסכומים שהרווחתי לא עמדו בדרישות לזכאות לסיוע"
מש קיווה לזכות לסיוע כלשהו מהמדינה, אך במהרה גילה שאינו עומד בתנאי הזכאות. "לצערי הרב הרגשתי כמו בהגרלה של הלוטו", הוא מספר. "בדקתי ובדקתי שוב ושוב באתרים השונים, אבל הסכומים שהרווחתי בשנים האחרונות לא עמדו בדרישות לזכאות לסיוע. ניסיתי להיות עקבי ולבדוק אפשרויות אחרות או דרך גופים אלטרנטיביים, אך גם בזה לא הייתה הצלחה".
כיצד מתמודדים עם המצב הזה?
"השתדלתי להקדיש זמן לעצמי, לעשות ספורט, ולהתאמן על הגיטרה ועל הבס, להיכנס לתחומים חדשים וללמוד דרך האינטרנט. מעבר לזה ניסיתי להשאר אופטימי, שאולי אזכה לחסדים של המדינה ואהיה זכאי לאיזה שהוא סכום שיעזור לי לפחות לשלם שכר דירה וחשבונות. ההורים כמובן עזרו במה שיכלו, למרות שהם לא זכו לשום עזרה מהמדינה".
מש ניסה לבקש מבעלי הדירה התחשבות בשכר הדירה אולם לא רק שנענה בשלילה, אלא התבשר כי שכר הדירה אף יעלה כשייחתם חוזה חדש. בתחילת מאי הצטרף קושי נוסף, כשנאלץ לעבור ניתוח. "ידעתי שלא אוכל לעבוד בעבודות המצריכות ישיבה ממושכת של שעות או בטח ובטח עמידה ממושכת ולהרים חפצים כבדים. אני עד היום עדיין מחלים, אך חזרתי לעבודה למזלי".
מש מאוכזב מהטיפול של הממשלה בעצמאים בכלל, ובעוסקים בתרבות ואמנות בפרט. "אני מאמין שלאנשים שחיים במדינה הזו, אותם אנשים שהופכים את המדינה הזו למיוחדת, ליצירתית, לאטרקטיבית ויפה מגיע כבוד בסיסי והערכה. זה לא קיים פה. אני הבנתי שאין הערכה או כבוד לתרבות שאני עומל לייצר יום יום. ברגעי המשבר הקשים הללו, בזמנים שהנהגה חזקה נמדדת באמת, הממשלה שלנו הוכיחה בצורה ברורה שהעם בא במקום שני".
"זו קטסטרופה"
יוסי יעקובי (63), נשוי ואב לשניים, הוא שכיר בעל שליטה בחברת ההסעות תור, שמשרדיה עדין סגורים. החברה פעילה בענף שספג פגיעה אנושה במשבר - התיירות. יעקובי מספר שכבר בתחילת חודש מרץ הפסיקו להיכנס תיירים ובוטלו טיולים, מה שהביא לצניחה דרמטית בהכנסות.
יעקובי הוציא כמעט את כל העובדים לחל"ת, למעט שניים שנותרו לעבוד בהסעות שהוא מספק למשרד הביטחון, בזמן שהוא עצמו גם עבד כנהג וסדרן. בינתיים, ההוצאות המשיכו ללא רחמים. "האוטובוסים שלנו הם חדשים" הוא אומר. "בכל פעם שאנחנו רוכשים אוטובוסים אנחנו לוקחים הלוואות מהבנק. זה מסתכם בכל חודש ב-15 אלף שקל רק על ההלוואה, כשעוד לא דיברתי בכלל על הוצאות דלק ושכר נהגים וכדומה".
בעל שליטה בחברת הסעות: "הפסקתי להתלהם ולצעוק כי אני רואה שהמחאות לא עוזרות. לא סופרים אותנו"
"כרגע אנחנו תלויים בבנקים. במרץ הם דחו לנו את התשלומים של האוטובוסים והאריכו עכשיו בעוד שלושה חודשים. השאלה היא מה יהיה, אם לא יאריכו שוב אנחנו בבעיה חמורה כי יצטרכו לקחת לנו את האוטובוסים ואין לי הכנסות בכלל כעת כי המשרד סגור".
יעקובי הגיש במהלך שיאו של המשבר בקשה להלוואה בערבות מדינה, ןקיבל סכום זעום, שהוא מתבייש לפרט כדבריו. "140 אלף שקל שאפילו לא מכסים תשלום אחד", הוא מספר. "כל הזמן מבטיחים לנו עוד סיוע ועזרה ומערבבים אותנו אבל אין כלום. אני איבדתי את האמון במערכת. אני צריך לסבול ולהתמודד לבד עם כל הקשיים".
גם בראייה קדימה, יעקובי מביע פסימיות. "אני חושב שלא תהיה תיירות נכנסת לפחות עד 2021 אולי אפילו 2022, ואני מתקשה להאמין שתיירות פנים תתאושש משמעותית כי אנשים מפחדים עדיין מהקורונה", הוא אומר. "אם הממשלה לא תעזור לכל מי שצריך, לעצמאים, אין לנו זכות קיום".
"כבר אין לי מה להגיד", הוא מוסיף בייאוש. "הפסקתי להתלהם ולצעוק כי אני רואה שהמחאות לא עוזרות, הם לא סופרים אותנו. אין לי כבר כוח, הרמתי ידיים. לא קיבלתי כלום אני חי מרזרבות. אנשים מסכנים, בעלי חברות שאני מכיר כבר אין להם מה לאכול. זו קטסטרופה".
פורסם לראשונה: 08:53, 03.07.20
