"מקסים לדעת שההון שאבא שלי משלם לדיור המוגן בית בכפר משמש לקמפיין מכירות המתגאה בכלא הנוצץ בארץ. ארבעה חודשים נעלו שם אנשים עצמאיים עם דירות פרטיות, בחלקם אנשים שעדיין עובדים, נותקו מהמשפחה ועדיין מנותקים, גם כשאזרחים אחרים עדיין מסתובבים חופשי". את הציוץ הזה שיגרה לימור טולדו בטוויטר בשבוע שעבר. השבוע צייצה תוספת: "לפני שעה עצם את עיניו בפעם האחרונה קצין וג'נטלמן, איש אשכולות, אהוב יקר שלי, אבא שלי. הלב מנופץ לרסיסים, איך הכל נגמר, בן 83 היה בלכתו".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תלונה על החיים בבתי הדיור המוגן בזמן סגר הקורונה שמענו גם מאיילה, אישה עצמאית ופעילה המתגוררת בבית דיור מוגן גדול במרכז הארץ. "נכנסתי לפני שנתיים", היא מספרת. "בגישה שבמקום כזה מאריכים ימים. אין את העול, יש חברה, הופעות, טיולים. והייתה פעילות מדהימה. עד יום למחרת פורים כשהכניסו אותנו להסגר. עד היום הדברים לא חזרו לקדמותם. אני יוצאת, נוהגת, מתראה עם בני משפחה לפי המגבלות, אבל הם לא יכולים להיכנס לדירה שלי, וקשה לי.
4 צפייה בגלריה
ירידה של עשרות אחוזים בביקושים בענף. בית הדיור המוגן פאלאס בתל אביב
(צילום: אוראל כהן)
"הפעילות חזרה חלקית, החוגים קטנים, עשרה משתתפים בממוצע. לא יודעת מה יקרה אחרי ההגבלות של השבוע. לכל דבר צריך להירשם והכל מסורבל, גם יציאה החוצה אל הילדים כרוכה בטופסיאדה. מצד שני, נעלמו גם כל האטרקציות של הסגר - רחפנים שצילמו אותנו, תזמורות וזמרים שיכולנו לראות מהמרפסת".
"בהנהלה חוששים מההשפעות הדיכאוניות על הדיירים. מאז הקורונה לא נכנס אף דייר חדש. כל שבוע דיירים הולכים לעולמם. בעבר הייתי רואה אנשים שבאים להתעניין. היום יש דירות ריקות"
איילה מוסיפה כי "בשבוע שעבר הודיעו ששוב מוחמרות ההגבלות. סגרו את כל דלתות היציאה פרט לדלת הקדמית. התחושה קשה. בהנהלה חוששים מההשפעות הדיכאוניות הקשות על הדיירים. מאז הקורונה לא נכנס למקום אף דייר חדש. כל שבוע דיירים הולכים לעולמם, זה טבעי. בעבר הייתי רואה אנשים שבאים להתעניין. היום בכל קומה יש דירות ריקות".
רק לפני חצי שנה היה נדמה שהדיור המוגן הוא אחד מענפי הבוננזה של שוק הנדל"ן. בתי הדיור המוגן שווקו כסביבה של כיף, העשרה והווי חברתי, עם קשישים מחייכים ומלאי חיים, רשימת חוגים, חיי חברה תוססים ופתרון אולטימטיבי לאויב הגדול של הזיקנה - הבדידות. "תחום בפריחה, שהפך למנוע הצמיחה בתחום הנדל"ן", הגדירה אותו אפרת שגב, סמנכ"ל כלכלה, מידע ומחקר בדן אנד ברדסטריט, בסוף 2019. היא צפתה אז שאפילו קניונים יהפכו למתחמי דיור מוגן.
ואז באה הקורונה ופגעה קשות בדימוי - וגם בביקוש. כ-40% מהנפטרים מקורונה, למי שכבר לא זוכר, היו קשישים שהתגוררו בפתרונות מוסדיים, אמנם רובם המכריע בבתי אבות, אבל גם בבתי דיור מוגן. רוני עוזרי, יו"ר א.ב.א - איגוד בעלי דיור מוגן ובתי אבות, מדבר על ירידה דרמטית של 40% בביקושים לדיור מוגן.
עוזרי, שהוא מנכ"ל חברת נווה עמית, מפעיל ארבעה בתי דיור מוגן. "בכל חודש יוני קיבלנו עשרה אנשים, לעומת 15 לפחות בחודש רגיל. בתים שנהנו מרשימות המתנה נותרו היום ללא רשימות, או במקרה הטוב עם רשימות קטנות". רוב מנהלי בתי הדיור המוגן שעימם שוחחנו מדברים על ירידה של 6%-15% בביקוש.
בדן אנד ברדסטריט צופים ירידה של כ-10% בפדיון הענף ב-2020. החברה מצביעה על ירידה של מניות החברות הציבוריות בענף: שווי השוק של חברת מגדלי הים התיכון, שעברה להפסד, ירד ב-40% בהשוואה לפברואר, שווי השוק של חברת בית גיל הזהב ירד בכ-28%. "הקרב על שימור בריאותם של הדיירים בגל הנוכחי ובגלים הצפויים לבוא בסתיו הוא קיומי מבחינת חברות הדיור המוגן", אומרת שגב.
בהתאם לביקוש, ירדו גם מחירי הדיור המוגן, או לפחות אפשרות המיקוח השתפרה. "הקורונה הפכה את הדיור המוגן משוק של מוכרים לשוק של קונים. מי ששוקל להיכנס כדייר בדיור מוגן בשנה-שנתיים הקרובות, זה הזמן שלו", אומר ניר שמול, בעלי חברת שניר לשיווק נדל"ן, העוסקת בין השאר במתחמי דיור מוגן.
מנגד אומר מיקי פרנס, מנכ"ל רשת בית בכפר, העומד בראש חמישה מוסדות של דיור מוגן, בהם מתגוררים כ-1,000 דיירים: "בקורונה אנשים דווקא הבינו שהדיור המוגן בטוח יותר. פתאום התברר ההבדל בין לחיות בבית לבין להיות בדיור מוגן. אצלנו לכל אורך התקופה הדיירים יכלו להסתובב, אלא אם היו בבידוד. אופי הפעילויות השתנה והן הותאמו למצב. מעט דיירים ועובדים נכנסו להסגר. אין לנו אף דירה ריקה, ואין מתחרטים. גם מי שמתלונן, לא יצא עד עכשיו, ומספר המתלוננים זעום".
גם שמול טוען להגנת בתי הדיור המוגן: "עיקר ההתפרצויות של קורונה היו בבתי אבות ציבוריים ובמחלקות סיעודיות. בבתי הדיור המוגן התקשר רופא לדייר מדי יום, ולא היה החשש של למות בבית לבד".
"בתי האבות לפני קריסה"
חנה, מגבעתיים, מתגוררת בגפה ושקלה כניסה לדיור מוגן. לאחרונה נפגשה עם קבוצת חברות. "פתאום אחת אומרת, אם חשבתי להיכנס לדיור מוגן, עכשיו אני חושבת פעמיים. הוא לא מוגן לחלוטין. מה שקרה בקורונה מפחיד אותנו. יש לנו חברים שהיו כל כך מאושרים - מהפעילות, מהתרבות, מהאוכל, שיכלו לבשל בדירה או בחדר האוכל - ופתאום מצאו עצמם בבידוד מדכא שלושה חודשים והרגישו כמו כלבים. שמים להם את האוכל ליד הדלת. טיפה נתנו להם לרדת לחצר. עד היום לא חזרו לפעילות מלאה. ועכשיו שוב מדברים על הגבלות חדשות. מי שחשבו אצלנו בקבוצה להיכנס, עכשיו לא מדברים על זה".
עופרה ביירך, מנכ"לית חברת שביל הזהב, הנותנת ייעוץ לשילוב בבתי אבות ובדיור מוגן, אומרת כי ב-23 שנותיה בתחום לא חוותה ירידה בביקוש כמו היום: "אנשים בדיור המוגן סובלים מכך שהם לא רואים את הילדים, הנכדים והנינים באופן חופשי, ומכך שהפעילות מינורית יחסית לעבר. רמת הפעילות, העושר התרבותי והרוחני והפינוקים שגרמו להם להגיע לדיור המוגן, הצטמצמו. למחלקות הסיעודיות מבקרים לא יכולים להיכנס. אם יש גדר, מדברים מבעד לגדר. לנוכח המצב ילדים של אנשים מבוגרים מעדיפים אם אפשר למשוך עוד את הישארותם בבית ולגייס עובד זר במקום דיור מוגן".
לדבריה, גם המצב הכלכלי במשק משפיע על שיקולי המתעניינים הפוטנציאליים: "הורים חושבים על הילדים שלהם שלא עובדים, על עסקי הילדים שנפגעו, אולי יצטרכו לעזור להם, והם מהססים אם להשקיע את כספם בעלויות הגבוהות בדיור המוגן".
קורונה בבתי אבות. תזכורת מחודש מרץ
(צילום: משי בן עמי)
התפתחות הדיור המוגן בשנים האחרונות נבעה מכמה גורמים עיקריים: גידול באוכלוסיית הגיל השלישי, עלייה ברמת החיים, ושינוי תפיסה של אוכלוסיית הגיל השלישי ביחס לדיור מוגן. הקורונה פגעה בשני האחרונים. בארגון הצרכנים אמון הציבור מקבלים מראשית הקורונה פניות לא מעטות בנושא, "בעיקר כהתייעצויות לא פורמליות", מספר המנכ"ל, רונן רגב-כביר. "צריך להבין שזהו תחום שבו הרוב המוחלט נמנע מלהגיש תלונות. אני יודע שיש מתיחות מול דיירים ובני משפחותיהם ותסכול בעניין הגבלת הביקורים".
"הקורונה הדגישה חלק ממגבלות הדיור המוגן, ובעיקר הפגיעה בחופש ובעצמאות. מה שהיה נוצץ - איבד את הברק. התחושה שהכל מושלם נפגמה"
דולב גוטליב הוא מנהל שירות "ביתי" של עמותת מט"ב, המספק תנאי דיור מוגן בבית הקשיש - מתחזוקה, דרך השגחה רפואית ועד חוגים. לדבריו, הוא רואה עלייה דרמטית בהתעניינות מצד אנשים ששקלו קודם לכן להיכנס לדיור מוגן. "הקורונה הדגישה חלק ממגבלות הדיור המוגן, ובעיקר הפגיעה בחופש ובעצמאות. מה שהיה נוצץ - איבד את הברק. התחושה שהכל מושלם נפגמה. אף אחד לא רוצה להיות בחדר סגור יום ולילה. בשיחות עם מתעניינים אני שומע את ההיסוסים".
יגאל וידאל, מנכ"ל בית בלב, מספר גם הוא על ירידה בביקוש: "בשלושת החודשים של הבלגן הגדול היה קשה. גם אנשים שכבר התקדמו במו"מ אמרו: תן לי לראות מה קורה. כשהגיעה הרגיעה, היו דיירים שאמרו: עדיף לי להיכנס עכשיו, ושלושה אכן נכנסו במהירות, אבל הרוב, עשרה מבין הדיירים שהיו בשלב סיום חוזה, ממתינים. הרוב עדיין רוצים לחשוב".
בכיר ברשת פאלאס היוקרתית אומר לעומת זאת, כי בתחילת הקורונה הביקוש היה אכן בירידה, אך ממאי הוא בטיפוס, "ואנחנו מצויים בעלייה ריאלית של 30% בהשוואה לשנה שעברה". ברשת לא הורידו מחירים, למרות שבשני בתים שלה הייתה התפרצות של קורונה - הראשונה במדיקל פאלאס בתל אביב והשנייה במתחם פאלאס הסמוך, מהיוקרתיים בארץ, שם דווח בשבוע שעבר על 11 אנשי צוות ודיירים שחלו.
"החולים התגלו הודות ל-40-100 בדיקות שגרתיות שאנחנו עושים בכל מתחם", אומר הבכיר. "בשני המקרים איתרנו את שרשרת ההדבקה תוך מספר שעות. בשבוע שעבר התברר שרק שבעה היו מעורבים. חמישה דיירים שנכנסו להסגר מקבלים על חשבוננו שלוש ארוחות מלאות ביום ושתי ארוחות פינוקים. מספקים להם בידור, מפנים את הזבל, חומרי ניקוי לפי הצורך. הם מעבירים את השגרה בבידוד עם השירותים המקסימליים. עוד שני אנשי צוות נכנסו לנוהל החלפות. יש לנו אפשרות לצוותים חלופיים - לשניים ולכל מי שהיו איתם במגע".
אם בבתי הדיור המוגן יש ירידה בהתעניינות, בבתי האבות המצב גרוע הרבה יותר. לעומת הדיור המוגן, בבתי האבות האוכלוסייה היא ממעמד פחות מבוסס, בינוני ומטה, התנאים פחותים והעלות נמוכה יותר. חלק נכבד מהדיירים, בעיקר הסיעודיים, ממומנים על ידי המדינה. מתוך כ-90 אלף קשישים השוהים במסגרות מוסדיות בישראל - רק כ-15 אלף מתגוררים בדיור מוגן, ו-75 אלף שוהים בכ-300 בתי אבות.
על פי עוזרי, בבתי האבות יש ירידה של 60% בביקוש. "המחלקות היחידות שלא חל שינוי בביקוש להן הן המחלקות של תשושי הנפש, אבל אלו מהווים רק 10%-15% ממאושפזי המחלקות הסיעודיות. ענף בתי האבות נמצא לקראת קריסה. גם לפני הקורונה הוא היה במצב גירעוני, והענף מנהל מאבק משפטי בבג"ץ מול משרד הבריאות על אופן חישוב תשלומי המשרד עבור הדיירים. הקורונה הגדילה את ההוצאות ברמה דרמטית, והקטינה כניסת דיירים ומאושפזים חדשים. כבר היום מצויים כעשרה בתי אבות על סף קריסה, וכמאה בקשיים גדולים. המדינה יושבת מהצד ומסתכלת".
מה יהיה ואיך נערכים
בדן אנד ברדסטריט מסבירים כי לירידה הצפויה בפעילות ב-2020 יש השלכה על שורת הרווח של החברות בענף. המודל העסקי של החברות מבוסס על פיקדון שמפקיד הדייר בתחילת החוזה. מדי שנה הרשת מחלטת כ-3%-4% ממנו, ומה שנשאר מוחזר לדייר או ליורשיו עם הפסקת השימוש בנכס. 90%-80% מההכנסות - בסך שני מיליארד שקל - שהיו לחברות הדיור המוגן ב-2019, נבעו מהפקדונות ומדמי האחזקה החודשיים (היתר נבעו ממחלקות סיעודיות ושירותים נוספים). כשאין דיירים חדשים, נותרות חברות הדיור המוגן עם רווחים של מיליוני שקלים בלבד, ועם תזרים שלילי.
לנוכח המצב התאגדו חמש רשתות דיור מוגן מובילות - אחוזות רובינשטיין, בית בכפר, בית בלב, מגדלי הים התיכון ופרוטיאה - ל"פורום דיור מוגן זהב", כדי לפעול יחד. הן מנופפות באפס נדבקי קורונה מקרב 6,500 דייריהן ומנסות להדגיש מה עשו למען הדיירים. שלא לציטוט מודים מנהלי בתי דיור מוגן כי יילחמו נגד סגר נוסף על בתי האבות. "יש דיירים שלא יעמדו בכך. כאלו שעוד לא התאוששו מהדיכאון אליו נכנסו בעקבות הסיבוב הראשון", אומרת עובדת סוציאלית בכירה באחד מבתי הדיור המוגן.
ניר שמול ממליץ לחברות הדיור המוגן לשנות את תכנון המתחמים שבדרך: "בדיור המוגן מקימים מרפסות של 5 מ"ר, במקום 12 מ"ר על פי תקן לדירות מגורים - תגדילו את המרפסות, את השטחים הפתוחים. תוציאו החוצה את חדרי האוכל, שחלקם יהיו פתוחים כמו במלונות. הבטיחו נגישות מבחוץ לדירות". עם זאת, לטווח הארוך הוא צופה שהענף ימשיך לשגשג: "כשאני מסתכל עשר שנים קדימה, אין מספיק דיור מוגן. כל מי שפועל בתחום מסתכל לטווח הרחוק - אין פרויקט שנעצר, ויש ביקוש לקרקעות".
"אנחנו עובדים על הקמת הבית השישי שלנו בבאר יעקב, ועל התרחבות בתים קיימים במאות יחידות", מצהיר גם פרנס מבית בכפר, והוא לא היחיד. לעומתו, רועי כהן, מנכ"ל רשת משען, משוכנע שהשוק מנופח: "הבנייה לפני הקורונה הייתה מוגזמת, ולא במקרה הורידו יזמים רבים את דמי הכניסה ב-50 אלף שקל עד 100 אלף שקל, מה שמייצר עכשיו הזדמנות לצרכן".
ד"ר רינה דגני, מנכ"לית משותפת בחברת הסקרים גיאוקרטוגרפיה, מסכימה עם שמול: "הדיור המוגן נפגע תדמיתית, אבל לא אמיתית. דווקא הקורונה גרמה למבוגרים למצוא את עצמם לבד ותלויים בילדיהם, וגם לילדים נמאס לרוץ כל הזמן. לטווח הארוך הרשתות יחזרו לעצמן מהר יותר מהמשרדים וימשיכו לגדול ולפרוח".
