שר האוצר המיתולוגי שסירב להיות ראש הממשלה | אוצר מהעבר עם גד ליאור
(צילום: משה מזרחי)
"אי אפשר לקנא במה שצפוי לשר האוצר בממשלה הבאה". כך אמר ל-ynet השבוע גורם בכיר מאוד במשרד האוצר. שם כבר מגבשים תוכניות לתקציב מורכב ולחוק הסדרים רחב היקף, שבו יהיה צורך למצוא פתרונות יצירתיים כדי לאושש את המשק הישראלי, אחרי שנה ורבע של משבר קורונה כלכלי, החמור בתולדות המדינה, ומבצע צבאי שהעמיק את החור בקופת המדינה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לאיש אין ספק כי על שר האוצר בממשלה הבאה, כאשר תוקם, יהיה להקדיש את מלוא עתותיו לגיבוש תוכנית כלכלית מקיפה. בכירי האוצר לא מסתירים כלל שבתוכנית הזאת "יהיה צורך להטיל גזירות על הציבור". איש אינו יודע עדיין מי יהיה שר האוצר הבא, אך עצה אחת כדאי לתת לו: למד את פועלו של שר האוצר המיתולוגי, פנחס ספיר, שהיה שר האוצר בשתי המלחמות הקשות שידעה המדינה ולוו במשברים כלכליים חמורים: מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.
26 שרי אוצר היו למדינת ישראל עד היום. חלקם כיהנו רק חודשים ספורים, כמו מאיר שטרית, או שנה בדיוק, כמו דן מרידור, יגאל כהן-אורגד וזאב שרף. חלקם התפטרו, כמו יורם ארידור, חלקם פוטרו, כמו יאיר לפיד. אחד סיים בכלא, אברהם הירשזון. והיו גם שרי אוצר שהפכו להיות או היו עוד קודם ראשי הממשלה, ביניהם לוי אשכול, שמעון פרס, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו.
רק שני שרי אוצר כיהנו עשור שלם בתפקיד: לוי אשכול, בשנות החמישים, ומי שזכה לתואר "שר האוצר המיתולוגי" - פנחס ספיר, שהיה שר אוצר במשך לא פחות מעשר שנים, בשתי קדנציות לא רצופות, עד 1974.
אילו רצה, יכול היה פנחס ספיר להיות ראש ממשלה, אולם הוא דחה את ההצעות ותירץ זאת בהומור הידוע שלו: "ממילא שר האוצר הוא הקובע במדינה למה יהיה כסף ולמה לא יהיה. לרוב, ראש הממשלה נאלץ לבקש מהשר כספים. אז למה להיות שם? לתפקיד שר האוצר אין תחליף".
לשר האוצר הזה, שאחראי להרבה מבניית המדינה ומביסוסה של כלכלתה, קראו הכל "ממשיל ראשי הממשלות", דווקא כיוון שהוא עצמו סירב לכהן בתפקיד הזה. סמלו המסחרי היה פיקנטי משהו: אי יכולתו לבטא את האות למ"ד, כהגייתה בעברית. חקיינים השתעשעו הרבה בחיקוי דיבורו, אך הישראלים דווקא אהבו את האיש לא מעט בגלל הקוריוז הזה.
רשם את כל תוכניותיו הכלכליות בפנקס שחור
את כל תוכניותיו הכלכליות נהג ספיר לרשום בפנקס השחור המפורסם שלו. פעם התבטא כי אם הפנקס יפול לידיו של עיתונאי "מובטחות לו כותרות ראשיות בעיתון לכל השנה". ספיר היה ידוע בצניעותו. כל חייו התגורר בדירה קטנה בכפר סבא ומעולם לא נחשד בקבלת טובת הנאה כלשהי. כאשר נאלץ ללון בירושלים ולא לחזור הביתה, נהג ספיר לחלוק חדר קטן עם פוליטיקאי אחר כלשהו, כאשר רק מחיצת בד מפרידה בין השניים. בטיסותיו לחו"ל, ביקש לא אחת "לטוס עם כולם. שם זאת המחלקה הראשונה הטובה ביותר". נשמע כמו חלום רחוק בעשרות השנים האחרונות.
הוא נולד בשם פנחס קוזלובסקי בשנת 1906, בעיירה סובאלק שבצפון-מזרח פולין דאז, תחת שלטון האימפריה הרוסית. "הכל בחיים סובב סביב הכסף, מה לעשות שזה המצב", הפטיר כבר בצעירותו, כאשר החל לשמש כגזבר בארגון החלוץ במועצה של גרודנה וביאליסטוק.
משם, עבר לנהל את כלכלת הארגון בוורשה ורכש ניסיון ראשוני במה שיעסוק בעתיד לא מעט - גיוס כספים. אלה נועדו להכשרה בפולין וברוסיה. ב-1929 עלה לארץ ישראל ומיומו הראשון ועד אחרון ימיו התגורר בכפר סבא. שם היה פעיל במועצת הפועלים וגם חבר המועצה המקומית וראש מפעל המים בישוב.
מהר מאד התקדם ספיר הצעיר בתחום שבו התמחה, המים, ומונה למזכיר חברת המים הארץ-ישראלית "מקורות", מיד עם הקמתה. הוא הפך ב"מקורות" ב-1937 לסגנו של לוי אשכול, לימים ראש הממשלה. 13 שנים עבד ספיר ב"מקורות".
ספיר תרם מניסיונו גם בביטחון. ב-1947 היה למנהל אגף האפסנאות של "ההגנה" ובמלחמת העצמאות עסק בהעברת נשק. לאחר שהוקמה המדינה מונה ספיר למנכ"ל משרד הביטחון. דוד בן-גוריון הוא שחייב את קוזלובסקי "לבחור שם נאה בעברית" ופנחס בחר בשם ספיר, בשל שם משפחת נעורי אמו, ספירשטיין. במהרה קודם, עוד בין השנים 1953 ו-1955, היה למנכ"ל משרד האוצר, משרד שאליו ישוב בעוד שנים אחדות כשר האוצר.
בסוף שנת 1955, היה ספיר לראשונה לשר וקיבל לידיו את תיק המסחר והתעשייה. בתפקיד זה, שבו חשק כדבריו מאוד, עסק בפיתוח התעשייה בעיירות הפיתוח והקדיש מאמצים להשגת תקציבים לבניית מפעלים ולפרויקטים לאומיים גדולים ובראשם המוביל הארצי. כעבור ארבע שנים, ב-1959, נבחר פנחס ספיר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י וכיהן בה ברצף 26 שנים עד לפטירתו.
נחשב לגאון בגיוס כספים למדינה
פנחס ספיר נחשב לגאון בגיוס כספים למדינה ובעידוד אנשי עסקים להשקיע את מיטב כספם בארץ. סיפור שמגלה את שיטותיו המיוחדות, קשור בשכנוע התעשיין ישראל פולק לבוא לישראל ולהקים בארץ מפעל טקסטיל דווקא בקרית גת, ישוב חדש שהוקם רק לפני חודשים אחדים. פולק רצה להקים את המפעל בגוש דן. ספיר חשש שהמשקיע יירתע מהשקעה בעיר הפיתוח החדשה קרית גת. בשעה חמש לפנות בוקר התייצב ספיר עם נהגו בפתח המלון, שבו שהה פולק בתל אביב, ולפני כן כבר הדריך את נהגו "לנסוע הכי מהר שאפשר" לקרית גת. הכביש היה ריק בחמש בבוקר והנסיעה ארכה פחות מחצי שעה. "זה ממש ליד תל אביב", הסביר פרס לתעשיין האורח. פולק הסכים להשקיע בקרית גת וסיפר למכריו כי יקים את מפעל הטקסטיל "בקרית גת, ממש ליד תל אביב".
17 צפייה בגלריה
עודד אנשי עסקים להשקיע בישראל. ספיר והברון אדמונד אדולף דה רוטשילד
(צילום: דוד רובינגר)
גם במשרד התעשייה היה פנחס ספיר לשיאן. הוא שימש כשר התעשייה בין השנים 1955 ל-1965 ואף כיהן בו שוב בין השנים 1970 ל-1972, כאשר במשך ארבע שנים מהתקופה הכפולה היה ספיר הפעלתן החרוץ גם שר האוצר, במקביל.
כאשר היה ספיר שר התעשייה, הוא הרבה לנסות לגייס משקיעים בחו"ל ואף קיים שם פגישות עם פוליטיקאים בכירים, אחת המשימות הללו מדווחת בעיתון ב-12 ביוני 1961, תחת הכותרת "בעלי הון מהוליווד יקימו מפעל סרטים גדול בישראל". זאת, לאחר שספיר הגה את התוכנית בביקורו בלוס אנג'לס.
עם ההסתדרות התעמת פנחס ספיר עוד כאשר היה שר התעשייה, אך הרבה מעבר לכך, בהיותו שר האוצר. ספיר, בלשון המעטה, לא אהב במיוחד את פעילות ההסתדרות נגד תוכניות הממשלה ויריבו הגדול שם לאורך השנים היה יצחק בן-אהרון, המזכיר המיתולוגי של ארגון העובדים. ב-26 בפברואר 1962 הכותרת בעיתון היא: "התעשיינים: משבר עם הממשלה. פנחס ספיר: הכל יסתדר". ב-5 במרץ 1962 מדווח, כי שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר, אמר כי "המשק ההסתדרותי הוא חלוץ, אך בדרישות".
17 צפייה בגלריה
התעמת עם ההסתדרות. ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 26.2.1962
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
התלונות על מחירים גבוהים במשק הטרידו את ספיר כל העת הזאת. ספיר התרגז על הדיווחים וב-22 בינואר 1963 מדווח העיתון כך: "בקריאה נמרצת לעקרות הבית פונה שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר לנשים: "צמצמנה את הקניות הבלתי-חיוניות!"
17 צפייה בגלריה
"צמצנה קניות בלתי חיוניות!". ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 22.1.1963
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-31 בינואר 1963 מדווח, כי במסיבת עיתונאים התלונן אחד מהכתבים כי מחירי התספורת הועלו ללא הצדקה. ספיר: "הכיצד? הרי אני משלם במספרה 1.20 לירות עבור תספורת, כמו ששילמתי עד כה". העיתונאי: "אדוני, אמנם שנינו מסתפרים באותה מספרה בירושלים, אבל אני משלם כבר 1.40 לירות". ספיר חייך והצטדק: "לא ידעתי שיש לי פרוטקציה". בשבוע שלאחר מכן ירדו מחירי התספורת לכולם ל-1.20 לירות.
"ספיר: גם תוספת שכר וגם הקלות במיסים? - זה כבר יותר מדי".
ב-2 ביולי 1963 פנחס ספיר הוא כבר גם שר האוצר וגם שר המסחר והתעשייה. כל הכוח הכלכלי בממשלה מצוי בידיו. הכותרת בעיתון מציינת כי "ספיר יצטרך לסגל עצמו לתפקידו הכפול והמסובך. המדיניות הכלכלית תימשך ללא שינוי מהותי".
17 צפייה בגלריה
כל הכוח הכלכלי בממשלה היה בידו. ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 2.7.1963
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
המאבקים עם ההסתדרות מחריפים על רקע עליות מחירים ואי-העלאת משכורות במקביל. הכותרת הראשית בעיתון ב-19 בדצמבר 1963 היא: "ההסתדרות אינה מוותרת, תובעת תוספת שכר של 9% - ספיר מוכן ל-7%".
בשנת 1963, כאשר לוי אשכול התמנה לראש הממשלה, מונה פנחס ספיר לשר האוצר, משרד שהכיר עוד מכהונתו בו כמנכ"ל. ספיר היה שר האוצר עד לחודש מרץ 1974, חוץ מאשר במשך 16 חודשים בין אוגוסט 1968 לדצמבר 1969. בהפסקה הקצרה שימש כמזכיר הכללי של מפלגת העבודה, לאחר שנקרא לדגל, אולם היה גם אז שר, רק בלי תיק, נוהג חדש למדי שהשתרש בפוליטיקה הישראלית בשנים הבאות.
ספיר היה ידוע כמי שאינו נלהב להקל על הציבור, אל מול הבעיות בתקציב המדינה והצורך במימון פעולותיה. כאשר דרשו ממנו גורמים בהסתדרות להקל על האזרחים, מתפרסם ב-6 בפברואר 1964: "השר ספיר: גם תוספת שכר וגם הקלות במיסים? - זה כבר יותר מדי".
17 צפייה בגלריה
"גם תוספת שכר וגם הקלות במיסים? זה יותר מדי". ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 6.2.1964
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-11 בפברואר 1964 מבטיח ספיר כי "יודיע על הקלות בעסקות מטבע חוץ". למחרת, כאשר היה אורח מערכת "ידיעות אחרונות", מדווח ב-12 בפברואר 1964, כי השר חזה אז כי "בשנות השבעים נגיע לעצמאות כלכלית". תחזיתו הקדימה בשני עשורים את העצמאות הזאת. אגב, ב-18 ביולי 1968 כבר חזה ספיר משהו אחר. התירוץ: "לולא צרכי הביטחון היינו קרובים לעצמאות כלכלית".
"אולי נטיל מיסי-מותרות, אם התושבים יצטרכו מוצרי-מותרות"
יש נושא אחד שהיה ממש טאבו עבור פנחס ספיר. הוא לא סבל אפילו את הדיבור על פיחות המטבע הישראלי אל מול מטבעות אחרים ובכל פעם שהדבר הועלה לדיון, כמו ב-5 בנובמבר 1964, טען: "שום כלכלן רציני אינו יכול לחשוב על כך". גם ב-1 ביולי 1965 הצהיר ספיר: "איני חושב כלל על פיחות. לא נטיל מיסים חדשים, אך אולי נטיל מיסי-מותרות אם יצרכו התושבים מוצרי-מותרות".
ספיר המשיך גם כשר האוצר לפעול רבות למען התעשייה בפריפריה ופיתוח המשק, אולם המצב הכלכלי במדינה, לפני מלחמת ששת הימים, לא היה שפיר והמשק נקלע למיתון קשה. הדבר נבע ממספר סיבות: סיום השילומים מגרמניה, כאשר היה פחות כסף להשקעה וצריכה, השלמת העבודות הציבוריות רחבות ההיקף, כמו הקמת המוביל הארצי ונמל אשדוד, הפסקת גלי העלייה הגדולים משנות המדינה הראשונות, עליה בצריכה הפרטית לנפש, מבלי שחלה במקביל עלייה בתוצר ומאוחר יותר גיוסי מילואים עקב המתיחות ערב מלחמת יום הכיפורים, שהעיקה על המשק.
פנחס ספיר ביקש להתרכז בתיק האוצר ולכן מתמנה במקומו שר מסחר ותעשייה חדש, חיים צדוק. ובינתיים, הצרות מגיעות גם מחו"ל. ב-15 בנובמבר 1965 מבשר העיתון כי "הוצע שספיר יערוך ביקור בזק בשוק האירופי המשותף, כדי לסכל את הפעלת ההחלטה הקוראת להעלאת מחירי המינימום של ההדרים המיובאים מישראל".
בפברואר 1966, בעת הצגת תקציב המדינה בכנסת, כאשר שנת התקציב החלה באותן השנים ב-1 באפריל, הודיע ראש הממשלה רשמית כי בישראל קיים מיתון. הגירעון הלאומי עלה והיה צורך בהגדלת תקציב הביטחון. אשכול וספיר נאלצו ליזום העלאת מיסים וקיצוץ בתקציב הממשלה. ספיר הזהיר כי עליות השכר הגבוהות עלולים להביא לזעזועים קשים במשק. הוא נאלץ גם לצמצם בתקציבי הפיתוח, שהיו כה יקרים לו במשך שנים, להפחית את האשראי ולקצץ ביבוא חומרי גלם.
היו ימים: ספיר נסע ברכב הישן של מבקר המדינה
פעמים רבות הציג ספיר את צניעותו ואת אי-נהנתנותו. ב-24 במאי 1966 מספר העיתון כי "ספיר נוסע ברכב הישן של מבקר המדינה". מכונית השברולט דגם 1962 של מבקר המדינה הוחלפה לאחרונה בשברולט 1966 ומיד לאחר מכן הועברה המכונית הישנה לרשותו של שר האוצר, פנחס ספיר. "עתה נוסע השר העסוק ביותר במדינה, שעומד למלא מיום ו' את מקומו של ראש הממשלה לוי אשכול, היוצא לחו"ל, במכונית הישנה, שלא מתאימה עוד לשימושו של מבקר המדינה, ד"ר נבנצאל". ההסבר: רוב מכוניות השרים הוחלפו עוד אשתקד ומנהל הרכב עושה במכוניות שימושים שונים. כאשר הוחלפה מכונית המבקר הוחלט שהשימוש לעת הזאת יהיה אצל שר האוצר, שדרישותיו לא היו רבות. אכן, היו ימים.
ב-26 ביולי 1966 הופיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" ידיעה שהרגיזה את ספיר: "מי זה אומר שהמדינה במשבר? הישראלים נוסעים יותר לחו"ל, רוכשים קונות יותר שואבי-אבק ויותר נשים לומדות נהיגה".
בינתיים, המיתון הלך וגבר ככל שמדיניות הריסון הכלכלי התרחבה, אך השיגה את המטרות העיקריות: היא צמצמה את הגירעון ומנעה באותן השנים עליה באינפלציה. שיעור האבטלה עלה מ-3.5% ל-11.5%, התוצר וההשקעות נבלמו ואף ירדו ורמת החיים בישראל הצעירה ירדה לפתע, לאחר עליה נאה במשך כל שנות המדינה הראשונות.
אולם, אז באה מלחמת ששת הימים, וככל שמלחמה היא דבר רע שמביא להרוגים, פצועים ונכים, בתחום הכלכלי מלחמות רבות הביאו לשגשוג אחריהן, וכך היה גם ב-1967. ישראל נכנסה לעידן חדש. השטח בשליטת ישראל זינק לממדים שלא היו צפויים - פי ארבעה משטח המדינה. היה צריך לפתע לבנות ברוב האזורים הללו כבישים ותשתיות מודרניות, שלא היו קיימים ברובם. נוספה גם כריית נפט ומשאבים חדשים נוספים מחצי האי סיני. קרקע פורייה הביאה להקמת תשתית חקלאית מודרנית ברמת הגולן. התיירות התפתחה, בעיקר בשארם א-שיח (אופירה) בדרום סיני, בעיר העתיקה בירושלים, בבית לחם, על אתריה המקודשים לנוצרים, וגם הר החרמון המושלג בחורף הפך יעד בעיקר לתיירות פנים.
שבוע בלבד לאחר תחילת מלחמת ששת הימים מצהיר שר האוצר ספיר בניו-יורק כי "המלחמה עלתה לישראל מאות מיליונים של דולרים בהוצאות צבאיות, בהפסדי הכנסות ובנזקים". וכבר החל לגשש מי יוכל לעזור למדינה לממן את המלחמה. דבריו היו מכוונים בעיקר לאמריקאים, בתוך כך ליהודים בארה"ב ובעולם. ב-18 בדצמבר תרגם ספיר את המחיר בביקורו בלונדון למטבע הנהוג שם והצהיר כי המלחמה עלתה לישראל 400 מיליון לירות שטרלינג.
השגשוג נמשך. העלייה התגברה בעיקר מארצות מערביות מפותחות ולעומת זאת נמצאו מיליון ערביי השטחים שסיפקו למשק עבודה זמינה וזולה. וכך, לפתע, נוצר מצב בו הממשלה, שנאבקה קודם במיתון הקשה, הגדילה את הגירעון התקציבי כדי לפתח את המדינה. פנחס ספיר היה מהיונים במפלגת העבודה, שהתנגד לשלטון הישראלי בשטחים. הניצים במפלגה הובילו בשנים הבאות לבניית ההתנחלויות הראשונות ולפיתוח מסיבי, שדרש תקציבים גבוהים, בשטחים.
ממשרד האוצר למזכ"ל מפלגת העבודה, ובחזרה
בשיא ימיו כשר האוצר, הוביל ספיר את כלכלת ישראל לאחת מתקופותיה הטובות ביותר עד היום, בשנים 1967 עד 1973. באמצע התקופה פינה ספיר את כיסאו לשנה ורבע, כאמור, כדי להחליף בכהונת מזכ"ל מפלגת העבודה את גולדה מאיר, לאחר התפטרותה מהתפקיד.
17 צפייה בגלריה
נקרא לדגל ונענה למפלגה. מימין: פנחס ספיר, שר האוצר, גולדה מאיר, ראשת הממשלה, ויעקב שמשמון שפירא, שר המשפטים
(צילום: יצחק פריידין)
ב-25 באוגוסט 1968 התוודה פנחס ספיר: "עזבתי את משרד האוצר ללא משקע של מרירות וללא גרגיר של כאב ראש. יום אחד קיבלתי טלפון שראש הממשלה לוי אשכול וגולדה מאיר רוצים להיפגש איתי. לא היה קשה לנחש מה העניין. יכולתי לחסוך להם את הפגישה. מבלי לפתוח בדיון אמרתי: 'אני מסכים' וזהו זה".
19 יום לפני כן, ב-6 באוגוסט בישר העיתון על העזיבה הזמנית: "פנחס ספיר, בטכס העברת 'שרביט האוצר' לזאב שרף: אני הולך בלי מרירות. המכנה המשותף לשני השרים: שניהם היו פקידים במשרד האוצר".
שמו של ספיר מוזכר שוב ושוב כמועמד לראשות הממשלה ומיד דוחה את הרעיון על הסף. כך היה גם על רקע מחלת ראש הממשלה, כאשר הרעיון הועלה שוב, בעוד פנחס ספיר משמש כמזכ"ל מפלגת העבודה. ב-15 בינואר 1969: "ספיר: לא אקבל על עצמי ההצעה להיות ראש ממשלה". ב-27 בפברואר 1969 מדווח העיתון בכותרת שחורה על פטירת לוי אשכול. ב-7 בדצמבר 1970 ה"טיים" מספר: "בדיון סודי בחרה העבודה בספיר כיורש לגולדה". ספיר מגיב: "זהו צ'יזבאט גדול אחד".
"להקל מיסים אי אפשר ולהכביד העול - לא נעים"
ב-16 בדצמבר 1969 שב פנחס ספיר למשרד האוצר ואומר: "להקל מיסים אי אפשר ולהכביד העול - לא נעים". חמישה ימים קודם לכן הצהיר, כמו בעבר, שהוא מתנגד עקרונית לתשלום תוספת יוקר אוטומטית. הוא כמו תמיד, נגד: "מדיניות שכר בלתי מרוסנת שתהרוס הישגינו".
ב-22 ביולי 1970 הכותרת מספרת כי ספיר שוב מרוגז על בזבוזי האזרחים: "ספיר מתריע נגד המשך העלייה ברמת החיים. רומז על אפשרות של מיסים חדשים". לדבריו, "לא יהיה מנוס משימוש באמצעי ספיגה נוספים מן הציבור, אם יתברר כי הצעדים שננקטו עד כה לבלימת הצריכה ולצמצום הגירעון במאזן המסחרי אינם מספיקים או אם יהיה צורך בכספים נוספים לצורכי ביטחון".
ב-26 באוגוסט 1970 מבשר העיתון כי פנחס ספיר מגלה בוועידת הסוכנות: "85% ממיסי ישראל מיועדים לביטחון". כאשר מספרים לספיר כי במשק יש התייקרויות רבות, ספיר משיב ב-20 באוקטובר: "גם אשתי הולכת לשוק ויודעת מה התייקר. מאומה לא יקרה לפועלים אם ימתינו חודשיים לתוספת יוקר. איננו זקוקים לאישור של מישהו על יחסנו לפועלים".
פנחס ספיר המשיך בינתיים לצאת לחו"ל ולחפש מקורות מימון למדינה המצויה בקשיים כלכליים. ב-30 בנובמבר 1970 מבשרת הכותרת: "תמיד צריך להביא משהו מחוץ לארץ? השרים פנחס ספיר ויוסף אלמוגי חזרו אמש. בלי המלווה האמריקני היינו במצב הרבה יותר קשה". על רקע הדיווחים על מצבם הכלכלי הטוב פחות של אזרחי ישראל אומר ספיר ב-23 במרץ 1971: "כשישאלוני מה עשיתי נגד העוני - אעמוד בקומה זקופה".
17 צפייה בגלריה
"כשישאלוני מה עשיתי נגד העוני - אעמוד בקומה זקופה". ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 23.3.1971
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
תיבל את הכרזותיו ביידיש
ב-11 ביוני מזהיר ספיר, כי אם לא ננהג בתבונה – יהיה מיתון קשה וכואב". אגב כך, מציין העיתונאי יאיר עמיקם, כי השר ספיר אמר את הדברים, כהרגלו בנימה של הומור ותיבל את הכרזותיו בהצהרות בשפת היידיש, שאותה אהב מאוד.
17 צפייה בגלריה
אמר את הדברים בנימה של הומור. שר החינוך, יגאל אלון, ושר האוצר, פנחס ספיר
(צילום: דוד רובינגר)
גם בשיחותיו עם עמיתים, ההומור של ספיר היה נוכח מאוד. ב-25 בספטמבר 1972 מדווחי, כי פנחס ספיר קם מדי בוקר בשעה 5 ולא אחת זעזע מבקרים, בהזמינו אותם לפגישות בשעה 6 בבוקר. "ויהי היום, ובאחת מישיבות הממשלה ישב שר ופיהק בלי הרף. שאל אותו ספיר: "מה זה? לא ישנת מספיק? השיב השר: תאר לך, הבוקר בשעה 6 טלפן אלי עיתונאי והעיר אותי! ספיר: אתה רוצה להגיד שבשעה 6 עוד היית במיטה?! התערב בשיחה משה דיין: ספיר, לא כולם קמים כמונו בשעה 5 בבוקר וישנים אחר כך בישיבות הממשלה".
פנחס ספיר מבין, כי לחץ גדול מדי על הציבור - העלאת מיסים, ביצוע פיחות בלירה וירידה בשכר - יובילו למצוקה של השכבות החלשות. ב-12 ביולי 1972 מספרת ידיעה בעיתון כי "פנחס ספיר מתנגד לצמצום הסובסידיות על מוצרים חיוניים". ב-18 ביולי מנסה ספיר להרגיע עוד: "אין בכוונתנו להטיל מיסים חדשים. אני בעד הקטנת שיעורי מס הכנסה". עוד הצהיר שר האוצר כי "לא תועלה הקצבת הדולרים לנוסעים לחו"ל - מהיבטים חברתיים וציבוריים". כן, בעשרות שנותיה הראשונות של המדינה הייתה הקצבה של כמה מאות דולרים לכל נסיעה חו"ל. תארו לכם אם הוראה כזאת הייתה קיימת כיום...
17 צפייה בגלריה
"בעד הקטנת שיעורי מס הכנסה". ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 18.7.1972
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-21 בנובמבר מדווח פנחס ספיר, כי "הצריכה הפרטית בארץ עלתה ב-146% ב-10 שנים. לא נכון שהעשירים נותנים את הטון במדינה. אין להפריז בחוקים סוציאליים העלולים להביא למצב של אי-רצון לעבודה". הצהרה כזאת יכולה הייתה להישמע גם היום על רקע תשלום דמי האבטלה לשוהים בחל"ת, שחלקם לא ממהרים לחזור לעבודה.
שמונה ימים לאחר מכן, הודיע ספיר: "אין כוונה לבטל הקלות במיסים על ידי מיסים חדשים. הגעתי לשתי מסקנות: אין להכביד יותר מדי את נטל המיסים, כי הדבר גורם לידי קלקול המידות, ויש לערוך ריאורגניזציה במערכת המיסים. דנים בהשוואת ניכויים סוציאליים לשכירים ועצמאיים". וגם זאת כותרת שיכולה להיות נכונה לשנת 2021.
"הקרבות" בין שר האוצר ספיר למזכיר הכללי של ההסתדרות, יצחק בן-אהרון, נמשכים כל העת. כותרת ב-12 במרץ 1973: "שלב חדש במערכה בין מזכיר ההסתדרות ושר האוצר: בן אהרון: הפער החברתי - מדיניות מכוונת של האוצר. ספיר: מזמן חדלתי להגיב על דבריו".
17 צפייה בגלריה
"מזמן חדלתי להגיב על דבריו". ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 12.3.1973
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-9 במרץ 1973 מודיע ספיר: "מס מיוחד של 3.5% יוטל על רווחי הבנקים ומהשכר שהם משלמים לעובדיהם – מאפריל. יהווה 'הקדמה' למס ערך מוסף". המס היה כבר בתכנון אך נדחה עוד שלוש שנים ורבע, עד שהופעל לראשונה בישראל ביולי 1976, בשיעור של 8%.
המצוקה במגורים נגעה תמיד לליבו של ספיר. ב-11 באפריל 1973 מספרת ידיעה, כי שר האוצר אמר במועדון הכלכלי בירושלים: "תוך שנתיים לא תגור אף משפחה בצפיפות של ארבע נפשות בחדר".
"ספיר הוא בעל הבית הגדול של המדינה"
ב-10 ביוני 1973 הצהיר יו"ר הנהלת המפלגה הליברלית, ח"כ ד"ר אלימלך רימלט, את מה שידעו הכל באותם הימים: "ספיר הוא בעל הבית הגדול של המדינה". ואכן, על פיו נשק דבר כמעט בכל דבר ועניין באותם הימים, בעיקר אם היה המדובר בעלות כספית.
ב-26 באוקטובר 1973 התוודה ספיר, כי "כאשר הזעיקו אותי ביום כיפור מבית הכנסת ידעתי כי נזדקק לסכומים אדירים חסרי תקדים". ואכן, למימון המלחמה נדרשו מיליארדים. ספיר המיומן הבין את המחיר בדקה הראשונה, כאשר נשמעה האזעקה בצהרי יום הכיפורים.
וכך היה לשר האוצר היחיד שכיהן בתפקיד בשתי המלחמות המשמעותיות ביותר בתולדות המדינה, לאחר הקמתה - מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ולאחר שתיהן היה שר האוצר שגייס כספים בדחיפות למימון המלחמה.
ב-2 במאי 1974, זמן קצר לפני שפרש מכהונתו כשר האוצר, אחרי 11 שנים, עדיין חשב ספיר רק איך יוכל להעשיר את קופת המדינה: "ספיר: אבקש מהציבור עוד חצי מיליארד למלווה המלחמה. סכום ההזמנות לביטחון מאז המלחמה - 5 מיליארד דולר".
17 צפייה בגלריה
"אבקש מהציבור עוד חצי מיליארד למילווה המלחמה". ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 2.5.1974
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-15 במאי 1974 התוודה ספיר: "נצטרך ללמוד לחיות עם מידה מסוימת של אינפלציה". הוא לא תיאר לעצמו שכעבור עשור לא תשרור בישראל אינפלציה של אחוזים בודדים, כי אם בשיעור שנתי של 500%.
לחש "אני מרגיש לא טוב", והתמוטט
ביוני 1974 פרש ספיר מהחיים הפוליטיים והתמנה ליו"ר הסוכנות היהודית, תפקיד שבו כיהן רק כשנה עד לפטירתו הפתאומית. ב-26 ביוני הצהיר, כי "כוח ההרתעה של עוד מיליון יהודים גדול משל טילים ושל פנטומים".
פנחס ספיר נפטר בפתאומיות בעת שנשא בידיו ספר תורה, כדי להכניסו לארון הקודש בטקס חגיגי שהפך לעצוב בבית הכנסת של עולי קוצ'ין במושב נבטים שבנגב, ב-12 באוגוסט 1975. "אני מרגיש לא טוב", לחש ספיר והתמוטט. זאת, חודשים אחדים בלבד לאחר שנישא בפעם השנייה בחייו לרבקה אלנתן, מזכירת ארגון אימהות עובדות בירושלים, ב"נישואים חשאיים" בכפר סבא, שלוש שנים לאחר שרעייתו האהובה שושנה נפטרה ממחלה קשה.
ב-15 באוגוסט 1975 הכותרת היא: "המונים ליוו את פנחס ספיר ז"ל בדרכו האחרונה". 24 שעות קודם לכן אמר ספיר לעיתונאי אריה אבנרי: "מעולם לא התבטלתי ולא התבזיתי בפני איש". ב-14 באוגוסט כתב העיתונאי גדעון רייכר: "דלתו של ספיר תמיד הייתה פתוחה לכל אדם. אסיפות אבל נערכו בסוכנות היהודית. מברקי השתתפות בצער מגיעים מכל קצווי תבל".
ואכן, העם בישראל היה שרוי באבל ובגעגועים לשר אוצר כה חזק, החלטי ורגיש. ב-11 בספטמבר 1975, במלאת 30 למותו, מצוטט משפט שכתב בפנקס השחור המפורסם שלו: "קומפלימנטים מעולם לא קלקלו אותי". בכתבה לזכרו נאמר: "הפעילות המשקית מילאה את כל חייו והביאה לו אושר רב. בכוח הדחף העצום שלו ידע לתרגם את החזון לשפת הביצוע וההגשמה".
