אם נשווה את מצב הכלכלות הישראלית והגלובלית, לפני פרוץ הקורונה ואחריו, ניתן לומר בוודאות כי המשבר שפרץ כתוצאה מהתפשטות הנגיף הוא בבחינת "אסון טבע" כלכלי שכמותו לא הכרנו בעבר.
לאחרונה פורסמה התחזית של ארגון ה-OECD, לפיה בשנת 2020 צפויה הכלכלה הישראלית להתכווץ ב- 6.2%, וזאת בתרחיש הטוב שלפיו לא צפוי גל שני של התפרצות הנגיף. במידה וכן יתרחש גל שני, עלולה הכלכלה להתכווץ בשיעור של 8.3%. בשני התרחישים לא צפוי המשק להתאושש לפני המחצית השנייה של שנת 2021.
תחזית קודרת זו נובעת בעיקרה מהשפעת משבר הקורונה והסגר שנכפה על המשק בחודשים מרץ, אפריל ומאי. הירידה הצפויה בשיעור הצמיחה היא הגבוהה ביותר ב-20 השנים האחרונות, בהשוואה למה שידע המשק בשנת 2001 ולירידה החדה ברבעון האחרון של שנת 2008 בעקבות משבר ה-Sub Prime בארה"ב.
הפגיעה בצמיחה נובעת בעיקרה מירידה בשיעור של כ-20% בצריכה הפרטית בחישוב שנתי. ירידה זו מתבטאת בעיקר בענפי מוצרי הצריכה ש"נחתכו", כמו: רכישות כלי רכב שירדו בשיעור של כ-50%, ביגוד, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ועוד. גם שוק הנדל"ן ספג פגיעה קשה בחודש אפריל ונרשמה ירידה בשיעור של 74% ברכישת דירות.
לממן את הגירעון באמצעות העלאת נטל המס?
בימים אלה, כאשר המשק מתחיל לצעוד כמו תינוק בחזרה לשגרה, נדרשת הממשלה "להכניס את ידה לכיס" ולסייע למגזר העסקי ולכל אותם עובדים אשר נשלחו לחל"ת ושחלקם עדיין בחל"ת. סיוע זה ממומן באמצעות הגדלת הגירעון, אשר בחודשים ינואר-מאי הסתכם לסך 46.2 מיליארד שקל.
במשרד האוצר הביעו חשש שהעלייה הצפויה בהוצאות הממשלה, יחד עם הירידה הצפויה בהכנסות המדינה ממיסים עלולים לגרום לגידול מדאיג בגירעון, ונשמעים קולות הטוענים כי יש לממן את הגירעון באמצעות העלאת נטל המס לצורך הגדלת הכנסות המדינה.
נשאלת השאלה, האם העלייה הצפויה בגירעון בתקציב בעת הזו אכן כל כך מדאיגה ומסוכנת?
אני סבור כי שימוש בעת הזו במכשיר של העלאת מיסים, לא רק שאינו מהווה פתרון לתיקון הנזקים האדירים שגרם משבר הקורונה אלא רק יחמיר את המצב. למעשה, בעצם הגדלת הגירעון, לוקחת הממשלה מעין "הלוואה" ומשקיעה את הכסף בציבור הרחב, בבעלי העסקים, ובפיתוח תשתיות. כל אלה מהווים מנוף להגדלת הצריכה והתוצר ויאפשרו לממשלה להקטין את הגירעון ולהעלות את הצמיחה לשיעורים חיוביים בעתיד כבעבר.
היטיב להגדיר זאת שר האוצר בעבר, עו"ד משה ניסים, באומרו כי "רוב עמלו של אדם צריך שיישאר בידיו". ואכן, אם יועלה נטל המס, תקטן הצריכה הפרטית, יקטנו ההשקעות של יזמים מהארץ ומחו"ל ובד בבד תגדל תחושת חוסר האמון בכלכלת המדינה. בכך תשיג הממשלה את ההיפך מהרצוי.
יתר על כן, אין זה מספיק רק לנקוט בצעדים מיטיבים עם הציבור, אלא קיימת חשיבות מכרעת גם לזמן ולאופן בו מיושמים אותם צעדים.
הטיימינג הוא הכל
בכל התנהלות כלכלית ובפרט כעת ישנו מושג האומר כי Timing is everything, קרי אין זה מספיק לאשר מענקים למגזר העסקי ולעובדים, אלא קיימת חשיבות למהירות בה מחולק המענק ונדרש להקטין למינימום ההכרחי את הביורוקרטיה שיש לעבור בדרך לקבלתו.
לאחרונה אישרה הממשלה את מתווה הפיצויים למעסיקים, אשר ישיבו את עובדיהם מחל"ת. על פי המתווה עסקים, אשר החזירו את עובדיהם מחל"ת במהלך חודש מאי יקבלו מענק בסך של 3,500 שקל לעובד, ואילו אלה שיחזירו את עובדיהם במהלך חודש יוני יקבלו מענק בסך של 7,500 שקל. זוהי יוזמה מבורכת ומטרתה להשיב את מירב העובדים למעגל העבודה ובכך להקטין את שיעור האבטלה. אולם לטעמי, המתווה לוקה בחסר, שכן הקצאת המקורות אינה יעילה ואינה הוגנת, היות ויש מעסיקים אשר עשו כל שביכולתם על מנת שלא להוציא עובדים לחל"ת, ובכך ספגו את עלויות ההעסקה.
המתווה אמנם פשוט ליישום, אך הוא לא בהכרח צודק, ואני סבור כי צריך לפצות גם את אותם העסקים שספגו את עלות ההעסקה של העובדים בתקופה הקשה.
האתגר העומד בפני הממשלה הוא לדאוג בראש ובראשונה לבריאותו של הציבור, אך בד בבד להשיב את המשק למסלול מהיר של צמיחה.
על שר האוצר, ישראל כץ, לנקוט במדיניות תקציבית מרחיבה כדי "להנשים" את המשק, גם אם הדבר כרוך במחיר של הגדלת הגירעון, וזאת על מנת שהמשק לא ייכנס למצב של דרדור כמו כדור שלג.
בנוסף, יש להקדים את התחלתם של פרויקטי תשתיות, אשר היו מתוכננים להתבצע בשנים 2022-2023. פעולות אלו ואחרות ייטעו תקווה בלב הציבור וציפיות לעתיד כלכלי טוב יותר וכידוע, כלכלה מושתתת רבות על ציפיות ותקווה.
הכותב הוא שותף מנהל ב-RSM שיף הזנפרץ ושות' רו"ח, ונשיא לשעבר של לשכת רואי חשבון בישראל
