תזכורת: דובי אמיתי בראיון לאולפן ynet
(צילום: שחר גולדשטיין)
למעלה מחודש עבר מאז הודיע משרד האוצר על מענק סיוע של 6 מיליארד שקל לעסקים גדולים שנפגעו בקורונה ועד לפרסום המתווה שלפיו יחולקו המענקים לעסקים הערב. יותר מחודש ובעדינות רבה אפשר לומר, שלא לזה פיללו המעסיקים.
נתחיל בהישג הגדול של המעסיקים ובעיקר רשתות האופנה הגדולות, שעמדו במוקד המאבק מול משרד האוצר, כמו הראל ויזל מפוקס ורמי שביט מהמשביר לצרכן. הם הצליחו לכופף את שר האוצר כך שהפיצוי שיקבלו על כל עובד שיחזור לעבודה מחל"ת יהיה מהעובד הראשון ולא כפי שביקשו בתחילה במשרד האוצר.
גם גודל המענק מהווה הישג מסוים עבור המעסיקים. 7,500 שקל לכל עובד שישוב מחל"ת ב-1 ביוני זה הרבה מעבר להצעה הראשונית של האוצר שדיברה על 4,000 שקל לכל עובד. המעסיקים דיברו על 10,000 שקל, אבל ברור שהסכום הזה היה בכלל לא ריאלי בהינתן העובדה שחלק ניכר מהעובדים המדוברים הם עובדים שמשתכרים שכר מינימום של 5,300 שקל בחודש.
אז איפה הבעיה? המתווה של האוצר, שמיועד להעביר כסף במהירות למעסיקים במטרה לעודד החזרת כמה שיותר עובדים, יצא להם עקום. המודל פשוט להפליא, אך במקום לפצות את המעסיקים שמיהרו להשיב עובדים מחל"ת או כלל לא הוציאו עובדים לחל"ת, הם במילה פשוטה – "נדפקים".
כך מי שמיהר להחזיר עובדים מחל"ת כבר ב-1 במאי יקבל פיצוי רק של 3,500 שקל לכל עובד. מי שלא הוציא את עובדיו לחל"ת וספג את הנזקים שנגרמו ממשבר הקורונה מבלי לגלגל אותם הלאה, ימצא את עצמו ללא פיצוי כלל. כלומר, מי שפעל "לטובת המשק" למעשה אכל אותה.
הנזק הגדול של התוכנית הזו הוא תודעתי, בטח ובטח כשמדברים על אפשרות של גל שני של קורונה. מה מבינים המעסיקים מהמתווה של האוצר? שמי שיספוג על עצמו את הפגיעה הכלכלית של גל אפשרי נוסף, לא ייהנה מפיצויים עתידיים ולכן עדיף לאותו מעסיק להוציא את עובדיו לחל"ת ברגע שבו פורץ גל כזה ולהחזירם רק אחרי שייקבע הפיצוי. וזאת כבר חלמאות לשמה.
נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר כבר מיהר לצייץ הערב שמסלול הפיצויים יביא לתוצאה ההפוכה מזו הרצויה. אין ספק שבימים הקרובים יגבר הלחץ על משרד האוצר והשר ישראל כץ שעומד בראשו. ולא נתפלא אם ביום ראשון, לפני שהוא מגיע לאישור הממשלה, המתווה הזה ייראה אחרת לגמרי.
