צבי נטע, הבעלים של קבוצת מכשירי תנועה, יבואנית סוזוקי ומאן, לא מתחבא מאחורי סיסמאות ותשובות סתומות. בראיון ל-ynet הוא משתף בהרהוריו ובערעוריו, במישורים העסקיים, הפוליטיים והאישיים, ולא חוסך בביקורת: "רוב האנשים שקובעים את החיים שלנו כאן, לא חיים בעצמם את היומיום. רמטכ"ל, למשל, לא יודע איך נראה סניף בנק ואיך לכתוב צ'ק, כי היה כל חייו בצבא, וכמוהו גם ראש ממשלה. איך הם יבינו את המציאות הזו?".
את החיבור לתעשיית הרכב נשם נטע מרגע לידתו, כבן יחיד להוריו. אביו, יוסף (ג'ו) בוקסנבאום, ז"ל, היה לאגדה עוד בחייו, וערכיו של נטע מושפעים ממנו עד היום. מלבד היותו של בוקסנבאום מפעילי המוסד לעלייה ב' וממקימי משרד הביטחון, כתעשיין ישראלי הוא היה מחלוצי וממובילי תעשיית הרכב בישראל. את מכשירי תנועה ייסד במאי 1949, אז חתם עם חברת קרייזלר על הסכם לשמש נציגה בארץ.
כשהחל ייבוא מכוניות לישראל באישור הממשלה ב-1960, הוא ייבא לישראל את כלי הרכב הראשונים מתוצרת סימקה מצרפת, ואחריהם קרייזלר, והוא גם זה שבנה ופתח את מפעל קרייזלר ופורד בנצרת עלית ב-1966, שנסגר לפני שנתיים, סמל לסופה של תעשיית ייצור הרכב בישראל. על החוזה עם סוזוקי מוטור מיפן חתם ב-1983, כשבראש המשלחת שנסעה אז לחתימה עמד כבר נטע, הבן. מאז ועד היום ייבא לנטע לישראל מאות אלפי כלי רכב של סוזוקי, וב-2008 הפך לבעלים המלאים של החברה, כשרכש את המחצית מחברת מילצ'ן תקשורת.
במהלך השנים ויתר נטע על חלק מהאחזקות של אביו, מכורח או מרצון. את הזיכיון על קרייזלר - ג'יפ - דודג' מכר ליבואנית פיאט וסובארו, בהוראת פיאט, את פורשה העביר מרצונו לחברת אורכיד, ואת הזיכיון על פורד מכר לדלק לפני יותר מ-20 שנה. על פי הערכה, כל אלו העבירו לכיסו מאות מיליוני שקלים. בינואר האחרון מכר גם את חלקו בחברת התחבורה הציבורית מטרופולין ב-120 מיליון שקל, ויצא משוק התחבורה הציבורית.
נטע, אומרים מקורביו, הולך עם הזמן ובורר את הטוב עבורו. הוא חי את השטח, ובחושים בריאים אף מקדים את האחרים. כך, למשל, היה הראשון שהציע להתקין מערכות של מובילאיי באופן גורף בכלי הרכב שהוא משווק. הוא גם היה מראשוני המשקיעים במובילאיי, כשמכירת הענק של מובילאיי לאינטל הניבה לו, לפי הערכות, עשרות מיליוני דולרים.
אחרי כל כך הרבה שנים בענף הרכב, מה השתנה?
"הרבה. כשנכנסתי לשוק הרכבים לפני כ-40 שנה, בקושי נמכרו 50 אלף רכבים חדשים בשנה, והיום מתקרבים ל-300 אלף. בהתחלה, המדינה קבעה את כמות הרכבים שייכנסו לארץ כי לא היה מטבע חוץ. יבואן הלך לממשלה עם אישור הכמות המבוקשת, והאוצר נתן לו, לאחר האישור, את מטבע החוץ לשלם לספקים. השוק היה קטן, כולם הכירו את כולם, היה עולם אחר.
"ב-20 השנים האחרונות חלה מהפכה בשוק הרכב. יש עשרות יצרנים, מאות מותגים שונים, וכ-40 יבואנים. יש גם ייבוא פרטי ושל רכבים משומשים, זה הפך לשוק, שהלקוח קובע עבורנו מה לעשות. גם הטכנולוגיה השתנתה, כמובן. זה ענף מעניין ומרתק, שהוא חלק מאורח החיים של כולנו. בימים אלו אני משפץ סימקה 1000, שאבי היה מייבא, והיא תהיה במוזיאון הרכב שאנחנו מקימים. היא דוגמה מצוינת לשינוי שעבר העולם הזה".
"מרגיש כמו דיפלומט"
מעבר לכסף, מה הרווחת מהעולם הזה?
"עולם הרכב הוא עולם בינלאומי, ובזכות זה הכרתי אישית הרבה אנשים מעניינים ואת העולם. זכיתי להכיר את הנרי פורד השני, נכדו של מייסד פורד, את לי איאקוקה, יו"ר חברת קרייזלר, את יורגן שרמפ, מנכ"ל דיימלר-קרייזלר, ועם הבן של מייסד סוזוקי, אני בידידות קרובה עד היום. לפעמים אני מרגיש כמו דיפלומט".
מה שיכולת להיות, אגב. בעברך היית צוער של משרד החוץ.
"נכון. תקופה קצרה. הייתי קצין בחיל מודיעין. הביקור של סאדאת בישראל הביא אותי ללימודי יחסים בינלאומיים, והתכוונתי לחזור לצבא. לאחר שנה של צוערות במשרד החוץ, עמדה בפניי הבחירה בין שלוש עבודות שונות: משרד החוץ, קצין המודיעין של מוקי בצר, או לעבוד בעסק עם אבא שלי. בחרתי באפשרות השלישית".
עשיר וסוציאליסט
אביך היה ידוע כסוציאליסט ברמ"ח אבריו. עם זאת, הוריך היו בעלי ממון.
"נכון, ואין סתירה בין הדברים. הוריי עלו לישראל ב-48, אבי מניו יורק ואמי מטורונטו, שניהם היו פעילים ציונים עם רקע סוציאליסטי. הם היו פעילים בבניית המדינה, וגם כאנשי עסקים האמינו, עד מותם, בעולם סוציאלי. אכן, אבי הפך, די בעל כורחו, לאחד מבעלי המפעלים הגדולים בארץ, והיה איש עשיר, אבל כסוציאליסט, הוא החליט לתרום לקהילה בדרכו שלו, ולכן הקים ב-1972 את קרן הצדקה, קרן בוקסנבאום, שתורמת מחצית מרווחי הקבוצה, מיליוני שקלים בשנה, לבריאות ורווחה, ולאוכלוסיות מיוחדות. כשהוא התייעץ איתי בנושא, כמובן שהייתי בעד, ואני ממשיך עם קרן בוקסנבאום - נטע לאותן מטרות.
"עוד לפני הקמת הקרן, אבי היה שותף להקמת תל השומר ומוזיאון ירושלים, ותמיד תרם מכספו ומזמנו לחברה. הוא נהג לומר לי, שכסף לא לוקחים לקבר ושהוא מאמין בגן עדן כי אי אפשר לדעת מה יקרה אחרי המוות. אבי היה אפיקורס, הוא לא תרם מתוך מחשבה שכך יקבל כרטיס כניסה לגן עדן אלא העניק מעושרו לאחרים מתוך תפיסה סוציאליסטית.
"לגבי הקונפליקט בין סוציאליזם לקפיטליזם", הוא מחייך, "אבי בנה את בית מאיה בתל אביב. להנחת אבן הפינה הגיע פנחס ספיר, שהיה שר האוצר, וניסה להקניט את אבי. 'נהיית קפיטליסט?' שאל את אבי באותו מעמד. אבי השיב לו, שהוא ימות יום אחד, אבל הבניין יישאר. אכן, אבי נפטר, אבל הבניין קיים וקרן הצדקה ממשיכה להתקיים, ובזה אני ממשיך את דרכו".
לאן מועברות התרומות שלך?
"מדי שנה אני מעביר מהקרן כחמישה מיליון שקל למרכז הסרטן בתל השומר ובאיכילוב, למטרת רפואה מותאמת אישית. הסרטן הוא גורם המוות מספר אחד בישראל. הנושא קיבל אצלי חשיבות גדולה יותר לאחר שבעצמי חליתי ב-2007. חוויתי אישית אנשים שנפטרו, ואז גם התוודעתי למספרים העצומים של החולים והנפטרים מהמחלה, ולעלות העצומה של תרופות שמחזיקות בחיים. מאז אנחנו מכוונים תרומות מהקרן בעיקר לתחום זה, ולתחומים סוציאליים נוספים, שקשורים לרווחה".
חלית לפני 14 שנה והבראת. מה שינתה התקופה הזו בחייך? אתה חי בפחד?
"חייתי בתוך המחלה במשך שבעה חודשים בבית החולים, ולאחר מכן המשכתי בטיפולים עוד שנה. כשאתה בטיפולים ונותנים לך 20% לחיות כי לא מצאו תרומה עבורך, זה מביא להבנות חדשות. בתקופה בה הייתי מאושפז, לא פחדתי. ניתחתי את המציאות באופן שכלתני. רק כשחזרתי הביתה וראיתי איך אני נראה, לאחר שרזיתי 26 ק"ג, נבהלתי, ובוודאי שפחדתי. גם חמש שנים לאחר מכן חייתי בפחד שהמחלה תחזור. החיים שלי השתנו אז. טיפלתי בצוואה, דאגתי לעסק, למשפחה, כל אלו העסיקו אותי לפחות 20% מהזמן. היום, לשמחתי, אני כבר מעבר לזה. הפסיכולוגיה שהנחתה אותי כאדם חולה התחלפה בפסיכולוגיה של אדם בריא".
החיבור הזה בין עסקים לחברה, מעסיק את נטע בהרבה מישורים. אחד הנושאים, שמכעיסים אותו במיוחד, זו הבירוקרטיה. "בישראל יש בירוקרטיה הולכת וגדלה בכל נושא, וכתוצאה מזה כל המערכת הדמוקרטית מתחילה לאכול את עצמה", הוא טוען. "אין כמעט צעד שעושים, שלא צריך לקבל עליו אישור, ואם כבר נותנים אישור, צריך לשלם עליו קנס. קנית בית? שלם מס. קנית רכב? שלם מס. אפילו על התרומות משלמים מס. למה? אנשים עובדים קשה בשביל לקנות בית ורכב, למה המדינה צריכה לקחת מהם מיסים על כך? לא אחת המס גבוה יותר מערך המוצר עצמו, כמו בשוק המכוניות. גם המע"מ פה חסר היגיון. חייבים רפורמות בנושאים האלו, ואין מי שיבצע אותן".
יש ממשלה ויש כנסת. שם אמורים לפתור בעיות.
"נו, באמת", הוא מפטיר. "רוב האנשים שקובעים את החיים שלנו כאן, לא חיים בעצמם את היומיום. אחד הפתרונות הוא להעלות את אחוז הנשים בממשלה. נשים מתנהלות טוב. הטבע יצר אותן עם אופי אחראי יותר משל גברים. הן מכירות את השטח, קוראות נכון את המציאות, מחושבות יותר מגברים ומתנהלות עם פחות אגו משל גברים. לכן מדינות בהן יש אחוז נשים גבוה בפרלמנט או בממשלה, מתנהלות נכון".
"שיטת הבחירות היא סקנדל"
בוא נדבר קצת פוליטיקה. ב- 2019 תרמת לעמיר פרץ 40,000 שקל, ונתת ערבות בסך של מיליון שקל למפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ. למי תסייע הפעם?
"תראי, גדלתי בדור של מפא"י, על בן גוריון, שהיה חבר של אבי, על מפלגת העבודה. אני מיודד עם יוסי ביילין, וכשהוא פרש ממפלגת העבודה, הוא ביקש שאתמוך בעמיר פרץ, שהיה אז כוכב עולה, ועבורי הוא מייצג אדם ישר שמחפש שלום. התחברתי לאידאולוגיה החברתית של המפלגה, שהכריזה כי תדאג לרפואה ולחינוך. תמכתי גם בבוז'י הרצוג, חבר ילדות שלי, ולא כי חשבתי שהם יכולים להחליף את ביבי, אלא כי מפלגת העבודה אמורה לשמור על מתן זכויות שוות. לצערי, היום אין כבר יותר מפלגת העבודה, היא לא מייצגת באמת משהו. אין מי שידאג לזכויות חשובות. למשל, אני נגד היציאה לפנסיה. למה לא לאפשר למי שיכול ורוצה להמשיך לעבוד גם לאחר גיל 67?".
ואם מישהו ממפלגות הימין היה מבקש ממך תרומה?
"אולי אם אולמרט בשעתו היה מבקש ממני תרומה, הייתי שוקל את זה בחיוב. הפעם פנו אליי מכמה מפלגות אבל החלטתי שאני לא נותן כי אני לא מוצא שום מפלגה שבאמת מייצגת משהו כלל חברתי. נכון, המדינה פורחת מבחינה כלכלית, יחסי החוץ של ביבי מצוינים, אבל לא אצביע ביבי בגלל הסביבה שלו, בגלל התרבות הפוליטית שמתקיימת כאן, וכי אויב הדמוקרטיה היא הדמגוגיה.
"בדמוקרטיה אמיתית יש הפרדה שלמה בין הרשות המחוקקת למבצעת. לא יכול להיות ש-30% מהכנסת הם בממשלה. לצערי, ישראלים הם כבשים. אני לא רואה מיליון איש יוצאים לרחובות כדי לשנות את שיטת הבחירות, ושום מפלגה לא תשנה את השיטה. מה שקורה פה היום זה סקנדל אמיתי, ונשקפת סכנה אמיתית למערכת הדמוקרטית שלנו. לכן, הפעם לא אצביע. אלך לים. ודעי, שאני לא היחיד שהחליט כך. יש עוד הרבה שהחליטו וינהגו כמוני".
פיטרת עובדים בתקופת הקורונה?
"לא פוטרו עובדים, ולחל"ת הוצאו רק עובדים שביקשו לצאת. מצבת העובדים עומדת היום על 350, מתוכם 12 מבוגרים שעדיין מסרבים להתחסן. אנחנו מנסים לשכנע אותם, מסבירים להם שזה עלול לגרום נזק לחברה. אני מקווה שהם יבינו ויתחסנו".
איך השפיעה המגפה על החברה?
"משבר הקורונה פגע במכירות של סוזוקי אבל לא הופתעתי. הקהל שקונה סוזוקי הוא משפחה ממוצעת של שכירים ובעלי עסק קטנים, ואלו הם הנפגעים העיקריים מהמשבר. אלה אנשים שעובדים קשה להרוויח את הכסף, הם לא קונים רכב בשביל שופוני ופלצנות אלא מחפשים אמינות, בטיחות וחסכנות - מכונית שתעשה עבורם את העבודה. זו סיבה אחת לירידה במכירות שלנו ב-2020. בנוסף, סוזוקי גם לא חזקה במכירה לציי רכב גדולים של ארגונים או של ממשלה. אלו לא נפגעו מהמשבר, כשם ששוק מכוניות היוקרה לא נפגע. לכן, בימים אלו, אני עורך חשיבה מחודשת בנושא.
"אני צופה שהשנה נגדיל מכירות ונחזור למה שהיינו ב-2019, אולי אף יותר. בנוסף, בסוף השנה שעברה התחלנו להתמקד במכוניות היברידיות - שוק שהולך וגדל בישראל. כולנו היינו בשנה האחרונה בפחד מהתוצאות הכלכליות של הקורונה. עכשיו חוזרים לשיגרה, ואני אופטימי".
