ערב הבחירות בשנת 2001, הבטיח ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, להעביר ארבעה מיליארד שקל למגזר הערבי כדי לשפר את התשתיות, ולבנות בתי ספר וכבישים. אגב, באותה הזדמנות, הבטיח ברק גם שני מיליארד שקל לחיזוק ירושלים וקידום איחוד העיר. הממשלה אישרה את ההחלטה, הבחירות הגיעו וברק הובס. אגף התקציבים מעולם לא העביר שקל אחד מהתוכניות הרב-שנתיות הללו.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ב-2005 הבטיח ראש הממשלה, אריאל שרון, להעביר "מיליארדי שקלים" לשיפור תנאי החיים במגזר הערבי. משרד האוצר החל לקדם את העברת הכספים. ואז ראש הממשלה חלה ונכנס לתרדמת למשך שנים. גם הכסף הזה מעולם לא הגיע ליעדו.
בשנת 2010 אישרה הממשלה להעביר 130 מיליון שקל לעיר לוד "לחיזוק הביטחון והחוסן האישי של תושבי לוד". קשה היה לברר היום אם כל הכסף עבר. באוצר טוענים שלפחות חלקו הועבר לעיר, לאחר שורת מעשי רצח שהיו בה. בכל מקרה, מדובר בסכום זניח שנועד להשקעה רבת שנים בעיר למניעת אלימות. מה שברור הוא שהאלימות לא פסקה.
קרב יריות בין יהודים לערבים במסגד בלוד
מעט מדי, מאוחר מדי
ב-2015, אישרה הממשלה את תוכנית החומש להשקעה במגזר הערבי בסך 15 מיליארד שקל, אך מיליארדים רבים נשארו בקופה. בשנים האחרונות, הזרימה אמנם הממשלה כספים למגזר הערבי, אפילו בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, אולם אחרי ההזנחה רבת השנים - הכסף הזה היה קצת מדי ומאוחר מדי, והועבר בעיקר לקראת מערכות בחירות.
מה שקורה בימים האחרונים במגזר הערבי, בזוי ומגונה ככל שהוא, הוא אינו רק תוצאה של המאבק על שיח' ג'ראח ואל-אקצא. האוכלוסייה הערבית בישראל חשה מקופחת מזה שנים והכעס הלך והצטבר. יחד עם זאת, דווקא בשני העשורים האחרונים הושקעו בכל זאת כספים ציבוריים ופרטיים לא מעטים במגזר הערבי. הוקמו תעשיות, נבנו מתנ"סים ומועדוני נוער.
אולם, הקיפוח הוא שהוביל גם בשנים הללו לכעסים להצטבר. בכל ואדי ערה אין פארק נאה גדול אחד שבו יוכלו הילדים לבלות. לפיכך, החלו להגיע תושבי הכפרים הערביים לעפולה כדי ליהנות מהפארק הגדול ורב המתקנים שנבנה שם. התגובה הייתה מהירה וגזענית: עיריית עפולה, בלחץ התושבים, אסרה על מי שאיננו תושב המקום לבלות בפארק - וסיבת האיסור הייתה ידועה לכל. הדרישה של ערביי האזור לבנות גם עבורם פארק יפה, לא נענתה עד היום הזה.
בכל רחבי הארץ הוקמו בשנים האחרונות אצטדיוני כדורגל משוכללים. בנתניה, בעכו, בפתח-תקווה, וכמובן האצטדיונים בערים הגדולות - סמי עופר שנבנה בחיפה, טרנר בבאר-שבע ורק לאחרונה, אצטדיון בלומפילד החדש על גבול תל אביב-יפו. כל האצטדיונים הללו זכו למימון ציבורי נרחב - מהמועצה להסדר ההימורים בספורט וגם מהעיריות הרלוונטיות, אך כדי להקים את האצטדיון בסכנין נדרשו המקומיים לעזרה מממשלת קטאר, שגם דאגה לשמו: דוחה.
הנזק שנגרם למגזר הערבי יימשך שנים
דווקא מהסיבה הזאת, החליט ח"כ מנסור עבאס מרע"ם לנסות ולפעול בדרך חדשה, אם באמצעות נתניהו או באמצעות בנט-לפיד: להיות בקואליציה ולדאוג משם ישירות למגזר הערבי. אולם, בדרך קרה לרעיון הזה "פנצ'ר". אירועי הר הבית הובילו לא רק לעוד סיבוב מלחמתי בין ישראל לחמאס, אלא גם להתפוצצות שהתרחשה במגזר הערבי.
וכאן קרה הרע מכל: כאשר עמדנו לראשונה ימים לפני הקמת ממשלה - אם על ידי נתניהו ואם על ידי גוש השינוי - בתמיכת מפלגה ערבית, התרחש האסון הגדול ביותר למגזר הערבי. הפורעים שהחלו להשתולל ברחובות, והובילו לפורעים יהודים לא להישאר מאחור, גרמו נזק למגזר הערבי, שיהיה קשה לתקנו עוד שנים.
מה יהיה עומק הנזק טרם ברור, אולם דבר אחד בטוח: המגזר הערבי לא יקבל כעת מיליארדים, אלא יפסיד הרבה עשרות מיליונים. יהודים ימעטו לפקוד בעת הקרובה לפחות את המסעדות שכה אהובות על רבים בערים ובכפרים הערביים, השוק בטירה לא יראה יהודים בקרוב וערבים המועסקים בערים יהודיות לא יהיו רצויים.
כבר היום שמענו אמירות כמו זאת שקיבל בעל חברת שיפוצים: "אל תשלח לי עובד ערבי. הוא לא ייכנס לבית שלי". ונהג מונית ערבי שהגיע לאסוף נוסע יהודי מבית בירושלים סולק בבושת פנים. "לא נוסע עם ערבים. תיקח נוסעים ברמאללה".
השבר הקשה הזה יהיה קשה מאד לאיחוי. הערבים שהתפרעו והיהודים שלא פיגרו בהרבה ויצאו לרחובות להכות ערבים, לצד העוצר שהוכרז בלוד - מחזירים את המדינה הזאת 70 שנים לאחור, לימי העוצר והגזירות על המשולש. מדאיג, מרגיז וגם פיגוע כלכלי חמור עד מאוד, בעיקר במגזר הערבי. עצוב מאוד המצב.
