אל תטעו בפסטורליות שנשקפת ממרפסת הפנטהאוז התל-אביבי של מי שזכתה לכינוי "מלכת הפירוקים" של ישראל, השופטת בדימוס ורדה אלשיך. אמנם, לצד הגינה המרהיבה יש לה שם שני כלובים עם 40 ציפורים מצייצות שאותן היא מגדלת ומטפחת, אבל גם הציפורים לא יכולות להעלים את הדאגה הגוברת שאלשיך חשה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אני מאוד חוששת לעתיד הדמוקרטיה בישראל, וההתנהלות של המדינה בזמן הקורונה הגדילה את החשש", היא אומרת. "הייתי פעם בסיציליה ועברתי ליד בית משפט. עמדו בחוץ חיילים עם רובים, וחשבתי לעצמי, כמה טוב שאצלנו אין מצב כזה. והנה אנחנו שם. זה היה לפני הרצח של השופט עדי אזר ז"ל. אם המצב יימשך ככה, אני חוששת שיום אחד יתנקשו בשופט. המחשבה הזאת מזעזעת אותי".
2 צפייה בגלריה
ורדה אלשיך. "אני מאוד חוששת לעתיד הדמוקרטיה בישראל, וחוששת שיום אחד יתנקשו בשופט"
(צילום: דנה קופל)
מה קרה בקורונה שגרם לך להגדיל את אוסף הציפורים שלך?
"יש לי 40 ציפורים. בקורונה הבנו שהכלוב המקורי נהיה קטן ולא הספיק, ואמרתי לעצמי יאללה, בואי נעבור להתמחות בזה. תוכים לא רציתי לקחת, כי הם מרעישים, והלכתי על ציפורים מצייצות אבל שקטות. יש לנו כמה סוגים של ציפורים. בקורונה התאפשר לי לא לספק להן רק מזון בסיסי, אלא לעשות להם פינוקים. אני מכינה להן מזון ביצים, מנביטה להם עדשים. הן אוכלות גרגירים, אבל לכל משפחה של ציפורים יש גרגירים אחרים, אז יש לי פה שלושה סוגי אוכל. אני גם קוצצת להם ירקות: סלק, גמבה, פלפל ירוק, פלפל חריף. זה נורא מעניין, ציפור לא מרגישה שהפלפל הוא חריף. גם גזר, כרובית. אגב, לציפורים אסור לאכול אבוקדו, זה רעל עבורן".
מה את כל כך אוהבת בציפורים?
"כשאת מסתכלת עליהן את מבחינה שהן מדברות ביניהן, הן מתנשקות ביניהן. יש להן חיים שלמים. הן מקננות, נולדו לי פה גוזלים. כל אחת מקננת אחרת. יש אחת שמקננת לבד, יש ציפור שמקננת והבעל בא להחליף אותה והיא יוצאת לאכול, ויש סוג שהבעל בא להאכיל את האישה. זה עולם ומלואו. אני גם קוראת על התחום. למשל, לציפורים אדומות יש אוכל מיוחד כדי לשמור על הצבע האדום שלהן. יש פה משפחה שיש בה זכר ושלוש נקבות. יש לו הרבה עבודה והרבה סקס. אם היינו מביאים עוד זכר הייתה מתפתחת מלחמה. בקורונה התחלתי להתמחות בעוד זנים, ובנינו עוד כלוב. בכלוב החדש גרות ציפורים שפחות מסתדרות עם הציפורים בכלוב המקורי".
איך לדעתך הממשלה ניהלה את המשבר הכלכלי בקורונה?
"רע מאוד. זה מתחיל מזה שדמי החל"ת ניתנו ישירות לאנשים, במקום לתת למעביד שייתן את זה לעובד. התוצאה היא שכעת, כש'נגמרה' הקורונה, עסקים לא יכולים להרים את הראש כי עובדים לא רוצים לחזור. כשחילקו את ה-750 שקל הראשונים לכולם, אני הייתי צריכה 750 שקל? במקום זה תתנו למי שהיה צריך 1,500 שקל. זה היה סתם, פיזרו כסף. בעלי יוסי ואני תרמנו את הכסף. זה היה ניהול כושל מההתחלה ועד הסוף. גם לא אמרו את האמת, ומזה זה התחיל. לא דיווחו אמת. ראש הממשלה התנהג כאילו הוא לא רק ראש ממשלה, הוא גם רופא ומנהל מחלקה ומנהל בית חולים ושר הבריאות. בשביל מה לקחת פרויקטור אם אתה לא שומע בקולו? כל הפרויקטורים היו טובים, אבל לא שמעו להם. הפוליטיקה רצתה שהרפואה תתאים את עצמה לפוליטיקה, וזה לא הולך ככה. ובכלל, באיזה שלב בהיסטוריה של מדינת ישראל אשתו של ראש הממשלה קיבלה רכב ממוגן על חשבוננו? איפה זה היה? מה זה הדבר הזה?".
"אנחנו לא מונרכיה. יש לרענן את השלטון הקיים. לכל כהונה קוצבים זמן. למה יש הגבלה על כהונה ליועץ משפטי? לפרקליט מדינה? לדירקטורים מקרב הציבור בחברה? אנחנו לא בשלטון פיאודלי"
מה תגידי על הבאת החיסונים?
"אני לא מוכנה לקבל שזה היה ONE MAN SHOW. אנחנו לא מונרכיה. יש לרענן את השלטון הקיים. לכל כהונה קוצבים זמן. למה יש הגבלה על כהונה ליועץ משפטי? לפרקליט מדינה? לדירקטורים מקרב הציבור בחברה? אנחנו לא בשלטון פיאודלי. מהפכות לאורך כל ההיסטוריה באו מבפנים, לא מבחוץ. אם בליכוד לא יבינו שצריכה להיות מהפכה מבפנים, שום דבר לא יקרה".
את חוששת למערכת המשפט באווירה הקיימת?
"מאוד. מאוד. אם פוליטיקאים מרשים לעצמם לדבר בצורה לא ראויה על בית המשפט העליון, למה שהעם ברחוב לא ידבר ככה?"
אלשיך (76) שימשה כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, כראש מחלקת הפירוקים בעיר, וכיו"ר נציגות השופטים הארצית. בשנותיה כשופטת היא דנה באלפי תיקי פירוק ופשיטות רגל, חלקם מהחשובים והדרמטיים שהיו במשק הישראלי. בין היתר טיפלה בהקפאת ההליכים של רשת המשביר (הישן) לצרכן, ערוץ 10, רשת קלאבמרקט, בהסדר החוב הראשון של אפריקה ישראל, בקריסת קבוצת החברות של מפכ"ל המשטרה לשעבר רפי פלד, ועוד ועוד.
היא הייתה שופטת חריפה, מהירה ומקצועית, שהעניקה פתחון פה ומעמד לעובדים. היא לא היססה לנקוט פעולות יוצאות דופן, כמו להגיע לבית של חייבת כשזו לא הגיעה לדיון בבית המשפט לאחר שטענה שהיא מרותקת למיטה, ולהוציא לה צו מאסר. מאז שפרשה לגמלאות ב-2013 (לאחר 36 שנות שיפוט) היא משמשת כמגשרת נחשקת בתיקים מורכבים, בוררת, דירקטורית בחברת כלל, מרצה וכותבת חוות דעת בתחום המסחרי ובתחום חדלות הפירעון. בין השאר גישרה בשנים האחרונות ב"דירת המריבה" שנטען שאשת העסקים ענבל אור מכרה לשניים, בהסדר שהושג בין הבעלים לשעבר של רשת אייס, ועוד.
נחזור לציפורים: מי הציפור החביבה עלייך ביותר?
"יש פה זוג קנרים (זכר ונקבה) שאני חולה עליהם. הגענו למצב שאני מגיעה לכלוב בבוקר, והם כבר לא בורחים ממני. אבל האמת היא שכולם היו בניי. יש לי ציפור אחת מאוד מיוחדת שנקראת ציפור גן עדן. בקיץ יש לה זנב ארוך, ופתאום לקראת החורף הזנב נושר והיא נשארת בלי. באביב הוא גדל שוב. התהליך הזה משגע אותי".
כל הבלגן הזה לא מפריע ליוסי, בעלך?
"הציפורים אצלנו זה סוג של פשרה. כל השנים היו לנו כלבים. אני בכלל אוהבת חיות. בחדר של הבת שלי, כשהייתה ילדה, יכולת למצוא בו-זמנית זוג קנריות, אוגרים, עכברים לבנים, והיו לנו במרפסת שלושה אקווריומים - אחד של מים מלוחים, אחד מתוקים ואחד עם דגים טורפים. חוץ מזה היו לנו כלב וחתול. כשהכלבה האחרונה מתה, הילדים כבר לא היו בבית, אז יוסי אמר שהוא לא מוכן יותר לרדת עם כלב בגשם. אמרתי לו, אז אני אביא ציפורים. הוא הסכים כי לא צריך לרדת איתם שלוש פעמים ביום. כשאנחנו נוסעים החתן שלי בא אחת ליומיים לטפל בציפורים".
יש אינטראקציה עם ציפורים?
"עם הזמן נוצרת איזו אינטראקציה. הן פחות בורחות ממך. יכול להיות שבמגפה הבאה (צוחקת) אביא תוכי מדבר".
כשופטת שדנה בכל כך הרבה פשיטות רגל ופירוקים, מה היית ממליצה לבעל עסק או לאדם פרטי שנקלעו לקשיים בעקבות הקורונה?
"שיעשה הכל כדי לא להגיע לבית משפט. שינסה להגיע להסדרים מחוץ לבית המשפט, למשל באמצעות גישור. הסכמה עדיפה על הנחתה. בית משפט לא יכול לבחור קו אפור, בית משפט זה או שחור או לבן. אני מאמינה שכתוצאה מהקורונה לא יהיו הרבה חברות שייפלו, אבל יהיו הרבה פושטי רגל, כלומר אדם שיש לו מגבלה כספית, לא טייקון. למשה שניהל חנות גדולה של בגדים לא ייתנו הלוואות גישור, כי הוא צריך לתת משהו כביטחון. מה הוא ייתן כביטחון, את הצרות שלו? באשר לחברות, לדעתי חלקן בשלב מסוים של הקורונה התחילו להתייעל (פיטורים, צמצומים, חל"תים) ויש חברות שהתנהלו נכון. בכל הקורונה לא נפלה חברה ענקית".
אלשיך גרה בתל אביב ונשואה 40 שנה ליוסי אלשיך, כלכלן, דירקטור ויועץ כלכלי. שניהם היו גרושים לפני שנישאו. יש לה ילדה אחת ביולוגית ועוד שני ילדים מיוסי, ועשרה נכדים. היא חובבת בדיחות מושבעת, אבל ידעה רגעים לא פשוטים בחייה. אחיה, משה, אותו העריצה, נהרג בשנות ה-70 בגיל 38 בתאונה. 16 שנה לאחר מכן נהרגה גם בתו הקטנה בתאונה. "מהיום שאחי נהרג הפכתי למטפלת של הוריי. אמא לא החזיקה מעמד אחרי זה. אבא הסתגר לגמרי", היא מספרת.
המוות מפחיד אותך?
"לא".
את עם בעלך 40 שנה, שני אנשים עסוקים. פתאום קורונה ואתם תקועים בבית ביחד. עבר בשלום?
"כן. למדנו תוך זמן מאוד קצר להשתמש בזום וקיימנו פגישות וישיבות בזום, שמענו הרצאות, קראנו המון, ממש בכמויות. התעמקתי יותר באוסף הציפורים שלנו, הגדלתי אותו. ירדנו כל ערב לעשות צעדה, דיברנו. נהייתי תלותית בעניין הזה שאני רוצה לראות סרטים בטלוויזיה עם יוסי ולא לבד. פתאום ראינו שאפשר גם אחרת, אתה לא מוכרח כל הזמן להתרוצץ ברחובות. יש בינינו זוגיות מאוד חזקה. כשהיה מותר היינו נכנסים לפתע לאוטו ונוסעים לראות פריחות. צילמתי רקפות ונרקיסים.
"יש לנו חבר שהוא עורך של עיתון מקצועי בהוצאת ההסתדרות הרפואית, והוא פשוט לקח צילום שלי והפך אותו לשער של העיתון וכתב שצילמה את התמונה שופטת בדימוס (צוחקת). נסענו לראות ציפורים. עשינו המון טיולי טבע. שנינו בוגרי הצופים, והטבע מאוד קרוב אלינו. גם היינו די עסוקים. בחברת כלל הישיבות היו בזום, ולהתכונן לישיבות זה לוקח זמן. וכל הזמן הזה לא הפסקתי לספר בדיחות. אני אוהבת לצחוק. החלטתי שאני לא נכנעת למצב, זה הרי לא קשה להיות במצב רוח רע. מה שכן, בזכות הקורונה למדתי שאפשר בימים מסוימים לקום גם בשמונה בבוקר ולא בשש וחצי, והעולם לא מתהפך".
הורייך היו מפולין, אז אי אפשר בלי שתיתני לי בדיחה בעניין.
"פולנייה מספרת לחברה שלה בגאווה: הבן שלי התחיל ללכת לפסיכולוגית. שואלת החברה: ומה את כל כך שמחה? עונה הפולנייה: הוא מוציא 450 שקל לשעה, ועל מי הוא מדבר כל השעה הזו? עליי!"
יש קצת עצב עכשיו, כשחוזרים לשגרה?
"כן. אני לא בטוחה שאני כל כך מתלהבת לחזור לשגרה".
איזה עוד תחביב הולידה הקורונה?
"אני אוהבת גינון עוד לפני הקורונה. כל בוקר מתחיל בזה שאני יוצאת לדבר עם כל הצמחים בגינה במרפסת (ששטחה 50 מ"ר) ואחר כך לטפל בציפורים. זה לוקח לי שעה. חוץ מזה אני אוהבת לצלם צילומי סטילס ובקורונה עשיתי ספר לכל המשפחה ששזורים בו מתכונים בכתב יד של כל המאכלים שאני מכינה ושהם אוהבים, ותמונות של המשפחה שצילמתי".
את מתגעגעת לשפיטה?
"ממש לא. הציעו לי להיות שופט עמית (שופט שפרש לגמלאות אך ממשיך לכהן – ל"ד) ולא רציתי. כשאני פוגשת עורכי דין שלא יותר מדי אהבו אותי כשהייתי שופטת והם אומרים לי 'ורדה, כמה את חסרה, תחזרי לפחות להיות שופטת עמיתה', אני כל כך נהנית להגיד להם: 'אתם רוצים שאחזור?' (צוחקת). הכיף הוא שאני עושה היום מה שאני רוצה. אני לא חייבת לעשות שום דבר. אני יכולה, כמגשרת או בוררת, לבחור לא לקבל תיק, וכו'. אני כבר בגיל שאני יכולה לעשות מה שבא לי".
