תזכורת: שר האוצר ישראל כץ בהודעה על חוק ההסדרים
(צילום: גיל יוחנן )
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ לא השיגו הסכמות בפגישתם אתמול (ג') בערב בנוגע לאופן שבו יועבר התקציב - חד-שנתי או דו-שנתי. השניים קבעו דיון המשך. כך או כך, כשברקע הוויכוח הבלתי נגמר, האמת היא שלשנת 2020 בכל מקרה כבר לא יהיה תקציב. אולי תקציב לחודשיים לכל היותר, משהו ממש לא משמעותי ובעצם די חסר חשיבות.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מה שמתרחש בניהול כספי המדינה מזה יותר משנה וחצי הוא לא פחות משערורייה. שלוש מערכות בחירות לא אפשרו למעשה לבצע שום תוכנית כלכלית חדשה, שום רפורמה, שום השקעה דחופה במשק.
דווקא הקורונה אפשרה לפתע לבצע תוכניות כלכליות דחופות, כמו למשל להזריק למערכת הבריאות החולה סם מרץ של 12 מיליארד שקל, ולעזור לחלק מעניי המדינה, שעד למשבר התייחסו אליהם באמת כמו חרטא.
19 חודשים לא גובשה בישראל תוכנית כלכלית אחת, שלא בנסיבות של קורונה. התוכניות והרפורמות הרבות שהיו בצנרת וחלקן כבר הונחו על השולחן - נתקעו.
כך למשל, הפקקים לא חולצו באמצעות התוכנית שכבר מעלה אבק לגביית אגרות גודש. התוכנית להקטנת הצפיפות בכיתות נכנסה עם עוד תוכניות בלתי מבוצעות לאחת ממגירות שולחן הממשלה. התוכנית להנחת מסילת ברזל לאילת, שאותה ביקשו לקדם שוב, כמו ב-30 השנים האחרונות, הוחנתה אי שם במשרד התחבורה, עד לחזון הבא. וכך גם כל שאר 40 הרפורמות שהוכנו לקראת תקציב 2020 ומחכות לישועה.
וזאת יש לדעת: מדינה שפועלת ללא תקציב, לא יכולה להגדיל את השירותים לאזרחים, שמספרם גדל בכל שנה ב-2%. מדינה ללא תקציב חייבת לפעול בכל חודש לפי תקציב של חודש ממוצע אחד בשנה הקודמת. ממש לא סכום ריאלי.
במדינה ללא תקציב מאושר גם אסור לבצע מינויים ממשלתיים בכירים. כך לצד מפכ"ל זמני כבר שנה וחצי ופרקליט מדינה זמני מזה חודשים רבים, חסרים גם כ-600 (!) דירקטורים בחברות הממשלתיות. באחדות מהן מכהנים 2-3 דירקטורים במקום 9-11. איך אמר פעם יורם ארבל: ככה לא בונים חומה. אז ככה גם לא בונים מדינה.
פגיעה קשה בצמיחת המשק
במשרד האוצר הפקידים כבר די מיואשים. הריב ומדון המתמשך בין בנימין נתניהו, ראש הממשלה המכהן, לבין בני גנץ, ראש הממשלה החלופי (עוד המצאה ישראלית שתעלה כסף רב למשלמי המיסים) - כבר די נמאס עליהם. המדינה ממשיכה להתקיים ללא תקציב מאושר. זאת, תוך גירעונות ענק, שרק גדלים מיום ליום בשל הזרמת הכספים בגין משבר הקורונה, פגיעה קשה בצמיחת המשק באין רפורמות מאושרות דחופות, וכמעט מיליון מובטלים שצריך לשלם להם דמי אבטלה מכספי התקציב הבלתי מאושר.
והגרוע מכל הוא המינוס הענק, ההולך וגדל מיום ליום, בקופת המדינה. כבר עכשיו ברור, שאת המינוס הזה ייאלצו במוקדם או במאוחר לכסות אזרחי מדינת ישראל, בניהם, נכדיהם וניניהם. במצב העגום הזה נזכר השבוע איש עסקים אחד בירושלים בהלצה כלכלית עצובה לימים האלה: פקיד הבנק מתקשר ללקוח ומבשר לו: "יש לך 100 אלף שקל מינוס בחשבון". עונה לו הלקוח: "אז תגיד, אם כבר יש 100 אלף שקל בחשבון, לא כדאי שנשקיע אותם באיזשהו מקום?"
כל יום שעובר דוחה עוד את הבאת הצעת התקציב המיוחל לאישור הממשלה. הנחתו על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה נדחית גם היא. וכאשר זה כבר יקרה יגיעו הדיונים, הוויכוחים והתיקונים בוועדות הכנסת השונות, לפני אישור התקציב וחוק ההסדרים לקריאה שנייה ושלישית. אישורם הסופי כנראה לא יהיה לפני סוף חודש אוקטובר. וכך יישארו בעצם בקושי חודשיים לתקציב שממילא כבר לא יאפשר את ביצוע כל התוכניות שנדחו עד עכשיו ויבוצעו רק החל בשנת 2021.
כמו בשירו של יעקב כהן, הימים חולפים שנה עוברת, אבל המנגינה לעולם נשארת. ולהפסיק את המנגינה הזאת פירושה - משק תקוע במקום בעיצומו של המשבר הקשה ביותר בתולדות המדינה.
