בעקבות מגפת הקורונה וסגירת העסקים שבאה בעקבותיה, פוטרו רבים ממקומות עבודתם או אולצו לצאת לחל"ת. אבל לא כולם הסכימו לקבל את הישיבה בבית כגזירה משמיים ולהסתפק בדמי אבטלה מצומצמים. מובטלים לא מעטים החלו לעבוד בחודש האחרון ברשתות המזון כמלקטים וכשליחים, העיקר להתפרנס בכבוד. רותם מלנקי, צלם, מורה ועיתונאי, עובד כמלקט.
"זה השבוע הרביעי שאני עובד בסופרמרקט במה שנקרא מלקט", מספר מלנקי בראיון באולפן ynet. "כלומר, אני לוקח מהמדפים את מה שאנשים מזמינים ושם בארגז. הגעתי לזה דרך פוסט שראיתי בפייסבוק של מישהי שכתבה שהיא עובדת שם. קפצתי לשם, אמרתי 'אהלן, אני רוצה לעבוד', אמרו לי 'התקבלת'".
מלנקי מוסיף כי "חיפשתי מצד אחד משהו קרוב לבית, שמצד שני יאפשר גמישות, משמרות וכו'. אני בבית עם שני ילדים קטנים בני שלוש וחמש ואני צריך להאכיל אותם. אז משהו קרוב וגמיש יתקבל".
"מבוכה? ממש לא"
על השאלה האם הוא נבוך מהמשרה החדשה, שרחוקה מאוד מהעבודה שבשגרה, הוא משיב נחרצות: "מבוכה? אני חייב להגיד שלא. חששתי מזה ולא היה. אתה מתחיל לעבוד ורואה את הקולגות שלך. כולם פחות או יותר היו משהו אחר. אלו הזמנים".
מלנקי מתאר שלא מעט פעמים מגיעים לסופר לקוחות שהוא מכיר, גם מהעבודה שבשגרה שלו וגם מכרים רחוקים. "בדרך כלל ניגשים אליי בלחש ואומרים, 'תגיד, צריכים אצלכם עוד עובדים?' אז הכל בסדר", הוא מדגיש.
אז אתה מתייחס לזה כאל משהו זמני.
"כן, אני חושב שגם הבוסים שלי אומרים את זה ומבינים את זה. המבוכה כן מגיעה, למשל, כשאתה עובד עם אפליקציה והאפליקציה נותנת לך חיזוק חיובי על כל מוצר שאתה סורק עם הטלפון. אתה מוריד מוצר מהמדף, ומתברר שהבן אדם הזמין נר נשמה. אתה סורק נר נשמה בנייד והאפליקציה אומרת לך, 'פיצוץ, מעולה, קיבלת' (צוחק)".
למרות המצב הלא שגרתי, העבודה מספקת למלנקי סדר יום מסוים: "יש ילדים מתוקים ויש סדר. אפשר להגיד שזה משחרר לחץ, זה עוד מקום להיות בו חוץ מהבית וזה חשוב ונהדר. בד בבד נשאלת גם השאלה מתי זה ייגמר כי הסופר הוא מקום עם פוטנציאל הדבקה גבוה מאוד. אני יכול לדווח שאנשים לא מצייתים להוראות. הם לא מבינים מה זה שני מטר, עומדים קרוב מדי, לוקחים לך דברים מהיד. אלה דברים שלא אמורים לקרות כרגע. אנשים עוד לא הפנימו את המצב, איך נדבקים, ובעיקר איך לא נדבקים".
צריכים אצלכם עוד עובדים? חבר שואל.
"תבוא, תבוא".