לשר האוצר האמיתי של מדינת ישראל בתריסר השנים האחרונות קוראים בנימין נתניהו. לא יובל שטייניץ, לא יאיר לפיד, לא משה כחלון ולא ישראל כץ. נתניהו, שר האוצר האחרון בישראל שגם היה כלכלן במקצועו, עם תואר שני במנהל עסקים, לא רק הבין כלכלה טוב יותר מכל השרים שמינה לכהונת שר האוצר, אלא גם היה המחליט האחרון בכל סוגיה.
שאלת השאלות המוצגת לאחר תקופת השיא של ראש ממשלה ברצף של 12 שנים בישראל היא אחת: האם נתניהו קידם את כלכלת ישראל בתקופה הארוכה הזאת, או שמא דווקא הוליך אותה לאחור, דרדר את המשק הישראלי ותקע אותו במקום לא גבוה מבין המדינות המפותחות בעולם.
אמנם הדעות בשאלת המפתח הזאת חלוקות, אולם קיימת נטייה מסוימת די מפתיעה לקבוע כי דווקא "מר כלכלה" דאג יותר לקדם את מעמדו ואת הישגיו במערכות הבחירות המרובות בתקופתו, מאשר לקדם את כלכלת ישראל. הדוגמה העצובה ביותר היא זאת של השנה האחרונה: נתניהו מנע ממדינת ישראל תקציב מדינה וחוק הסדרים במשך שנה וחצי - מצב חסר תקדים בעולם כולו. הסיבה הייתה רק אחת: למנוע באופן בוטה וחמור את הרוטציה המובטחת עם השר בני גנץ.
דוגמה אומללה להעדפת טובתו שלו ושל הליכוד על פני המדינה היא מדיניותו המתמשכת עד לרגע האחרון להתחנף למפלגות החרדיות, ובתחום הכלכלי - לא לאלצן בעניין העיקרי שהיה מסייע לקהילה החרדית ולמדינה: לימודי ליבה. בינתיים, הוא דאג בעיקר לשלשל לקופות המוסדות החרדיים מיליארדי שקלים, חלקם ללא בקרה ושקיפות.
אז איך דווקא ההישג הגדול ביותר של ישראל בתחום הכלכלי - העלאת דירוגה לדאבל איי מינוס (AA-), הושג דווקא במשמרת של נתניהו? כלכלנים אמרו לאחרונה כי ההישג הזה בהחלט מרשים, אך הוא הושג למרות מדיניות הממשלה בישראל ולא בזכותה. המשק הישראלי המוצלח בהובלת ההיי-טק, החידושים שהומצאו כאן (מווייז ועד לקופקסון) והראש הישראלי ממציא הפטנטים, הזניקו את ישראל קדימה בכלכלה העולמית.
שני הישגים משמעותיים נתניהו יכול לרשום על שמו: השקעות ענק של חברות בינלאומיות, שראש הממשלה המצטיין ביחסי ציבור ובהרצאות מעולות הצליח לשכנען להשקיע במדינת ישראל. וגם, היותו אחד המזהים ראשונה (בלי שום ספק) את החשיבות בהקמת מערך סייבר מהמתקדמים בעולם, שממדינות רבות באו לכאן כדי ללמוד את סודותיו.
אולם, הכישלונות תחת הנהגת נתניהו את כלכלת ישראל מאז 2009 היו מרובים:
שום שיפור לא חל בהכללת החרדים והערבים בשוק העבודה. להפך. אי הכרחת החרדים להכליל לימודי ליבה במערכות החינוך, תדרדר אותם לעוני חריף עוד יותר, על פי כל הארגונים הבינלאומיים וגם בנק ישראל, המזהירים מההתפתחות הזאת פעמים אחדות בכל שנה. בעוד שנים לא רבות ימנו החרדים כרבע מאזרחי ישראל. אם הם לא ישלטו באנגלית, במתמטיקה, במחשבים ובטכנולוגיה החדשנית (אפילו טלפון חכם אין לרבים מהם בהוראת הרבנים), הם יישארו מאחור והמשק הישראלי יתקשה לשאת אותם על כתפיו.
הצמיחה בהיי-טק לא מחלחלת לשכבות החלשות
בשוק העבודה, ישראל מצויה במקומות האחרונים בעולם עם פריון נמוך במיוחד. בתריסר שנות נתניהו, המצב רק החמיר ובנק ישראל אף הזהיר לאחרונה מהמתרחש בתחום הזה.
אחת התוצאות מאי שילובם של חרדים וערבים במידה מספקת בשוק העבודה היא החמרה בעוני בישראל בעת האחרונה, עוד לפני משבר הקורונה. כאשר כל אדם חמישי בישראל הוא עני, ועוני הילדים גדול עוד יותר, זהו כישלון של ממש, עצוב ומדאיג מאוד, בימי ממשלות נתניהו.
הצמיחה הגבוהה בהיי-טק הייתה אמנם מרשימה, אך זו לא חלחלה לשכבות החלשות, בניגוד להכרזות של נתניהו וארבעה שרי האוצר בתקופתו. אם נוסיף לכך את יוקר המחיה הגדול בישראל (מחיר המילקי עדיין גבוה פי שלושה מאשר בגרמניה) - נקבל את הסיבות לעוני המתרחב.
כשל קטלני בדיור, פיגור של 50 שנה ברכבות ובכבישים
כשלון מהדהד של נתניהו היה בתחום הדיור. מחירי הדירות קפצו ב-12 שנות היותו ראש הממשלה ב-114%, יותר מהכפילו את עצמם. באזורי הביקוש, כמו בגוש דן היו גם ערים שבהן מחירי הדירות זינקו בכ-130%.
לא הועילו אפילו תוכניותיו המרובות של שר האוצר, משה כחלון, במשך כמעט מחצית מהתקופה (חמש שנים). אלמלא "מחיר למשתכן", מחירי הדירות היו עולים הרבה יותר וכחלון במדיניותו למעשה הציל את נתניהו מנפילה לתהום בעליית המחירים פי 2.5 בתקופתו.
נתניהו הרבה לשבח את ההתקדמות בהקצאת דירות לזוגות הצעירים ולמחוסרי דיור, אך כשל בעניין העיקרי: אי הקצאת די קרקעות לבנייה. התוצאה הייתה קטלנית.
ישראל הפכה יותר ויותר בשנים האחרונות, למרות השקעות די גדולות, למדינה מפגרת בתחום הרכבות והכבישים. הפיגור מוערך בכ-50 שנה אחרי מדינות אירופה והפער הולך וגדל, למרות שבתקופת נתניהו הושקעו מיליארדים בתחום הזה, אך גם זה לא הספיק.
בעוד שנתניהו הבטיח בראשית העשור הקודם כי ישראל תהיה בין 15 המדינות המובילות בהכנסה לנפש עד 2025, הצמיחה לנפש בישראל דווקא ירדה בתקופתו.
בעוד שנתניהו הצטיין כשר האוצר בשנים 2003-2005 בשמירה אדוקה על משמעת תקציבית ואי חריגה בולטת מיעד הגירעון, בשנים האחרונות הגירעון היה עצום והמשמעת התקציבית, בעיקר בתקופות השרים כחלון וכץ, הייתה נמוכה במיוחד - ואף מזעזעת.
נתניהו הוביל בתריסר השנים האחרונות הפחתות מיסים, חלקן מוצדקות (את מבצעי ה"נטו" יזם דווקא כחלון), אך לא עמד בהבטחתו להוריד את מס החברות ל-18% עד 20%, והמס ירד ל-23% בלבד.
כישלונות מתגלים בעתות משבר
הכישלונות החמורים במספר תחומים נחשפו דווקא בימי משבר הקורונה: ההשקעות הבלתי מספיקות דרדרו את מערכות הבריאות והחינוך ואת המשטרה למקומות שהן לא היו בהם שנים רבות. התשובה של מוקדנית לתושבת לוד, שביתה הותקף בבקבוקי תבערה, כי "אין לנו שוטרים לשלוח אליך. אין אף שוטר בתחנה", אומרת אל הכל. אמנם לתחנת משטרה אחת במגזר הערבי נוספו שמונה בתקופת נתניהו, אך כאשר חסרים לפחות 5,000 שוטרים בשטח, לדעת המומחים, מה זה מועיל שקמה תחנת משטרה שאין ביכולתה להשיב את הסדר ולהילחם בפשיעה במגזר הערבי.
כאשר סיים את כהונתו הראשונה, ב-1999, שאלתי את מר נתניהו במה הוא נכשל בשלוש השנים ההן. נתניהו הודה כי כשל במלחמה בביורוקרטיה העצומה בישראל. המצב הזה לא השתפר גם בקיץ 2021. ישראל היא מדינה ביורוקרטית מאין כמותה וגם הרגולציה בה מוגזמת, כפי שהודה נתניהו עצמו.
הקריסה בכלכלה הישראלית התרחשה בשנת הקורונה. תחת הנהגת נתניהו, שלא ספר במיוחד את שר האוצר שלו כץ, זינקה האבטלה עד ל-27.5%, שיעור שלא נצפה בשום מדינה מערבית. הגירעון העצום השיג גם הוא שיאים חדשים, בהשוואה לרבות ממדינות העולם, שכולן סבלו מאותה הקורונה. עם זאת, ניתן לזקוף לזכות נתניהו חלק מהצמיחה שנפגעה פחות ממדינות רבות בעולם. ההישג הזה הודגש גם ב, בחברות דירוג האשראי ועל ידי כלכלני קרן המטבע הבינלאומית.
מה שכן ניתן לומר לסיכום תקופת נתניהו בכלכלת ישראל: הצמיחה הייתה מהירה יחסית לעולם, ישראל החלה להפיק גז טבעי מול חופיה, הונהגה מדיניות של שמיים פתוחים שראויה לשבחים (גם לשר התחבורה ישראל כץ) והושקע כסף גדול בחברה הערבית לאחר שנות קיפאון. חוק הלאום קילקל את ההישג, שכן הוא גרם לחברה הערבית להרגיש כאזרחים סוג ב', דווקא כאשר הוזרמו כספים למגזר.
מנגד נתקעו רפורמות רבות, ובראשן העלאת גיל הפרישה לנשים. נרשם דרדור חמור ומדאיג בחינוך, שלא זכה לתקציבים רבים, ובחינות המיצב הוכיחו עד כמה המצב החמיר בגין אי השקעה מספיקה, בלשון המעטה, במערכת החינוך בעשור האחרון.
המצב החמור במערכות הבריאות והחינוך, שנחשפו במלוא החומרה בעת משבר הקורונה, היו גם ללא ספק החלטתו לאורך השנים של נתניהו להעדיף (ייתכן שבצדק) השקעות ענק בתחום הביטחון (איראן, הגדר סביב עזה, הצטיידות במטוסים והרחבת פרויקט הטילים כולל כיפת ברזל) על פני הזרמת כספים למשרדים האזרחיים.
ציון ברור לא ניתן לתת לנתניהו בתום תקופת תריסר השנים. יש תחומים שבהם מגיע לו ציון 10 (הבאת החיסונים והחזרת המשק הראשון בעולם לפעילות מלאה), ויש תחומים שבהם מגיע לו ציון 0 (שילוב החרדים והערבים במשק). הממוצע יהיה נכון, אבל סטטיסטיקאים תמיד מזהירים מסטיית התקן. אז נסתפק באמירה: נתניהו היה שר על כלכלי. במילה אחת - טוב. בשתי מילים - לא טוב.
פורסם לראשונה: 06:59, 15.06.21