צפו: משלחת אנשי ההייטק מישראל באיחוד האמירויות
(צילום: אלעד גוטמן)
שני בצהריים, בשוק התבלינים של דובאי שממה. סוחרים משועממים יושבים לצד ערימות מסודרות של זעפרן, בהרט ולבונה, משתדלים לשמור על עירנות. המקומיים מספרים שעד לא מזמן היה בלתי אפשרי לחצות את סמטאות השוק בשעות האלו מפאת עומס התיירים, אבל משבר הקורונה סגר את הבסטה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רוכל מקומי מנסה לפענח מהיכן הגעתי: "טורקי? איטלקי? ספיין?", הוא שואל בקול מהוסס. "איזראל", אני עונה לו בחיוך. הוא מביט בי בפליאה, זו הפעם הראשונה שהוא נתקל בישראלי. בעוד מספר חודשים אפשר רק לשער, הוא ידבר עברית שוטפת ויעמוד על המקח מול התיירים מארץ הקודש שיתעקשו לא לצאת פראיירים.
2 צפייה בגלריה
מימין: אראל מרגלית ומנכ"ל קרן ההשקעות דובאי קפיטל גרופ, אבובאקר אל סאדיקי
(צילום: אלעד גוטמן)
בינתיים, עד שיתחילו להגיע לכאן טיסות לואו קוסט, דילים בשיטת הכל כלול ושטיחים מעופפים, אנשי העסקים הישראלים יפרצו את הדרך. הם כבר כאן, חורשים את השטח, מחפשים שיתופי פעולה ואת הכסף הגדול של האמירויות שנראה כאן בכל פינה, ממכוניות היוקרה (רולס רויס זה כמעט מוצר צריכה בסיסי), דרך מרכזי הקניות הסופר מפוארים ועד גורדי השחקים המטורפים המתנשאים אל מעל העיר המדברית. וולקאם טו דובאי סיטי.
במרכז העסקים: חומוס
בבוקר שלמחרת בחדר ישיבות הממוקם בקומה התחתונה של מלון עסקים מרשים, מתקבצת משלחת של מנכ"לים ישראלים, כולם קשורים לקרן ההשקעות JVP בראשותו של אראל מרגלית.
מולם בגלביות לבנות וסנדלי עור יוקרתיים יושבים מנהלי קרן ההשקעות דובאי קפיטל גרופ הקשורה לבית המלוכה ומנהלת השקעות ברחבי העולם בשווי של 14 מיליארד דולר לערך. בעוד רגע ישמעו מנהלי הקרן האמירתים מהמנכ"לים הישראלים פרזנטציות קצרות שיכולות לשנות את מסלול חייו של הסטרטאפ שלהם, אולי גם את החיים שלהם עצמם.
"המקום הזה הוא מעצמת מסחר היסטורית של התרבות הבדואית", פותח אראל מרגלית. "דובאי ואבו-דאבי מבחינתנו הם שער לעולם שעד כה היה סגור בפני ישראלים. מכאן אפשר לעשות עסקים עם פקיסטן, מצרים, קזבלנקה, העולם הערבי, שליש מהגלובוס שיזמים ואנשי עסקים מישראל התקשו עד כה להגיע אליו. הפוטנציאל ענק, אבל חברות ישראליות ידרשו כאן להרבה צניעות, יש מחסומים שצריך להסיר, אמון שצריך להיבנות".
חברי המשלחת מגיעים מתחומים מגוונים, בהם: סייבר, פינטק, אינשורטק ופודטק. את מירב תשומת הלב במפגש הראשוני, מושכת חברת אינובופרו, המייצרת תחליף לחלבון מחומוס עם ערכים תזונתיים גבוהים. כבר היום החברה היא שחקן מרכזי בתחום מוצרי החלב באירופה עם גלידה, מעדנים ומיונז מחומוס. כעת היא רוצה לפרוץ גם במזרח התיכון ובאזור המפרץ.
נדמה שבעיקר התעניינתם בחומוס? אנחנו שואלים את מוחמד מנדיל - אחד ממנהלי הקרן. "כנראה שפשוט היינו רעבים", הוא צוחק. "אבל ברצינות, הישראלים ואנחנו מאותו אזור, יש להם הבנה טובה יותר של התרבות שלנו, יש להם סביבת אקלים דומה לשלנו, אנחנו מרגישים שהמוצרים שלהם יוכלו להתאים לנו טוב יותר. אם הייתי מביא לכאן חברה הולנדית ומתחיל לדבר איתם על חומוס לא היה להם מושג מה לעזאזל אני רוצה מהם. חברות אמריקניות בתחום הזה לדוגמה, יתעסקו במוצרים כמו שעועית, כי זה מה שהם מכירים, אבל אותי החומוס מעניין. מה שישראל עושה בנגב והמוצרים שהיא מגדלת שם, יכולים להיות מודל טוב גם עבורנו".
2 צפייה בגלריה
מרגלית עם שרת החקלאות והמזון האמירתית, מרים בינת מוחמד סעיד הארב אל מאירי
(צילום: אלעד גוטמן)
טלי נחושתן, מנכ"לית החברה, מודה שגם אותה הסכם השלום תפס בהפתעה. בחודשים שלפני, היא בכלל עסקה בתכנון הפריצה המסיבית של החברה אל השוק בצפון אמריקה. "יש משפט שאומר: life is what happens to you when busy making other plans", היא מצטטת. "כבר גייסנו אנשי מכירות וצוותים מיומנים בארה"ב ופתאום נפתח לנו השוק הזה שבעצם בכלל לא התכוננו אליו. אני חושבת שיש מספיק חומוס באזורים שלנו, כדי לבסס תעשייה רצינית, יעילה שמבוססת על הרבה ידע".
"יש לנו עניין מיוחד בתחום המזון והמים", מספר אבובאקר אל סאדיקי, מנכ"ל הקרן. "במשך שנים ארוכות ייבאנו את המזון שלנו מבחוץ, משבר הקורונה עצר את העולם ופתאום אין טיסות, מדינות עצרו את הייצוא, גבולות נסגרו והסחורות הפסיקו להגיע. מחירי הבצל לדוגמה הרקיעו שחקים, מחצי דולר לקילו לשישה דולרים לקילו. אנחנו חייבים ביטחון תזונתי. הדרך היחידה היא למצוא פתרונות טכנולוגיים שמתאימים לסביבה היבשה שלנו ויאפשרו לנו לגדל את המזון ולהוריד את התלות בייבוא. חברות ישראליות שעוסקות בתחומים האלו כבר עשו פרויקטים מרשימים עם קונספטים חדשניים באפריקה לדוגמה, עכשיו עם הסכם השלום, אנחנו רוצים שיעשו את זה גם כאן".
"אפשרויות מדהימות"
חברה נוספת שגנבה את ההצגה היא אגרינט, שפיתחה טכנולוגיה לזיהוי מזיקים בעצים. אחד המזיקים הקשים בעולם היא חדקנית הדקל המשמיד מטעי דקלים שלמים, ולאגרניט פתרון שעושה שימוש בסנסורים מיוחדים לזיהוי העצים הנגועים והטיפול בהם.
"הדקל הוא חלק מהתרבות כאן באזור", טוען יוהנתן בן המוזג, המנכ"ל ומייסד החברה. "באיחוד האמירויות יש שליש מעצי התמר בעולם, מעל 40 מיליון עצים. ההסכם הזה נתן לנו מתנה גדולה. כבר עשינו פה באמצעות חברה אמריקנית ניסויים, אבל היינו צריכים צד שלישי ולהסתיר את הזהות הישראלית. ההסכם הזה פתח בפנינו אפשרויות מדהימות. היכולת להיות פה, לפגוש אותם ולדבר איתם פנים אל פנים, בלי להסתיר את הזהות זה דבר ענק שייתן דחיפה גדולה לעסקים".
מה אנשי העסקים הישראלים צריכים לדעת כשהם באים לכאן?
"הם צריכים לדעת שאנחנו סבלניים, ומאוד נרגשים", אומר לנו מוחמד מנדיל. "ההחלטה הנבונה והאמיצה של שתי הממשלות פותחת דלת ליחסים הכלכליים בין המדינות וכעת צריך לבסס אמון. עד היום חברות אמריקניות שעבדנו איתן, בעצם תיווכו לנו טכנולוגיה ישראלית, כעת אנחנו שואפים לעבוד ישירות מול הישראלים. זה יפחית עלויות, אבל גם יקל עלינו לוגיסטית, בעיקר מפני שאנחנו באותו אזור זמן".
"נתניהו אמר, ששתי השפות הכי נפוצות בסיליקון וואלי בקליפורניה הן עברית והינדית", מצטט מנדיל את ראש הממשלה הישראלי. "ההודים כבר פה מזמן ומכירים את השוק שלנו מקרוב, הכניסה של ההייטק הישראלי תרים משמעותית את רמת התחרות".
אחרי שפתח במרץ האחרון את מרגלית סטראטאפ סיטי בניו יורק, מרגלית מכוון עכשיו לדובאי והאמירויות.
"אני חוזר עכשיו מפגישה עם שרת החקלאות והמזון, ואני חושב שהדבר הכי מדהים זה הרצון שלהם ושלנו להקים בתוך העיר ואפילו באזורים הכפריים, מקום אחד שירכז פיתוחים של חקלאות אורבנית, חלבון חלופי, גידולים חכמים, כאן באמצע המדבר. זה מדהים, אבל השרה כבר הספיקה להכיר את הפרויקטים שלנו בגליל ורוצה שנבוא לעשות את זה כאן", ממשיך מרגלית בהתלהבות. "אנחנו רוצים להקים פה מרכז משותף בתחום המזון, אבל לא רק, גם בתחומים נוספים כמו סייבר ובינה מלאכותית ישראל יכולה להיות פרטנר מעולה. האמירויות זה מקום אדיר לעשות בו עסקים ואם אנחנו כישראלים נוכל לקחת חלק בהפרחת המדבר, זה יהיה מדהים".
הכתב היה אורח JVP באמירויות
