זה עלול להיגמר רע למשק הישראלי. אפילו רע מאוד. תארו לכם מצב שלא מוקמת ממשלה ובפעם הרביעית ברציפות לא יאושר תקציב למדינה. במשרד האוצר אמרו לנו ערב החג: זה עלול להיגמר באסון, שיהיה קשה להתאושש ממנו.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כבר כאשר התברר בחודשים האחרונים של שנת 2020 כי ישראל תיוותר כנראה בלי תקציב מדינה מאושר גם בראשית שנת 2021, הגדיר זאת חבר צוות הקורונה המייעצת לממשלה, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, ירום אריאב, במילה אחת: קטסטרופה. קשה יהיה כנראה למצוא מילה מתאימה למצב שבו גם ב-2021 לא יאושר במדינת ישראל תקציב מדינה.
2 צפייה בגלריה
הגיע הזמן שראשי המפלגות שמחרימים אלה את אלה יכוונו רק למטרה אחת: הקמת ממשלה יציבה בישראל ואישור תקציב מדינה. בנימין נתניהו, נפתלי בנט, גדעון סער ויאיר לפיד
(צילום: הדר יואביאן, קובי קואנקס)
בדיקה מעלה, כי ישראל מובילה במספר מערכות הבחירות בעולם לא רק בשנתיים האחרונות אלא גם מאז שנת 1996. ארבע פעמים נותרה המדינה תקופות ארוכות ללא תקציב מאושר כאשר נפלו ממשלות, ותקציבי חירום גובשו רק כעבור חודשים ארוכים, בעוד שהמצב הכלכלי במדינה הלך והחמיר.
זה קרה, למשל, כאשר יאיר לפיד נאלץ לגבש ב-2013 תוכנית חירום, עמוסת גזירות כלכליות ומיסים חדשים, כדי לחלץ את המשק מגירעון גבוה של 39 מיליארד שקל. אז אפשר רק לתאר מה יקרה כאשר שר האוצר הבא, אחרי תקופה נוספת של תקציב בלתי מאושר, יצטרך לגבש עם בכירי משרדו, יחד עם ראש הממשלה הבא, יהיה אשר יהיה, תוכנית חירום כדי לחלץ את המשק מגירעון של מאות מיליארדי שקלים.
אפשר מאוד שהמילה קטסטרופה תהיה קטנה מדי לתאר את מה שעלול יהיה להתרחש אם לא תוקם כעת ממשלה - בתמיכת ערבים, חרדים, מרצ או ימינה. כלכלית זה כבר ממש לא משנה. הכרזת בחירות נוספות באוגוסט או בספטמבר משמעותן שאין תקציב מאושר בכל שנת 2021 ואולי אפילו בראשית שנת 2022.
וכך, תיזרק לפח הכלכלי שנה אבודה נוספת, כאשר התקציב האחרון גובש במשרד האוצר, קשה להאמין, עוד במרץ 2018. כן, בדיוק לפני שלוש שנים!
ושוב אי אפשר יהיה להציל מאות עמותות שנותרו ללא תמיכה ממשלתית, לא ייבנו הוסטלים לקשישים ולבני נוער במצוקה, ולא יוקצבו כספים להרחבת בתי חולים ממשלתיים
וכך תחלוף עוד שנה ללא אפשרות לאשר 40 רפורמות מחוק ההסדרים, ללא היתר להעביר מיליארדי שקלים לרווחה, לבריאות, לחינוך, לתשתיות. התוכניות לסלילת כבישים חדשים, בעיקר בפריפריה, והנחת מסילות ברזל שמעוכבות כבר שנתיים - ייצרו עוד פקקי ענק בכבישים, עד שכפי שתיאר זאת בעבר הפרופסור מנואל טרכנטנברג, ראש המועצה הכלכלית דאז, "פשוט כולנו נעמוד יום אחד במקם - וזהו".
ושוב לא ניתן יהיה להציל את מאות העמותות, שנותרו ללא תמיכה ממשלתית, לא ייבנו עוד הוסטלים לקשישים, לעולים ולנוער במצוקה, לא יוקצבו כספים חדשים להקמת בתי ספר, להרחבת בתי חולים ממשלתיים ולהרחבת השירותים לאזרחים הוותיקים.
וכך, מיליון הקשישים החיים בישראל ייאלצו להסתפק שנה נוספת בהעלאת קצבתם לפני שלוש שנים בשישה שקלים (כמה עולה כוס סודה בקיוסק?), הנערות במצוקה יחזרו לרחובות, ספריית הברייל היחידה במדינה לעיוורים שוב תתחנן לסיוע בפני תורמים נדיבים, פן תיסגר, ומתוכניות החינוך הנדחות זה שנים - יום לימודים ארוך והקטנת הצפיפות בכיתות - אפשר פשוט לשכוח.
לכן, כדאי מאוד שראשי המפלגות שמחרימים אלה את אלה יכוונו רק למטרה אחת: הקמת ממשלה יציבה בישראל, כאשר פחות חשוב בהרבה אם יהיו חברים בה ימנים, שמאלנים, ערבים, חרדים, חובשי כיפות סרוגות או מתנגדי חיסונים.
כרגע, מה שחשוב הוא בעיקר הנושא שצפוי להעסיק יותר מכל את הממשלה הבאה: חילוץ המשק מהמשבר הקשה בתולדותיו, החזרת 600 אלף מובטלים לעבודתם, סיוע לעשרות אלפי עסקים שמצויים בסכנת סגירה, אחרי 100 אלף עסקים שכבר נסגרו, קבלת החלטות כיצד להמשיך לתמוך במובטלים ובעצמאים והכנת תוכנית רב שנתית ליציאה ממשבר הקורונה הקשה. זאת המשימה היחידה שעל המתדיינים להקמת ממשלה חדשה צרכים יהיו לעסוק בה כעת. בהצלחה.
