צפו: כך הפך נתב"ג לגאווה ישראלית
(צילום: שחר גולדשטיין)
2 בנובמבר 2004. אולם קבלת הפנים בטרמינל 3 של נמל התעופה בן גוריון, טרמינל שנחנך באותו היום, ארבע שנים לאחר שתוכנן להיפתח במסגרת פרויקט "נתב"ג 2000". לידי עומד הצלם המיתולוגי של תולדות מדינת ישראל, דוד רובינגר המנוח. "תגיד, אתה חושב שנמצא פה היום עוד אדם שהיה נוכח גם בחנוכת נמל התעופה לוד בשנת 1948?", שאל הצלם הוותיק, חתן פרס ישראל לתקשורת, והוסיף מיד: "הייתי אז, לפני 56 שנים, בן 24. צילמתי במצלמת ארגוס החדשה שלי את שר התחבורה, דוד רמז, גוזר את הסרט. אני זוכר את זה כאילו היה רק אתמול. אח, איזה ימים אלה היו".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הבטתי משתאה בצלם הוותיק, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים, ושאלתי בתמימות: וכמה טיסות היו אז בכל יום? רובינגר הביט בי, חייך, והשיב: "ב-48? בערך עשר טיסות בשבוע. לא יותר. כל טיסה הייתה חגיגה". הנתון הרשמי הוא שב-1948 עברו בנמל לוד 40,000 נוסעים, כ-3,350 בחודש, שהם בממוצע רק מעט יותר מ-100 נוסעים ביום.
בימים אלה של סגר שלישי, בשל התפשטות נגיף הקורונה, מתקיימות רק כמה עשרות טיסות ביום בנמל התעופה בן גוריון והיקף התנועה האווירית נחשב לנמוך ביותר מזה עשרות שנים. אולם, המספרים של שער הכניסה והיציאה לישראל לקוחים בשנים האחרונות מעולם אחר לגמרי: בשנת 2019 היו בנמל התעופה בן גוריון 158,964 טיסות בינלאומיות, שבהן טסו 24,036,091 ישראלים ותיירים. בנוסף לכך, יצאו ובאו בנמל התעופה העיקרי של ישראל 785,676 נוסעים ב-8,922 טיסות פנים, ובסך הכל 24,821,767 נוסעים - 10 מיליון נוסעים יותר מאשר רק חמש שנים קודם לכן, ב-2014. אז עברו בנמל "רק" 14,925,369 נוסעים.
הכל התחיל משדה תעופה בריטי קטן הנקרא "וילהלמה"
ההיסטוריה של נמל התעופה, שישראלים כה רבים מתגעגעים אליו בימי מגיפת הקורונה העולמית, החלה בשנת 1935. אז החליטו שלטונות המנדט הבריטי להקים ליד העיר לוד והבסיס הצבאי סרפנד, לימים צריפין, שדה תעופה קטן לשימושם. לשדה הם קראו "וילהלמה", על שם המושבה הטמפלרית שהפכה ברבות השנים לישוב בני עטרות.
חלפו שנתיים וב-1937 נחנכו מסלולי הבטון הראשונים בשדה הקטן. אורך כל אחד משני המסלולים היה 800 מטר ורוחבו 100 מטר. זה אפילו לא מספיק היום לרבע מאורך מסלול הדרוש להרצת המראה או נחיתה של מטוס ג'מבו.
המעניין הוא, שאת שדה התעופה הקטן הקימו בימי המרד הערבי, למרבה הפלא, יהודים, נוצרים ומוסלמים, שעבדו יחד בחברה הקבלנית מירושלים "אלבינה דוניה וקטינקא".
ההיסטוריה של נמל התעופה הקטן חוזרת בימים אלה במעט למה שהיה בראשיתה - טיסות למדינות ערב, אז דרך נמל וילהלמה ולאחרונה דרך נמל התעופה בן גוריון.
בשנות השלושים והארבעים של המאה שעברה הייתה החברה העיקרית שהשתמשה בנמל הקטן - אז ממש לא מפתיע - "מסראייר" המצרית, שטיסותיה היו ליעדים האזוריים: ביירות, בגדד, קהיר וניקוסיה. חברת התעופה ההולנדית הוותיקה, KLM, עשתה בשדה וילהלמה חניות ביניים לטיסותיה לאינדונזיה. כמה היינו רוצים שבימים אלה תצא מנתב"ג טיסה לג'קרטה. חברת לוט הפולנית טסה כבר אז מלוד לוורשה וחברה בריטית, אימפריאל איירווייז, הטיסה בעיקר את החיילים הבריטים לארצם. אגב, כרטיס טיסה עלה אז משהו כמו 100 לירות שטרלינג של היום.
במלחמת העולם השנייה הפכה וילהלמה לנמל התעופה המרכזי באזור של חיל האוויר המלכותי ובעלות הברית הנחיתו בו מטוסים צבאיים קטנים. מיד עם גמר המלחמה, הוארכו מסלולי נמל התעופה בראשונה וחברת TWA הפעילה ממנו קו תעופה ראשון לארה"ב.
אולם, נמל התעופה שהיה לשער הכניסה והיציאה האווירי העיקרי של ישראל, לצד השער הימי נמל חיפה, ידע גם ימים של מלחמות. ב-25 בפברואר 1946 תקפו כוחות האצ"ל את נמל התעופה והשמידו כליל אחד עשר מטוסי קרב של בריטניה.
"זה השער האווירי אחינו יבואו בו"
נמל התעופה הפך במשך השנים לאימפריה כלכלית. עם ערב פרוץ מלחמת השחרור הועסקו בשדה כ-250 עובדים, בחברה קבלנית שבנתה את בית הנתיבות הגדול הראשון והרחיבה את המסלולים עבדו עוד עשרות עובדים. כמו כן, הועסקו עוד כ-100 עובדים על ידי חברות התעופה השונות - הרי שכיום מועסקים בנמל התעופה ובשירותים הניתנים בו עשרות אלפי עובדים.
עם עזיבת הבריטים, ולאחר שהלגיון הערבי השתלט על השדה, הוא נכבש במסגרת מבצע "דני" לכיבוש לוד ורמלה על ידי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה. מי שלימים ייקרא נמל התעופה על שמו, דוד בן גוריון, כתב ב-14 ביולי 1948 ביומנו: "יצאתי ללוד, יותר נכון לשדה התעופה. איזה שדה תעופה שלא יאומן. מי יודע אם במשך עשר שנים הייתה ממשלת ישראל בונה שדה תעופה משוכלל ומרהיב כזה וכעת הוא בידינו".
ב-24 בנובמבר 1948 נפתח נמל לוד כנמל התעופה הבינלאומי הרשמי היחיד של מדינת ישראל. העיתונים הצניעו אז את דבר הפתיחה. רק בעמוד השני בעיתוני "ידיעות אחרונות" בימים 26 ו-28 בנובמבר מצאנו כתבות המתארות את חשיבות נמל התעופה החדש. ב-28 בנובמבר הייתה כותרת הכתבה: "זה השער האווירי אחינו יבואו בו - הנמל האווירי הגדול לוד חידש את שירותו".
14 צפייה בגלריה
השדה נכבש על ידי חטיבה 8 ויצחק שדה. כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", 28.11.1948
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
בשנתו הראשונה עברו בו כ-40 אלף נוסעים, כ-3,350 בחודש, כאשר מספר הטסים שפקדו את השדה ביום אחד בשנת 2019 הגיע לכ-70 אלף. אגב, עיקר השימוש בשדה בשנותיו הראשונות לא היה לנסיעות תענוג של ישראלים בחו"ל, אלא לקליטת מאות אלפי העולים שהגיעו למדינה היהודית החדשה.
ב-1949 הוקמה חברת התעופה "אל על" ושדה התעופה בלוד הפך לנמל הבית שלה. בשנת 1950 החלה חברת "ארקיע" לקיים טיסות בתוך הארץ לאילת, לחיפה ולשדה מחניים שליד ראש פינה.
ההרחבה משמעותית של נמל התעופה החלה בשנת 1951, זאת על מנת שיוכל לקלוט בשנה מאות אלפי נוסעים ולשם כך מסלולו העיקרי הוארך ל-2.4 ק"מ. עשר שנים לאחר קום המדינה, ב-1958, עברו בנמל כבר כ-130 אלף נוסעים בשנה, ובינואר 1961 נחת בשדה מטוס סילוני ראשון.
ועוד חגיגה שנשמעת היום כל כך רחוקה: ב-16 ביוני 1968 בישר העיתונאי המנוח, נח קליגר, בידיעה בעיתון על הצבת "שוטרות חינניות" ראשונות בנמל לוד "המעוררות את התפעלותם של תיירים". כותרת הידיעה הייתה אופיינית לימים ההם: "הבט, שוטרת יהודיה!"
14 צפייה בגלריה
ללא ספק, עברנו דרך ארוכה. כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", 16.06.1968
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-25 בינואר 1971 בישרה ידיעה בעיתון כי במכס בלוד יונהגו לראשונה מסלולים "אדום" ו"ירוק". מאז אגב, הוברחו בשדה התעופה סחורות במיליארדי דולרים, שאת חלקם הצליחו המוכסים לגלות בעיקר במסלול הירוק. בין השאר הוברחו דרך הנמל במשך השנים גורי קופים, תנינים קטנים, שעונים יקרי ערך בני 200 שנה, כמויות עצומות של הירואין, מיליוני דולרים במזומן, כלי נגינה עתיקים וגם פירות נדירים שהביאו עמם, בניגוד לחוק, מטיילים ישראלים מדרום אמריקה.
14 צפייה בגלריה
במשך השנים הוברחו במכס בין השאר קופים, תנינים ושעוני יוקרה. כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", 25.01.1971
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
בשנת 1970 הבטיח מנהל נמל לוד, על פי ידיעה בעיתון מיום ה-16 באפריל, כי "הנוסע יתעכב בנמל רק 30 דקות" (זאת לא בדיחה, אמיתי). באותה ידיעה דווח גם כי "יושקעו בשנים הבאות בפיתוח שדה התעופה בן גוריון 140 מיליון לירות, וכי לקראת קליטתם של מטוסי-הענק ייבנו מסלול וטרמינל חדשים, יותקנו 56 דלפקים חדישים ויפושטו תהליכי בדיקת הדרכונים".
14 צפייה בגלריה
פעם גם היה אפשר להגיע לאסוף נוסעים הישר מהמטוס. כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", 16.04.1970
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
המעניין הוא, שעד לשנת 1972 היה אולם הנוסעים הנכנסים פתוח ומקבלי הפנים יכולים היו להגיע אל הנוסעים מיד לאחר שנחתו, עד לירכתי המטוס. בעקבות הטבח בנמל התעופה לוד, ב-30 במאי 1972, שאותו ביצע, בין השאר, המחבל היפני קוזו אוקאמוטו, הופסק הנוהג הזה ונבנה קיר זכוכית משוריין שהפריד בין הנוסעים למקבלי פניהם. הכותרת הגדולה בעיתון הייתה העצובה ביותר בכל שנות קיומו של הנמל בלוד: "25 נהרגו בלוד, 70 נפצעו, מחבל יפני נלכד, 2 נהרגו".
"השער העיקרי לעליה"
באותה השנה הגיעו עשרות אלפי עולים לארץ ובנמל נרשם שיא חדש בעליה. ב-4 באוקטובר 1972 הוכתרה ידיעה ב"ידיעות אחרונות" בכותרת: "נמל התעופה לוד - השער העיקרי לעליה".
14 צפייה בגלריה
עולים מאתיופיה יורדים מהמטוס בנמל התעופה בן גוריון. מבצע שלמה
(צילום: אלברט נתן, אוסף תצלומים לאומי)
אגב באותה השנה התרחשה גם אחת מתוך יותר מתריסר שביתות שחווה הנמל במשך השנים. ב-18 ביוני 1972 בישרה הכותרת בעיתון, כי "נמל לוד ישותק מחר מ-8 בבוקר ל-24 שעות". בהסתדרות הבינו היטב כי יש שני "שאלטרים" במדינה, שכאשר מכבים אותם, הציבור כולו נזעק ותביעות העובדים מתקבלות במהרה: השאלטר בחברת החשמל ומפתח הכניסה למדינת ישראל - נמל התעופה בלוד.
חשיבותו של נמל התעופה התבלטה כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים ונחתו בו בתוך ימים ספורים קרוב ל-600 מטוסי "הרכבת האווירית", שהטיסו בדחיפות ציוד צבאי לישראל, שבלעדיו קשה להניח שהמלחמה הייתה מסתיימת כפי שהסתיימה.
עם פטירתו של דוד בן גוריון, הייתה אחדות דעים שלנמל התעופה המרכזי של מדינת ישראל יש לקרוא על שמו ומאז הוא נקרא, בקיצור, נתב"ג - נמל התעופה בן גוריון. מ-1977 מופעל השדה בלוד על ידי רשות שדות התעופה בישראל, כתאגיד ציבורי, מכוח חוק שנחקק באותה השנה.
אפילו במסגרת מריבות השבת היה לנמל התעופה בן גוריון מקום מכובד. ב-29 באפריל 1991 בישרה הכותרת ב"ידיעות אחרונות": "פרוש פועל להעסקת 'גויים של שבת' בנמל בן גוריון". חברת "אל על" מנועה כידוע מלטוס בשבתות, אך מנתב"ג המריאו לא אחת חברות הבת שלה גם בשבתות ובחגים, "ישראבלוף" שהכל ידעו ממנו ושתקו.
14 צפייה בגלריה
טיסות בשבת? "ישראבלוף" שכולם ידעו ממנו ושתקו. כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", 29.04.1991
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
טיסת הבכורה של מטוסי המטען של "קאל" הייתה ב-1 בנובמבר 1976, וידיעה לקראתה פורסמה בעיתון ב-25 באוקטובר ובישרה על הסבת מטוס נוסעים ראשון של חברת "אל על" למטוס מטען.
השלב הבא: נתב"ג 2000
ב-16 בינואר 1994 החליטה ממשלת ישראל כי לא ניתן להמשיך במצב שבו בטרמינל 1 (והיחיד) של שדה התעופה יעברו מיליוני נוסעים בכל שנה, ויש להקים כפרויקט לאומי דחוף טרמינל חדש, הוא טרמינל 3. הוחלט שהפרויקט ייקרא "נתב"ג 2000" ויחנך במסגרת אירועי החגיגות למילניום החדש. מה עוד שבשנת 2000 עצמה צפו שיגיעו לארץ הקודש מיליוני צליינים מכל העולם, כדי לחגוג את האירוע בישראל.
ישראל אכן הגיעה בשנת 2000 למספר שיא של תיירים, עד לתחילת האינתיפאדה השנייה, ולארץ הגיעו שלושה מיליון תיירים. בשל האינתיפאדה צנח מספרם בשנים הבאות ורק ב-2007 גדל מספר התיירים מעט מעבר לשיא של שנת 2000.
בשל עיכובים, בעיקר בשל התנגדויות להרחבת שדה התעופה מצד ישובי הסביבה, הונחה אבן הפינה לטרמינל 3 רק ב-25 באוקטובר 1998. חוסר מזל גרם לעוד עיכוב בבנייה: שנתיים לאחר מכן פשט את הרגל הקבלן הראשי של החברה הטורקית שבנתה את הפרויקט החדש. קבלנים ישראלים הם שסיימו את העבודה, שלא באשמתם, רק ארבע שנים לאחר המועד שקבעה הממשלה ל"נתב"ג 2000" - והנמל החדש נחנך ב-2 בנובמבר 2004 בגזירת הסרט על ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, ושר התחבורה, מאיר שטרית.
כותרת הכתבה המדווחת על הפתיחה הנוצצת ב"ידיעות אחרונות" ב-3 בנובמבר 2004 הייתה קצרה: "פתוח", וגם "אחרי החגיגות והטקסים: נתב"ג 2000 יוצא לדרך".
14 צפייה בגלריה
נפתח באיחור של "רק" 4 שנים - טרמינל 3. כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", 03.11.2004
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
בשנה האחרונה לפני המעבר לטרמינל 3, ב-2003, עברו לפי נתוני רשות שדות התעופה בנתב"ג 6.8 מיליון נוסעים, ב-53.4 אלף טיסות בינלאומיות. הכנסות הרשות הסתכמו באותה השנה כבר ב-297 מיליון דולר. ערב משבר הקורונה, הגיעו הכנסות רשות שדות התעופה כבר לכארבעה מיליארד שקל בשנה. בניית אתר טרמינל 3 עלתה למשלם המיסים מיליארד דולר, מהם 650 מיליון דולר בבניין הטרמינל עצמו.
בית הנתיבות החדש היה מפואר ומיוחד בעיצובו, אולם עד מהרה התברר שמחצית השעה של פעם והשעתיים של השנים האחרונות - זמן ההמתנה ליציאה מהארץ - עלה לפתע לשלוש עד ארבע שעות. אומנם בנמל החדש הותקנו 24 שרוולי עליה למטוסים, אולם עד מהרה התברר שחברות רבות ייאלצו להמשיך להסיע את הטסים באוטובוסים עד למדרגות העלייה למטוס.
הנוסעים נהנים והתושבים סובלים
כמה נתונים מעניינים על הטרמינל החדשני שנחנך לפני 16 שנים וחודשיים: המבנה כלל 11,000 מ"ר של שטחי מסחר והסעדה ועוד 11,000 מ"ר של מחסנים ושטחי תפעול. חנויות הדיוטי פרי בכיכר בלבד משתרעות גם היום על שטח גדול של 7,945 מ"ר של חנויות. בטרמינל 1 היו רק 2,756 מ"ר של חנויות דיוטי פרי. טרמינל 3 משתרע על שטח של 1,700 דונם ושטח בנוי של 270 אלף מ"ר, כולל שטחי חנייה לרכב.
לאחר חנוכת הטרמינל החדשני הגיעה עוד צרה: 5,000 תביעות לפיצויים בסכום כולל של חמישה מיליארד שקל הוגשו בשל ירידת ערך הנכסים בסביבת נמל התעופה המורחב בשל התגברות הרעש מהגדלת התעבורה האווירית. התושבים סבלו לא פחות, כאשר בשנת 2010 החלו עבודות מורכבות להרחבת המסלולים הקיימים והוספת מסלולי הסעה שהעבודה עליהם נמשכה ארבע שנים.
נמל התעופה העיקרי של מדינת ישראל היה אתר מרכזי לעשרות אירועים מרגשים: כך נחתו בו חטופי המטוס לאנטבה ביולי 1976, הנשיא סאדאת הגיע לנמל באירוע ההיסטורי ב-19 בנובמבר 1977, מבצעי העלייה המפוארים שאורגנו להבאתם של עשרות אלפי עולי אתיופיה, במבצעי שלמה ומשה, ומאות אלפי עולי מדינות חבר העמים, היו מרגשים במיוחד וכך גם נחיתתם של השבויים הישראלים אחרי מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים והשבת ארונות החיילים החטופים מגבול הלבנון.
נכון להיום פועלות בנמל בן גוריון כ-150 חברות תעופה, כאשר המובילות בשנים האחרונות בהטסת הנוסעים היו אל על, טורקיש איירליינס, ויז אייר, איזיג'ט, ישראייר, אארופלוט, יוקריין איירליינס, ארקיע, יונייטד איירליינס ולופטהנזה.
מדינות היעד העיקריות בטיסות מישראל היו בשנים האחרונות, לפי הסדר, טורקיה (הרבה טסו אליה כדי להתחבר לטיסות המשך), ארצות הברית, גרמניה, איטליה, צרפת, יון, רוסיה ובריטניה.
ידידותי אך מסוכן?
נתב"ג הוכתר ב-2006 כ"נמל התעופה הידידותי ביותר" על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית, אולם במשך שנים אחדות צעד גם בצמרת שדות התעופה שבהם נרשמו איחורים בטיסות, בעיקר בשל הבדיקות הביטחוניות הקפדניות. מחד, אלה הובילו להכתרתו כאחד משדות התעופה הבטוחים בעולם, אך מאידך, הוא הוכתר גם כשדה תעופה מסוכן בכל הקשור לבטיחות התעופה בו, בהמראות ובנחיתות. הכותרת ב"ידיעות אחרונות" ב-1 באוקטובר 1992 בישרה: "נמלי התעופה בישראל 'ברשימה השחורה' של שדות מסוכנים בעולם".
למרבה הפלא, זכה השדה גם לתואר לא צפוי: הדיוטי פרי בו הוכתר פעמים אחדות כאחד הזולים ביותר בעולם וכאחד היחידים המאפשר קניה בתשלומים באשראי, המצאה ישראלית במקורה. כבר ב-24 באוגוסט 1977 הדהדה הכותרת בעיתון: "החנויות הפטורות ממס בלוד הן מהזולות בעולם".
זה שנים שממשלות ישראל מנסות לקבוע מקום להקמת נמל תעופה גדול נוסף בישראל, לצד נמל התעופה נתב"ג, המהווה את הכניסה הראשית לישראל. פעם נבחר מקום בצפון הארץ, פעם בדרומה, אך הקמת עוד נמל תעופה נראית כיום כמשימה דחופה אומנם, אך כזאת שתארך עוד שנים רבות.
בינתיים, נסגר שדה דב הוז שבצפון תל אביב, ב-1 ביולי 2019, נמל אילן ואסף רמון מצפון לאילת נפתח בחגיגיות, אך נתב"ג נותר שער הכניסה והיציאה העיקרי של ישראל.
למצב הזה יש חסרונות רבים ואחד מהם התרחש רק השבוע: הערפל הכבד ששרר בגוש דן אילץ את רשות שדות התעופה לסגור את הנמל למשך שעות. אילו היה נמל חדיש נוסף בצפון או בדרום הארץ, חוץ מזה שבאילת, הסגירה הייתה ודאי מעיקה פחות. כבר ב-31 בדצמבר 1991 הוצע תחליף זמני בכותרת בעיתון: "אם נתב"ג ייסגר (בגלל מזג אוויר סוער) יופנו הטיסות לעובדה".
ובינתיים, מצפים הכל לסיומה של תקופת הקורונה ולחזרת מיליוני הנוסעים לנמל שוקק חיים, שהחל לפני 83 שנים כ"שדה וילהלמה", עם נחיתת מטוס אחד ביום.
