צפו: הרבנות נגד הפלאפל של המדינה
(צילום: משי בן עמי)
מרד הכשרות: בשבוע שבו פלאפל התאומים בגבעתיים הפך לסמל בעקבות החלטתו לוותר על תעודת הכשרות כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי שהביאה הקורונה, וכתוצאה מכך החליטו ברבנות להתריע בכל רחבי העיר על הסכנה שבאכילה במקום, מתברר שהפלאפלייה המיתולוגית לא לבד. בעלים של בתי עסק ומסעדות בכל הארץ החליטו, מי בשל הקשיים הכלכליים ומי בשל סיבות נוספות, להיפטר מעול הרבנות.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כמה מאלה שדיברו איתנו טענו שאחרי משבר הקורונה, התשלום למשגיח הכשרות היה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל". עדיין לא מדובר במגמה שמאיימת על הרבנות אבל בהחלט יש ניצנים לסוג של מרד בכשרות הממוסדת וניסיון למצוא חלופות.
המורדים הם כמעט תמיד בתי עסק כשרים, שהכשרות חשובה להם ולעיתים אף מופעלים ע"י שומרי מסורת. חלק מהעסקים בחרו לאבד לגמרי את אישור הכשרות, אף על פי שהם כשרים, אך הרוב בחרו בכשרות אלטרנטיבית. הרבה פעמים תגובת הרבנות חריפה והיא מפרסמת מודעות ביוש בפונט גדול עם סימני קריאה בכל רחבי העיר בה פועל העסק. כל בית עסק בישראל יודע: במודעת נפץ כזאת טמון פוטנציאל גדול לאובדן לקוחות.
רובם עשו את הצעד אף שהם חרדים מההשלכות - "התנכלות" לכאורה של הרבנות. חלק מבתי העסק שהתראיינו לכתבה זו אף התחרטו וביקשו שלא להשתתף בה. "שלא ינקמו בנו", אמרו לנו. "אני לא רוצה להסתבך עם הרבנות", "אני חושש שזה כמו מאפיה".
הסיבה לניתוק במקרים רבים, ובעיקר אחרי משבר הקורונה שפגע כלכלית בעסקי המזון, היא כספית. כל רבנות מקומית קובעת לעצמה את מספר השעות שעל המשגיח לעבוד בבית העסק ולבעלים אין הרבה מה לעשות בנידון, אם כי ניתן לפנות לוועדת הנחות. המחירים נעים בין כמה מאות לאלפי שקלים בשנה לאגרה, ולכך מתווסף שכר המשגיח (38 שקל בשעה). מסעדה אמנם תשלם "רק" 1,400 שקל אגרה שנתית, אך שכר המשגיח, ולעיתים צריך יותר מאחד ("הם מנסים לסדר ג'ובים לקרובי משפחה שלהם, לכן עזבתי"), יכול לנפח את ההוצאה השנתית גם ל-20 אלף שקל בשנה. בגני אירועים ובבתי מלון התשלום מתנפח פי עשרה.
עסקים שנסגרו בתקופת הקורונה יקבלו החזר יחסי על האגרה ששולמה במהלך התקופה, או לחלופין יוכלו להאריך את תוקף תעודת הכשרות לפרק זמן זהה לתקופה שהעסק חדל מפעילות.
תחושה שמשלמים "סתם"
סניף "יין בעיר" בפתח תקווה נפרד מהרבנות בגלל משבר הקורונה. נופר יגודה, זכיינית הסניף יחד עם בעלה עופר, מספרת ששילמו כ-500 שקל אגרה בשנה, לא כולל פסח שזה תוספת של 230 שקל ולא כולל את שכר המשגיח. דרכם עם הרבנות נפרדו "והם כמובן עשו לנו שיימינג", היא אומרת, "אבל ללקוחות הרשת לא כל כך אכפת, וגם שומרי כשרות פשוט בודקים את התוויות על המשקה".
למה לוותר על הכשרות?
"אלה ימים קשים, איפה שאפשר לעשות קיצוצים - עשינו. הבנו שהתשלום על אגרת הרבנות לא ממש משתלם, אני במילא מחזיקה רק סחורה כשרה. זה סכום גדול לעסק אחרי משבר כזה, העבודה הרי נפגעה מאוד. אנשים פשוט חושבים פעמיים לפני שמוציאים כסף והמכירות ירדו לפחות ב-40%. אנחנו עסק בשנה הראשונה שלו וזה פשוט עצר את הצמיחה שלנו, דרכנו במקום. גם ככה אנחנו מביאים כסף מהבית ולא זכאים למענקים אז זה קשה ממש".
הסניף נפתח בתחילת השנה, ולדברי יגודה בהתחלה היה מגיע משגיח 4-3 פעמים בשבוע. "אחרי חודשיים אמרו לנו ברבנות שהחליפו משגיח והפסיקו להגיע. מילא אם היו עושים שירות כלשהו, אבל הם נעלמו. הרגשתי שאני משלמת על סתם. מבחינתי כשרות זה משהו שקשור לעבודת האל, זו מצווה ובשמחה ובאהבה, לא משהו מסחרי".
משבר הקורונה השפיע גם על רשתות קפה ואוכל. זכיין קופיז בפתח תקווה הפסיק לשלם לרבנות בעקבות ירידה בנפח העבודה, ולדבריו הוא גם לא מתכוון לחזור להשגחה כי הסניף ייסגר בכל מקרה. סניף רשת בורגרים בקריית גת איבד כשרות באופן זמני וגם מסעדת גרג בקריון קריית ביאליק. בבורגרים טוענים שמדובר היה במקרה נקודתי מול משגיח ספציפי והרבנות תחזור להשגיח על הסניף.
הזכיין של רשת הנודלס ריבר באור יהודה, מוטי אסרף, מספר שרצה לשמור על הסניף כשר אף על פי שחלק מסניפי הרשת לא כשרים, אך החליט לוותר על שירותי הרבנות. "שנתיים היינו מושגחים על ידי הרבנות באור יהודה", הוא מספר. "אני מבית דתי, השותף שלי דתי עם כיפה. כל המוצרים שלנו נקנים בכשרות 'חלק' ואנחנו משתמשים רק בירק גוש קטיף עם חותמת בד"ץ, חוץ מכרוב שהמשגיח חותך ושוטף אותו. הרב המשגיח מגיע לפה לשעה וחצי ביום ומקבל 1,800 שקל בחודש. בנוסף החליטו שהם מביאים לי משגיח גם לערב, גם עליו אני אמור לשלם. לדעתי - רק כי מישהו רוצה לסדר ג'וב למישהו. אמרתי להם בואו נשב נדבר, אבל אצלם זה קומבינות וחברים".
אסרף אומר שהרבנות הכבידה על העסק עוד לפני הקורונה "ועכשיו עוד יותר", ולכן החליט לעבר להשגחה של צהר. "המצב לא קל, והחלטתי שאני עובר להשגחה מקרבת ולא מרחיקה. הם מקפידים מאוד, בדיוק כמו הרבנות, אבל בצורה נעימה. הכל מוסבר, אין אינטריגות. הבעיה היא שהצרכנים בישראל לא מכירים אותם".
ישראל דוידוב, הבעלים של מסעדת אוסן בפתח תקווה, כיכב גם הוא במודעת ביוש של הרבנות המקומית. מאז, המסעדה נסגרה. "העסק נסגר בגלל הקורונה", הוא מספר. "שילמתי 300 שקל לחודש על משגיח ו-500 שקל שנתי לתעודת כשרות. הבנתי שבגלל הסגר אני לא יכול להמשיך ככה. אם אשלם על כשרות לא אשרוד. סגרתי את העסק ופיטרתי שלושה עובדים. פתחתי חומוסייה בלי כשרות, אבל כל המוצרים בכשרות בד"ץ. אני גם בחור ישיבה לשעבר".
לקוחות מחפשים את הכשרות?
"כן. שואלים אם יש כשרות, מתווכחים איתי. הרבה פחות לקוחות באים בגלל זה, אבל החלטתי שזה עדיין לא שווה לי".
ארגון הרבנים צהר אכן מספק כשרות אלטרנטיבית זה כשנתיים. הוא יכול להשגיח על כשרות בית העסק, אך לא לעטר אותו בתעודת כשרות - שכן לרבנות בישראל יש מונופול וסמכות בלעדית על המילה "כשר". אי-אפשר לקרוא לבית עסק כשר אם הוא לא נמצא תחת פיקוח הרבנות, ומי שחוטא בכך עלול להיות מואשם ב"הונאה בכשרות", גם אם הוא דקדקן שאין כמותו. ב-2018 קבע בג"ץ שכל עסק יכול להשתמש בהשגחה פרטית בתנאי שהוא לא משתמש במילה כשר. דרך "לעקוף" זאת היא תיאור הפעולות שבית העסק עושה כדי לשמור על כשרות בתעודה מיוחדת, שאינה תעודת כשרות כמובן.
במקביל, ועוד קודם לבג"ץ, צמחו מספר גופי כשרות פרטיים כמו צהר, בהם איגוד הרבנים, משמר הקודש, הרב דרוקמן ואחרים. בעולם החרדי יש בתי עסק שמשתמשים בכשרויות הבד"צים בלבד, ללא רבנות. בניגוד לעולם מוצרי הצריכה, שם ניתן לראות 3-2 חותמות כשרות על מוצר אחד (בד"צים + רבנות), לבתי עסק אין כסף לשלם לשלל כשרויות וגם אין סיבה לכך.
שירן תורג'מן, הבעלים של מסעדת אסייתיקו בקריית-מוצקין, הקים עסק ללא כשרות רבנות מיומו הראשון. סבתו מחזיקה בפלאפלייה שפועלת כבר 60 שנה בעכו והוא טוען שהוא מכיר את ההתנהלות מול הרבנות ומלכתחילה חשש מהאינטראקציה איתם. "בתהליך ההקמה התעניינתי ברבנות בקריית-מוצקין, קיבלנו עלויות והסברים במה זה כרוך", הוא מספר. "החלטנו לא ללכת על כשרות רבנות, אלא על כשרות אלטרנטיבית של איגוד הרבנים, שמתאימה לנו הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ארגונית. במילא כל המוצרים אצלנו מהדרין".
כמה אתה משלם עכשיו?
"400 שקל בחודש, לא כולל חודשי הקורונה. ברבנות הציעו 1,200 שקל בחודש פלוס 1,200 שקל אגרת תעודה בשנה, לא כולל תוספת תשלום למשגיח אם הוא נשאר מעבר לשעת עבודה".
לאחר שבחר בכשרות אלטרנטיבית, התגובה מיהרה להגיע ותורג'מן נפגע מאוד. "הפיצו את התמונה של בית העסק בקבוצות ווטסאפ סגורות של בתי כנסת בעיר: 'זהירות המקום לא כשר, ייזהר הציבור'. אני והשותף שלי אנשים מאמינים שמגיעים מבתים מסורתיים. אנחנו כשרים, לא פתוחים בשבת. יש לנו משגיח שמגיע שלוש פעמים בשבוע. מפיצים עליך שאתה לא כשר רגע אחרי הקורונה. שחררו אותנו, במילא אתה לא יודע מה יוליד יום פה. מחאות, קורונה, מצב ביטחוני - הכל מרגישים בעסק. הצלתי את העסק עם כסף שלקחתי מהאוכל של הילדים שלי וצלחתי את משבר הקורונה בגאווה".
והלקוחות ממשיכים לבוא?
"אוכלים פה חרדים ודתיים. הם מבקשים לראות תעודת כשרות ואני מראה את תעודת איגוד הרבנים. עד היום לא היה מישהו שהסתובב ויצא מהעסק כי אין תעודה של הרבנות".
תורג'מן נקנס כבר פעמיים אף שלטענתו לא הציג בשום מקום שהוא כשר רבנות, ולכן יבקש להישפט. "המקום לא פתוח בשבת וכל המוצרים כשרים. לא אשלם את הקנסות האלה. הם הורגים אותנו. לא מספיק קורונה? 12 שנה חייתי בספרד ועבדתי עם כשרות חב"ד והכל היה בסדר. בישראל זה מסחרה, כל פעם מחדש מוצאים עוד דבר ועוד דבר".
אליעזר אוחיון, זכיין של המאפה הצרפתי בעפולה, טוען שהגיע לפיצוץ עם המשגיח ולכן ויתר על הרבנות ופנה להשגחה פרטית. "המשגיח היה קונה פה בשלושה שקלים ולוקח הביתה מאפים ב-40 שקל", הוא טוען. "הוא היה מגיע פעם ביומיים לכמה דקות ושילמתי לו 870 שקל בחודש לא כולל תנאים סוציאליים ואגרה שנתית. מנעתי את זה והחלו הצרות, פתאום ביקשו שנשטוף את הנענע ונחזיר לשקית למרות שהיא מהדרין. טענתי שהצמח ישחיר, אני לא מוכן לזרוק כל שבוע 70 שקל של נענע. ככה זה התפוצץ. הם הכפישו את שמי בפייסבוק, בווטסאפ. העבודה ירדה לי כמעט ב-70% ואז הגיע פסח והקורונה. עוד מכות. כעת אני משתמש בכשרות פרטית, במחיר נמוך יותר, עם משגיח שמגיע ועושה את העבודה".
צהר: "גל פניות גדול"
מי שזוכה לפופולריות בתקופה הזו זה ארגון צהר, שנותן כשרות ליותר מ-200 בתי עסק. הרב יהודה זיידרמן, מנכ"ל מערך פיקוח הכשרות בארגון, מספר כי "בעקבות הקורונה הגיע אלינו גל פניות גדול. עסקים רוצים לעזוב את הרבנות לנוכח המצוקה הכלכלית שקיימת בענף. מאוד חששנו מתקופת 'אחרי הקורונה', הקפאנו את הגבייה, הוצאנו חלק גדול מהמשגיחים לחל"ת, אבל המסעדות חזרו. אצלנו בית עסק משלם לפי היקף העבודה וההשגחה הנדרש. על ידי זה אנחנו מסייעים לעסקים לעבור את התקופה הקשה. יישמנו את כל ביקורת מבקר המדינה על הרבנות, אנחנו חושבים שצריכה להיות תחרות בתחום וחברות הכשרות צריכות להילחם על ליבו של המשגיח".
מה המחירים שלכם?
"אנחנו מגיעים לבית העסק ומעריכים את מספר שעות הכשרות שהוא צריך בשבוע, מסטיקייה שזקוקה לארבע שעות ביום ועד גלידרייה שצריכה שעה בשבוע. את זה מכפילים ב-68 שקל - 48 שקל ברוטו עלות מעסיק + 20 שקל עלות המערכת ומוסיפים חצי שעת נסיעה. כל זה כפול מספר השבועות בחודש".
אתם לא תמיד זולים.
"אין הכרח שנהיה יותר זולים מהרבנות. לעיתים אנו זולים יותר ולעיתים יקרים יותר, אך בנינו מוצר קוהרנטי שאנו מבקשים להשתמש בו כקרדום כדי לשנות את החקיקה בישראל: להפוך את הרבנות לרגולטור בלבד, למפקח ולא לגוף מבצע".
תגובת הרבנות: "לאחר שבית עסק מחליט לוותר על שירותי הכשרות או במקרים שבהם בית העסק לא עומד בנוהלי הכשרות, אחריותה ותפקידה של הרבנות ליידע את הציבור שהשגחת הכשרות הוסרה מהעסק, ובהתאם לכך ינהג כל תושב על פי צו מצפונו".
ינון פרסיק, האחראי על הכשרות הרבנות בפ"ת, מסר בתגובה: "בעלי יין בעיר ביקש לעזוב את הכשרות כי קשה לו בגלל הקורונה והוא רצה לנשום. אנו מכבדים כל אחד ומוכנים לסייע. אגרת כשרות היא חוק מדינה אבל יש הנחה של המדינה לתקופת הקורונה ואנחנו מתגמשים".
מאיגוד המסעדנים נמסר: "המציאות השתנתה ולא ניתן להשית יותר על המסעדנים תשלומים ודרישות הזויות כתנאי לקבלת תעודה. אם הרבנות לא תשנה את המדיניות שלה היא תגלה בתקופה הקרובה עוד הרבה עסקים שמעדיפים להיגמל משירותיה".
