הנגיד אמיר ירון במסיבת עיתונאים על מצב המשק, השבוע
(בנק ישראל)
מנשימים את הכלכלה: "בתחילת המשבר היתה קונספציה מוטעית שהבנקים סוגרים את הדלתות, אך נהפוך הוא. הבנקים היו הראשונים והיחידים במשק בחודשים מרץ-אפריל שהנשימו את הכלכלה הישראלית. בדומה לכך שבתי החולים הנשימו את החולים, הבנקים הנשימו את הכלכלה - לא חברות האשראי החוץ-בנקאי ולא הממשלה", כך אמר יו"ר בנק לאומי סאמר חאג' יחיא, בפורום שווי הוגן של המרכז הבינתחומי לפני מספר ימים.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"תקופת המשבר התאפיינה בצמיחה משמעותית במתן אשראי מצד הבנקים, השקולה לעשרות אחוזים במונחים שנתיים. כל זאת תוך שבועות ספורים, עם משאב אנושי מצומצם משמעותית ביחס לשגרה ועם מגבלות משמעותיות ביכולת ההגעה ללקוחות".
לדבריו, אחת הטעויות הבולטות במשבר הייתה בניסיון להשוותו למשבר של שנת 2008. "השוו מיידית את משבר הקורונה למשבר של 2008, כשכמעט ואין שום מאפיין דומה ביניהם", הוא אמר. לאור המאפיינים של המשבר הנוכחי, לדבריו, לא ניתן באמת לחזות מה צפוי: "משבר הקורונה הוא תקדימי בהיסטוריה. בהיותו כזה, קשה לכלכלנים ולבנקאים להעריך ולחזות מה יהיה הלאה. יהיה נכון עבור כלכלנים לא להתיימר להיות בעלי יכולת לחזות את העתיד עם כדור בדולח".
"מאופטימיות למגננה"
חאג' יחיא, שנכנס לתפקידו כיו"ר לאומי לפני כשנה, סיפר כי המשבר אילץ את הבנקים לבצע שינוי חד ומהיר בתוכניותיהם. "משבר הקורונה פרץ במהלך התקופה בשנה שבה הבנקים מכריזים על תוכניות העבודה שלהם, אולם הם נאלצו לעבור ממצב של אופטימיות לגבי 2020 למצב של מגננה; ממצב של צמיחה למצב שבו מתמקדים בניהול הסיכונים".
רבים סברו בראשית הדרך כי "הבנקים עומדים להיות בצרות - ההפך הוא הנכון", אומר יו"ר לאומי. עם זאת, להערכתו הסיכון המרכזי האורב במשבר הזה לבנקים מגיע דווקא מגזרת הסייבר: "הסייבר היה הסיכון המשמעותי ביותר במשבר, מאחר והיינו פרושים הן בעבודה והן בבית, כך שפוטנציאל התקיפה היה גדול מתמיד".
רו"ח שלומי שוב, שעומד בראש הפורום, התריע כי התוצאות השליליות שניכרו בדו"חות הרבעון הראשון של החברות הציבוריות עדיין לא מגלמות את מלוא הבעיה. "המצב של המשק והחברות לא טוב, ומה שראינו דוחות הרבעון הראשון זה כלום. מבחינה חשבונאית החברות דחו את הקץ", התריע שוב. "אני חושש ממה שיקרה ברבעונים הבאים, במיוחד לאור התחזיות הקודרות שמושמעות מדי יום".
בלב הדיון ניצבו הדו"חות הכספיים של הבנקים. במהלך הרבעון הראשון ביצעו הבנקים הפרשות להפסדי אשראי של קרוב לשלושה מיליארד שקל. בעיקר מדובר בהפרשות המכונות "הפרשות קבוצתיות" - הפרשות הנובעות מצפי להרעה במצב הלווים, ולא מבעיות ספציפיות שהתגלו. אולם, חלק ממשתתפי הפורום ציינו כי לא ניתן להבין מדו"חות הבנקים על סמך מה בוצעו ההפרשות הללו, ומה מידת החשיפה האמיתית שלהם למשבר.
"מעבר לסיסמאות על מודלים, לא ציינו בדו"חות הבנקים מה היו הפרמטרים העיקריים ששימשו להפרשה הקבוצתית, כמו שיעור האבטלה, היקף האשראי שעבורו נתקבלו בקשות לדחיית תשלומים והיקף התשלומים שנדחו. לא ניתן ניתוח רגישות בסיסי של הפרמטרים שמשפיעים על ההפרשה", אמר שוב. עוד הוא הוסיף כי "מנתוני בנק ישראל, למשל, ידוע על עלייה משמעותית בחריגות ממסגרות אשראי בעו"ש. כדי שמשקיעים יוכלו לעשות את ההערכות שלהם, הם חייבים לקבל ניתוח רגישות על אומדן כה קריטי - במיוחד בתקופה כזאת של אי-ודאות".
שוב טען כי "דו"חות הבנקים לא מובנים, ובעייתי מכך, מלאים בפרטים מיותרים היכן שלא צריך, ונעדרים דווקא את המידע שכן צריך. חייבים לשפר את הגילוי. עשו לפני כמה שנים עבודה בנושא, אבל הם ממש לא שם".
פרופ' אמיר ברנע הסכים שקשה להבין מדו"חות הבנקים מה מצבם: "היום, אורכו של כל דו"ח בנק הוא 350 עמודים, ומרוב אינפורמציה אנחנו שוב לא יודעים מה באמת קורה בבנקים". לדבריו, אמנם משבר הקורונה הוא אירוע קיצון, אבל עדיין קשה להבין האם תוצאות הבנקים ברבעון הראשון אכן מצדיקות ירידה במניותיהם ואת רמת מכפיל ההון שהם נסחרים בו כיום, של 0.7.
