איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת עברי מחצבה.
בצילום: קובי (50), שוקי (49). מחוץ לתמונה: זיו (19), שיר (16)
הבית? בית קרקע, 4 חדרים, בשכירות. משלמים 3,500 שקל. שוקי: "זה לא מעט, אבל לא משלמים פה ארנונה. בעומר, שם גרנו לפני, שילמנו 2,800 שקל ארנונה לחודשיים. זו פשוט הזיה. אנחנו גם לא טיפוסים של עומר. פה כיף לגור אבל צריך ללמוד את הערבה, היא יכולה להיות מאוד קשוחה". קובי: "אין פה סופר-פארם, אבל אפשר להסתדר. אם צריך משהו נוסעים לבאר-שבע".
חצבה? שוקי: "אנחנו במקור מבאר-שבע. למדתי עיצוב בתל-אביב ועבדתי אצל דורין פרנקפורט. עיצבתי חלונות ראווה וניהלתי את כל עיצוב חלונות הראווה במשביר לצרכן. כל סניף חדש שנפתח היה חגיגה כי אתה מוליד משהו חדש. ואז כשחזרתי לבאר-שבע הייתי שותפה של קובי בדירה, ואחרי שנה התחתנו. גרנו בבאר-שבע, בעומר ובקיבוץ סופה, אבל אנחנו עובדים בחצבה כבר חמש שנים, ולפני שנה החלטנו לעבור לגור פה, גם כי זיו למדה פה".
מה אתם עושים? שוקי: "אני יוצרת דברים, רהיטים ואביזרים, מדברים שאני מוצאת ברחוב. זה התחיל יותר כתרפיה. חודשיים אחרי שהכרתי את קובי, אח שלי נהרג בתאונת אקדח בבית, חודש אחרי השחרור. אחרי שזה קרה, ההורים שלי חלו בסרטן אחד אחרי השני ונפטרו. זו הייתה תקופה קשה מאוד, והתרפיה שלי הייתה לאסוף ג'אנק, דברים שבורים, ישנים, כאלה שאנשים זרקו, שהייתי מוצאת ברחוב, ולחדש אותם. זה עשה לי טוב. אנשים לא הבינו מה אני עושה ומה זה התריסים הישנים וכל הג'אנקייה הזו בבית שלי. הבנות היו הולכות לגן ואני הייתי בבית, יוצרת. חלון ישן הפך לאדנית, תריס הפך למדף תבלינים. היינו הולכים יחד קובי ואני לחפש ג'אנק.
"פעם שכונה ד' בבאר-שבע הייתה מלאה בג'אנק כי כשאנשים היו נפטרים כל הריהוט והדברים שלהם היו נזרקים לרחוב, אף אחד לא חשב שזה חינני או יפה. היום זה כבר יותר קשה כי כולם רוצים ישן. כשחברים ראו מה אני עושה התחילו בקשות לקנות, וזה התגלגל. פתחנו סטודיו קטן, הראשון בבאר-שבע. היינו חלוצים, ואנשים הסתכלו על העבודות שלנו ולא הבינו מה זה. תבין, זו באר-שבע, לא תל-אביב. קראתי לזה לְמַחְדֵּש".
קובי? "למדתי נטורופתיה ורפלקסולוגיה והייתה לי קליניקה בקניון באר-שבע. זו הייתה עיר פועלים ולא הבינו מה אנחנו רוצים, אבל לאט-לאט זה התחיל לקרות, וכשהתחלנו לעבוד יפה הגיעה העלייה הגדולה מחבר העמים ונהייתה זילות של המקצוע. המחירים ירדו מאוד ונאלצנו לסגור. ואז התקבלתי לעבוד במטריקס, חברת היי-טק. התחלתי במחסן, עבודה לא משהו אבל לפחות משכורת, וחשבתי שזה יהיה זמני. אבל אז נתנו לי רכב, וטיולים לחו"ל, והפכו אותי למנהל הלוגיסטי, ואז עברתי לרכש, ומשכורת יפה, ומפה לשם נתקעתי בעבודה הזו 17 שנים. לא אהבתי את ההתנהלות של האנשים שפגשתי או שעבדתי איתם, לא אהבתי לוותר על העקרונות שלי בשביל לסגור עסקה. זה היה לי קשה. אני אמן בנפש שלי ומתעסק בעץ, ואחרי ששוקי פתחה את העסק שלה, 'שוקילי בית ספר למיחדוש', החלטתי לעזוב הכל ולהצטרף אליה".
לעזוב משרה בהיי-טק? קובי: "זה התבשל בי שלוש שנים וזה קשה, כי אתה בכלוב של זהב. טיולים בחו"ל, כנסים, ארוחות, בגדים יפים וכסף, אבל לקחתי סיכון. רעדתי מפחד". שוקי: "בתקופה הזו עשיתי סדנאות לילדים. בשלב מסוים התחילו להכיר אותי ולזהות את העבודות שלי. אמרתי לקובי שאפשר לעשות סדנאות לכל אורך היום לילדים ולמבוגרים, ויהיה בסדר. אני יודעת שבשנייה החיים יכולים להסתיים, ואין מה להסתכל על הטפל. קובי הוא אמן, והוא היה במקום שלא טוב לו".
קובי: "הייתי צריך אומץ. פתאום אין לך משכורת. פתאום אני צריך למלא דלק, אחרי 17 שנים. שמתי 50 שקל על דלק והייתי בלחץ, הרגשתי שגונבים אותי. אבל חיזקנו אחד את השני ועשינו מה שאנחנו אוהבים, וזה מחפה על כל השאר. הבנתי פתאום מה אני עושה פה בעולם, ומה שאני רוצה זה לתת את מה שיש בי, באמנות ובמחשבה יוצרת, ולהעניק לילדים. התחלנו לעבוד גם עם ילדות שעברו אונס, ולימדנו אותן מיחדוש טיפולי. אלה ילדות שהשוטרים לקחו מהרחוב, ואנחנו נותנים להן כיסא שרוף שזרקו אותו והן נותנות לו חיים חדשים. בשלב מסוים עברנו לגור בסופה, מטר מחאן-יונס, כי חיפשנו מרחב ולשמוע טרקטורים במקום מכוניות, אבל נפל לנו טיל על הבית וניצלנו בנס".
בית ספר למיחדוש? שוקי: "היום אנחנו גרים פה ונכנסנו ללמד מיחדוש בבית ספר שיטים בספיר, שהוא יישוב קהילתי, כחלק מתוכנית הלימודים. אין דבר כזה בארץ. יש לנו נגרייה ואנחנו עובדים עם ילדים שצריכים חיזוק. הם יוצאים עם מוצרים שהם יוצרים, או מעצבים איתם את חלל בית הספר, והתחושה שלהם מדהימה. עכשיו אנחנו מאפשרים גם לאנשים שמגיעים לערבה להצטרף לסדנאות והם יוצאים עם פריט משלהם".
מינוס? שוקי: "קטן מאוד, אבל הכל טוב".
חופשה אחרונה? קובי: "אילת, בבית ספר שדה. בבתי מלון המחירים הם גזל לדעתי. יש לנו רכב 4X4 והטיולים שלנו הם כאלה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
