"לא מקבלות גרוש": צפו בריאיון באולפן ynet
(צילום: משי בן עמי)
נשים בגיל הפנסיה שעדיין עובדות אך נמצאות בימים אלה בחל"ת בשל משבר הקורונה טוענות כי מקזזים להן את דמי האבטלה מהפנסיה. "החוק אומר שבגילים 62-67 מגיע לקבל דמי אבטלה אבל אם אני מקבלת פנסיה היא מקוזזת לי מדמי האבטלה, ז"א שאני מקבלת אפס", כך אמרה היום (ה') לאולפן ynet יעל גליקשטיין (67) מראשון לציון.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
היא עובדת בחנות בקניון הזהב בראשון לציון והוצאה לחל"ת כבר פעם שלישית. לדבריה, היא פנתה בעניין לשר האוצר ישראל כץ, אך לא קיבלה כל התייחסות. בנוסף פנתה לשר הרווחה איציק שמולי. "אחת העוזרות שלו, לימור לוריא, אמרה לי: 'כשיאשרו תקציב תקבלי את החוב'. איפה תקציב ואיפה אנחנו. השרה מירב כהן שגם אליה פניתי, עוזר אחד חסם אותי ועוזרת אחת גם אמרה לי אותו דבר - כשיהיה תקציב".
כמה כסף הפסדת עד כה ואיך את מתמודדת עם המצב?
"40 אלף שקל הפסדתי בעשרה חודשים האלה", אומרת גליקשטיין. "אמא שלי בת התשעים שואלת אותי בלי סוף אם אני צריכה כסף, ואני לוקחת ממנה. התחושה היא שמחקו אותנו, אנחנו לא קיימים".
רינה שפיר (67), שעובדת עם גליקשטיין בחנות בראשון לציון, מספרת לאולפן ynet כי אצלה המצב שונה, אך לא פחות גרוע: "אני עובדת עדיין, אלא שהפסקתי לעבוד בעקבות המצב, ומהיום הראשון של הסגר הראשון לא קיבלתי שקל נוסף". לטענתה, היא לא קיבלה בכלל דמי אבטלה. "אני לא רעבה ללחם ואני לא מתבכיינת, אבל אני עובדת כמו כל העובדים, ואני יושבת בבית כמו כולם, וההכנסה הזאת חסרה לי.
"אין לזה שום היגיון שאנשים שיושבים בבית מקבלים כסף ואני בגלל שאני בת 67 לא מקבלת גרוש. ועכשיו עוד נותנים להם פרס כדי שיחזרו לעבודה. הדור שלי חוזר לעבודה ראשון, ואנחנו עובדים לא פחות טוב מהצעירים, אולי אפילו יותר טוב לפעמים. אבל את כל הדור הזה פשוט שכחו. כולם מקבלים חל"ת, כולם מקבלים כסף. ההכנסה הזאת חסרה לי, אבל את מי זה מעניין?".
שפיר אומרת כי "לי אין אמא. אני לבד, ואני צריכה להסתדר לבד. הדרך שלי להסתדר זה לעבוד, וכל עוד אני יכולה אני רוצה לעבוד, אבל לא נותנים לי לעבוד כי המצב הוא כזה שאי אפשר, כולם בחל"ת. אז ההכנסה הזאת שהייתי מקבלת בעבודה שלי נעלמה והיא חסרה, כי אני מתוכננת לפי הכנסה כוללת שיש לי סה"כ כולל העבודה.
"אבל המצב הוא שמגיל 67, ואני לא היחידה, אני מדברת על דור שלם, נשים או גברים שעובדים לא מקבלים שקל מהמדינה. מה שמקבלים ביטוח לאומי, 2,000 ומשהו שקל - אומרים לנו לכו תסתדר עם זה. ואני יש לי פנסיה. לכן אני אומרת, אני לא רעבה ללחם אבל הכסף הזה חסר לי. למה מישהו אחר יכול לקבל ואני לא? אני עובדת כמו כולם ואני בבית לא מבחירה.
גליקשטיין מוסיפה כי "צריך לציין שלא פוטרנו, לא התפוטרנו - המדינה היא זו שסגרה לנו את מקור ההכנסה, ואני מצפה ממנה שהיא תעזור לנו, בדיוק כמו שהיא עוזרת לאלה שהם צעירים יותר. עכשיו פתאום אני שומעת את מנכ"ל הביטוח הלאומי מתגאה שמשלמים למובטלים שמוכנים לחזור לעבודה. פתאום יש כסף, ולא צריך לשנות חוק. זה פשוט לא ברור לי".
"הנושא הזה שאנחנו מגדלים דור שאנחנו ממרשים להם לשבת בבית ולקבל כסף חינם, והם לא רוצים לחזור לעבודה ונותנים להם פרסים - זה מקומם עוד יותר", אומרת שפיר. "אני חושבת שבן אדם שלא רוצה לחזור לעבודה יש לו בעיה. יש מקומות עבודה וראינו ראיונות בתקשורת שמבקשים מאנשים לחזור לעבודה והם לא רוצים, ולמה שיחזרו אם מקבלים כסף חינם?
"אנחנו, שרוצים לחזור, יושבים בבית, לא מקבלים כלום, וחבל. זו המדינה שלנו וזה הדור שלנו, דור העתיד. הקורונה עשתה הרבה דברים רעים, היא גם עשתה דברים טובים, אבל זה שאנחנו הורסים את דור העתיד שלנו, מחנכים אותם לא לעבוד, לחפש דרכים לסדר את המערכת, איך אפשר להרוויח בשחור, זה לא עתיד. וחבל".
ממשרד האוצר נמסר: "מבדיקה מקיפה עולה כי התשובה עודנה נמצאת בביטוח לאומי. אין כל יוזמה בנושא הממתינה להכרעתנו". מביטוח לאומי נמסר כי הם ביקשו לשנות את החוק אולם היועץ המשפטי במשרד האוצר בלם זאת.
