איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת ברוק מחריש.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: שירית (38), ויטלי (39), אדם (9 וחצי), אמה (6 וחצי) ואלמה (3 וחצי).
הבית? 5 חדרים. עלה 1.3 מיליון שקל. ויטלי: "זו דירה חדשה. משלמים 5,500 שקל משכנתה, שזה קצת יותר גבוה מהשכירות ששילמנו לפני על דירה בחולון".
חריש? ויטלי: "אנחנו פה מהסגר השני. הדירה בחולון הייתה קטנה ובסגר זה הטריף אותנו כי כולם בבית, אחד בתוך השני". שירית: "למזלנו בדיוק זכינו בהגרלה של יוצאי העדה האתיופית לקבל הטבות לקניית דירה ואמרנו 'זו ההזדמנות'. לא ידענו אם להישאר במרכז בשכירות, לקנות דירה קטנה וישנה או לקנות דירה חדשה אבל רחוק מהמרכז. בסוף החלטנו על חריש, וכשאני מתעוררת בבית שלי זו הרגשה טובה".
כבר מרגישים בבית? שירית: "אף פעם לא עשינו טיולים, ופה יש לנו את יער חריש מתחת לבית. בסגר זה מדהים כי אפשר לצאת לטבע. התאהבנו במקום. זו אחת ההחלטות הכי טובות שעשינו בחיים. יש אווירה של שקט, בלי לחץ של לרוץ ולהספיק. יש שיח בין אנשים ויש מגוון של אוכלוסיות - ערבים, רוסים, אתיופים, דתיים וחילונים. הרוב חיים פה בשלווה אחד עם השני וכיף לראות את זה". ויטלי: "אני זוכר שבסגר עשו מסיבת מרפסות וראיתי במרפסת אחת דתייה מתפללת ובמרפסת לידה רמקול שמנגן מוזיקה וילדים קופצים ורוקדים. זו חריש".
הילדים? שירית: "חיפשנו שמות שמתחילים ב-א' אבל נתקענו קצת עם השלישית. בסוף הגענו לאלמה שבספרדית זה כל העולם שלי, נשמה שלי. הבעיה היא שרק אחרי הבנו שאמה ואלמה זה מאוד דומה וכולם מתבלבלים. ויטלי צוחק עליי שאני אשמה". ויטלי: "אנחנו מקפידים שהם יכירו את התרבויות גם מהצד שלה וגם מהצד שלי, כדי שהם יבחרו את הדרך שלהם. מה עושים וחוגגים ומה לא".
איך הכרתם? שירית: "עבדנו יחד בישראכרט. הוא עזב להיי-טק ואני נשארתי שם. היום אני רכזת חקירות. זה תפקיד גדול ואינטנסיבי". ויטלי: "אני עובד בחברת ייעוץ, בונה בסיסי נתונים".
שחור ולבן? שירית: "אנחנו שני הפכים. אם מישהו היה אומר לי שאתחתן עם רוסי לא הייתי מאמינה. גדלתי בשכונה לא קלה בנתניה שרובה אתיופים. ברחתי מזה. למשפחה שלי היה חשוב שאביא מישהו דתי. היה לי קשה להביא אותו בהתחלה כי אין לו קשר לדת, אבל כשאבא שלי הבין שזה רציני הוא קיבל את זה. הצבע לא שיחק תפקיד". ויטלי: "הוא ניסה למשוך אותי כמה פעמים לבית כנסת אבל לא הלך לו. אני שם כיפה כשאני שם ומכבד אותו. מבחינת אמא שלי זה היה קצת שוק כי היא גילתה את זה במקרה. היינו ביחד בטיול בסין וכשהעלינו תמונות היא פתאום הבינה. היא התקשרה ואמרה, אין בעיה אבל לפחות תכין אותי". שירית: "תכין אותי שהיא שחורה. אני יכולה להבין, זה מצחיק". ויטלי: "היום הן חברות טובות".
איך אנשים מגיבים? שירית: "הם בשוק. אנחנו ב-2021 ועדיין יש כאלה שמתפלאים. אנחנו אטרקציה, נועצים בנו עיניים". ויטלי: "יש קטעים מוזרים. למשל כשאנחנו בסופר והיא לפניי עם הקניות, אני בא לעזור לה ואומרים לי 'רגע, זה שלה'". שירית: "גם בצד שלי זה אותו דבר". ויטלי: "כשאנחנו מגיעים לשכונה אני כמו עמוד לבן באמצע וכולם פותחים עיניים". שירית: "גם בבית הספר, כשרואים אותי עם הילדים והם מדברים רוסית, ההורים בשוק. אני יודעת מה עובר להם בראש. היא אתיופית, איך היא קשורה אליהם".
רוסית? ויטלי: "אני מדבר איתם רק רוסית ולוחץ עליהם לדבר ביניהם רק רוסית". שירית: "אני לא מדברת אבל מבינה קצת. הוא אמר לי בהתחלה, את חייבת ללמוד רוסית כי אחרת לא תביני מה אני והילדים מדברים. אז קניתי מילון ברוסית".
אוכל? שירית: "יש דברים שהם אוכלים שקשה לי איתם. זה עוד בשלבים. את האוכל שלי ויטלי מבשל". ויטלי: "היא לא הכירה את המטבח כי היא גדלה בלי אמא, אז החלטתי לחפש מתכונים והיום אני מכין אינג'רה". שירית: "הוא משחזר את הטעם ומשדרג אותו וזה ממש-ממש לא. הרצנו עליו ממים בקבוצת פייסבוק של אתיופים. היום אנחנו עושים מיקס, אוכלים גם אינג'רה וגם סלטים מאוקראינה".
מינוס? שירית: "לא. לנו הקורונה עשתה טוב. לא מרשים לעצמנו להתפרע". ויטלי: "יומיים לפני הסגר קיבלתי העלאת שכר. יומיים אחרי הורידו לי את זה. קצת נפגעתי אבל זה גרם לנו להסתכל על מה אנחנו מוציאים. ניצלנו את זה לחשוב איך מתייעלים וחיים יותר נכון. ביטלנו כרטיסי אשראי ובנינו תוכניות באקסל. יש לנו רשימת קניות משותפת בווטסאפ ולא קונים מה שלא ברשימה. היא ברחה משכונת עוני ואני עליתי לארץ לבד וגרתי בפנימייה, היה לנו חשוב לשמור ולהתקדם". שירית: "עם מינוס אי-אפשר לחסוך כסף והיה צריך משהו שינער אותנו. כשגזרנו את הכרטיסים זה היה להגיד לעצמנו - זהו, עכשיו צריך להתמודד עם מה שיש".
