בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד עורך הדין שייצג אותם ברכישת דירתם בקריית ביאליק ושמאי מקרקעין שהעריך את שווי הדירה עבור הבנק. בני הזוג גילו טעות בתשריט שצורף לבקשה לרישום הבית המשותף ודרשו מהנתבעים פיצוי על הנזקים שנגרמו להם, אבל השופט אורי גולדקורן קבע שאין להטיל על השמאי ועורך הדין אחריות וחייב את התובעים בהוצאות.
את הבניין בנתה חברת "בונה העמק" וב-1982 מכרה את אחת הדירות בקומה השנייה (דירה מספר 7). ב-1988 הגישה החברה ללשכת רישום המקרקעין בקשה מלווה בתשריט לרישום הבית כבית משותף. בעקבות זאת היא נרשמה כבעלים של כל הדירות בבניין, למעט דירה 7 שנרשמה על שם הקונים. בהמשך הורישו הקונים את הזכויות בדירה לבנם והוא מכר אותם לתובעים ב-2009.
התובעים סיפרו שלצורך רכישת הדירה וקבלת משכנתא הם פנו לשמאי שהכין חוות דעת שבה העריך את שווי הדירה ב-380 אלף שקל. בחוות הדעת נכתב כי בקומה יש ארבע דירות וכי "לצורך זיהוי הנכס נבדק צילום נסח רישום".
ב-2010 הם נרשמו כבעלים של דירה מספר 7. כשנה לאחר מכן הם מכרו אותה כי ביקשו לרכוש דירה חדשה מחברת "אפריקה ישראל". שמאי שנשלח מטעם הקונים גילה שיש טעות בתשריט ודירה 7 אינה הדירה בה הם גרים, ומדובר למעשה בדירה מספר 6 שאינה רשומה על שמם. בעקבות זאת החלו התובעים לפעול לתיקון הרישום השגוי אך נתקלו בהתנגדות השכנים והדבר סודר רק בעקבות תביעה שהגישו.
לטענת התובעים, השמאי התרשל כשלא בדק את הרישום המופיע בתשריט הבית המשותף. כמו כן, עורך הדין שייצג אותם בעסקת המכר מול בעל הנכס המקורי התרשל כשלא גילה את הטעות ברישום. הם תבעו מהם פיצוי בסך של 400 אלף שקל על הנזקים שלטענתם נגרמו להם בשל הטעות.
השמאי טען כי ערך את חוות הדעת בהתאם להוראות הדין ואין קשר סיבתי בין המעשה המיוחס לו לבין נזקי התובעים. לדבריו, הטעות ברישום אינה תוצאה של מחדל שלו אלא של רבים אחרים. עורך הדין הכחיש שפעל ברשלנות וטען כי באותה תקופה היה קושי להשיג תשריטים וממילא ההסכם בינו לבין התובעים פטר אותו מאחריות בכל הקשור לפרטי רישום הדירה.
השופט אורי גולדקורן ציין כי במועד עריכת חוות הדעת לא רבצה על השמאי חובה לעיין בתשריט הבית המשותף. ואולם, הוא כן היה חייב לפרט את הכיוונים שאליהם הדירה פונה באופן שיאפשר זיהוי בפועל. השמאי לא עשה כן ולכן התרשל כלפי התובעים.
עם זאת, נקבע שאין קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזקי התובעים שנגרמו כתוצאה מהתקשרותם בעסקה מול בעל הנכס המקורי שהצהיר שהוא בעל הזכויות בדירה 7. לדברי השופט, גם אם השמאי היה מפרט את כיווני הדירה, עדיין לא היה בכך כדי להביא לגילוי הטעות.
ביחס לעורך הדין קבע השופט כי לאור המציאות של שנת 2009, שבה קבלת תשריט מלשכת רישום המקרקעין הייתה סאגה ממושכת ומסורבלת, אין להטיל עליו אחריות כלשהי. התובעים חויבו לשלם שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 שקל לכל אחד מהנתבעים.
