איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת רוז מקיבוץ מירב.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: נטע (35), רעות (32), נוה (7 וחצי), בארי (5) וטל (שנתיים).
הבית: דירת קיבוץ קטנה של 65 מ"ר, אשר יחד עם מיסי הקיבוץ מגיעה ל-2,100 שקל לחודש. נטע: "אנחנו בונים עכשיו בית בהרחבה. זה יעלה כ-1.6 מיליון שקל". רעות: "הבית שלנו יצפה לכל עמק ג'נין, ואני הרי הייתי מתנחלת אז גם פה הנוף שלי יהיה לכפרים ערביים, אבל זה באמת מקום עם נוף מהמם".
איך הגעתם לכאן? נטע: "אנחנו גרים פה על הגלבוע חמש וחצי שנים. גרנו בעפרה מצפון לירושלים כי שם ההורים של רעות גרים. אבל אני מהצפון במקור והיה ברור שאנחנו מחפשים לעבור צפונה כי זה האזור הכי יפה בארץ". רעות: "אנחנו בחור אבל הכי בסדר עם זה. אנחנו שעה וחצי מהמרכז. אנשים מגיעים לפה לא כדי למצוא נוחות. אנשים בחרו לחיות פה. זה קיבוץ דתי עם מטע המנגו הכי גדול בארץ ויש יום בקיץ שכל הקיבוץ יורד יחד למטע לקטוף".
קיבוץ מירב? נטע: "למצוא עבודה פה זה קשה, ואם אתה לא חקלאי, מורה או עובד סוציאלי אין לך הרבה אופציות. כשבאתי לפה עוד אימנתי כדורסל בירושלים וידעתי שזה יחזיק אותנו לפחות בהתחלה. זה קיבוץ מופרט, אפשר להיכנס ולהיות חברי קיבוץ, יש פה זכויות שאתה משלם עבורן. יש פה מס ערבות הדדית. זה נשמע זול לגור פה אבל החינוך מאוד יקר ויש כאן הרבה הוצאות. הקניות פה הרבה יותר יקרות ובגלל שאין הרבה אפשרויות הרשתות מאפשרות לעצמן להעלות מחירים. גם צריך שני רכבים".
תעסוקה באזור? רעות: "כשעברנו לקיבוץ החלטתי להישאר בבית בשנה הראשונה אחרי לידת הבכור והתחלתי לגשש במה לעבוד. נטע המשיך לנסוע פעמיים-שלוש בשבוע לאזור ירושלים אחרי הצהריים, וזאת הייתה הקרקע הפורייה לפתוח עסק כי הבקרים שלו היו פנויים". נטע: "זה נתן שקט כלכלי והראש שלי כל הזמן עבד בניסיון לחשוב מה אפשר לעשות. פתאום הבנתי שיש בעמק תנופת בנייה גדולה ואנשים שצריכים לרהט את הבתים נוסעים לדרום תל-אביב".
מה לכם ולריהוט? רעות: "שאלה טובה. הוא בא עם הרעיון הזה משום מקום". נטע: "לרעות תמיד היה טאצ' עיצובי וחברות היו מתייעצות איתה, ואמרתי בואי נמנף את זה. רעות מעולה עם אנשים ואני טוב בקטע התפעולי, בפרסום ובשיווק, ואנחנו משלימים אחד את השנייה". רעות: "התחלנו לחקור ואמרו לנו, אתם לא יכולים לפתוח חנות כי אתם דתיים ואם בשבת יהיה סגור אין לכם זכות קיום - וגם אתם גרים בחור, אז התגלגל הרעיון אולי לעשות את זה אינטרנטי. למה בכלל צריך חנות? הבנו שמה שיש בארץ זה חנויות שעל הדרך גם יש להם חנות אינטרנטית ואנחנו החלטנו ללכת הפוך וקפצנו למים. קנינו כרטיסי טיסה לסין, הבאנו מכולה ראשונה של דברים שהיום בחיים לא היינו קונים, והקמנו את רוזמרין".
כמה השקעתם? נטע: "רצינו לישון טוב בלילה אז החלטנו לא לקחת הלוואות ושמנו 100 אלף שקלים שבמקרה הכי גרוע נפסיד אותם. לא נתמוטט מזה". רעות: "המכולה הגיעה לאיזה האנגר ישן פה בקיבוץ בתוך בית אריזה של בצל, שם התחלנו, וכל הזמנה שהיינו מקבלים היינו מתרגשים בטירוף והיינו אורזים הכל לבד. מאז התחלנו להתמקצע, להביא עוד דברים, כמו שטיחים שאנחנו מעצבים בטורקיה או תאורה, וזה הפך לעשרות חבילות ביום ויש לנו שתי עובדות שאורזות. 50% מהלקוחות שלנו הם מכפרים, מיישובים וממושבים והכיוון הוא יותר כפרי".
אתם רק אונליין? נטע: "לפני שנתיים התחלנו לעבוד עם קרן שמש, הם ממש עשו לנו מנטורינג ופשוט עשו לנו סדר, ענו לנו על כל השאלות שהיו לנו וזה מאוד עזר להתקדמות של העסק. ואז פתחנו גם אולם תצוגה פה בקיבוץ כי אנשים רצו לבוא ולראות". רעות: "היום אני יכולה להגיד שאפשר להסתדר יופי גם בלי לעבוד בשבת וההכנסות הן 80% מהאונליין ו-20% מהחנות".
איך זה לעבוד יחד? רעות: "אם נטע לא היה נשוי לי הוא היה מיליונר. אני מורידה אותו ומחזירה אותו הביתה בשעה סבירה". נטע: "יש מישהו עם הילדים ומישהו על העסק כי הבנו שאם אתה מנסה גם להיות עם הילדים וגם עם העסק אתה גם עצבני על הלקוחות וגם עצבני על הילדים, אז עשינו הפרדה".
מה בעתיד? רעות: "היינו בשלישיית הגמר של יזם השנה ושאלו אותנו מה הכיוון. אנחנו לא רוצים לגדול יותר מדי, רוצים להישאר שפויים. השאיפה שלי היא ששנינו בשעה 16:00 עם הילדים בבית. אנחנו עוד לא שם".
מינוס? נטע: "אין".
איפה אתם מבלים? רעות: "אין פה הרבה איפה להוציא כסף. יש בית קפה אחד בסביבה. יש פה בעיקר עמק מדהים שיש בו המון מעיינות ומקומות לטייל עם הילדים".
חופשה אחרונה? רעות: "לפני שהקמנו את העסק, בטנריף".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
