הגירעון הענק והצורך לממן את תוכניות הסיוע במשבר הקורונה, שעל הנייר כבר עלו 190 מיליארד שקל, בזמן שחובות המדינה נושקים ל-80% תוצר, הביאו גורמים שונים במשק להעלות מחדש את השאלה: האם כדאי שבישראל ידפיסו מיליארדי שקלים ויפזרו כסף, ואולי אפילו נראה בקרוב גם שטרות של 500 ו-1,000 שקל?
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
במדינות רבות מצאו במאה השנים האחרונות פתרון למצוקה תקציבית קשה, כשהפעילו את המכונות והדפיסו עוד ועוד כסף. כך בגרמניה הנאצית, בארגנטינה, בוונצואלה ובזימבבואה, וגם בישראל באמצע שנות השבעים. אלא שהתוצאה הייתה תמיד גרועה: האינפלציה דהרה במדינות רבות לאלפי אחוזים, ובישראל באמצע שנות השמונים של המאה שעברה היא אף הגיעה ל-500%.
מה אומר החוק? הרעיון שמדינה מתחילה להדפיס כסף בלי הגבלה כדי לכסות את חובותיה ולהימנע מלקחת עוד הלוואות אסור לחלוטין. לבנק המרכזי (בנק ישראל) אסור להעביר כסף ישירות לממשלה. החוק פשוט: אסור לבנק ישראל לממן את הוצאות הממשלה על ידי הדפסת כסף. האיסור קיים בכ-100 מדינות, אך הופר באחדות מהן במהלך משבר הקורונה, כולל בבריטניה. כדי להדפיס כסף בישראל יהיה צורך לכן לשנות את החוק ("חוק אי-הדפסה").
אכן, הזמנים השתנו. מדובר במגפה קשה, שלא הייתה דוגמתה מאז העשור השני של המאה העשרים. היא פגעה בכל מדינות העולם, כשבישראל יש כ-2,000 מתים ורבע מיליון מאומתים. ההוצאות בתחומי הבריאות והסיוע הכלכלי עצומות ועלולות עוד לגדול בשנה הבאה. לכן, יש הטוענים שבעת הזו יש מקום להדפיס כסף, בין היתר כי סכנת האינפלציה נמוכה ביותר, וכי מיליון מובטלים ומאות אלפי עצמאים ששרויים במצוקה כלכלית לא ייצאו למסע קניות גם אם כמות הכסף במשק תגדל.
ההצעה המפורסמת ביותר בנושא הייתה של פרופ' מילטון פרידמן, חתן פרס נובל, שהציע ב-1969 לפזר כסף מהליקופטרים על הציבור. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ כבר ביצעו חלוקה כזו, אמנם לא בהשלכת כסף מהליקופטרים, אלא במסגרת התוכנית מעוררת המחלוקת "צ'ק לכל אזרח", שבמסגרתה קיבלו כל אזרחי ישראל מתנה של 750 שקל לפחות, והנזקקים והחלשים קיבלו גם כפל מענק. נתניהו הסביר שהתוכנית נועדה להניע את המשק מאחר שמנוע הצריכה הפרטית, שהביא לצמיחה הגבוהה במדינה בשנתיים הקודמות, כבה בפרוץ משבר הקורונה.
מה אומרים בבנק ישראל? לדברי המשנה לנגיד אנדרו אביר, "כל הרעיונות של הדפסת כסף כעת חייבים להביא בחשבון את ההיסטוריה. הרי היה ניסיון בשנות השבעים בישראל להדפיס כסף והתוצאה הייתה רעה מאוד. זה נגמר באינפלציה גבוהה והמדינה כמעט הגיעה לפשיטת רגל. אנחנו לא רוצים להיות עכשיו במצב הזה. ברגע שמתחילים להדפיס כסף ‑ מתי נגיד שזה לא מתאים לנו? בינתיים נאבד לגמרי את האמון של המשקיעים. אנחנו לא רוצים ללכת לכיוון הזה ואין גם צורך ללכת להדפסת כסף. כיום אנחנו מגייסים כסף בריבית מאוד נמוכה". גם הנגיד פרופ' אמיר ירון שלל אפשרות של הדפסת כסף עוד בראשית המשבר, בתחילת אפריל, והוסיף כי יש חוק שאוסר זאת. החשב הכללי היוצא, רוני חזקיהו, גייס בשבוע האחרון 1.5 מיליארד יורו בהנפקת איגרות חוב לטווח קצר בריבית אפסית של 0.02%. אז למה צריך להדפיס כסף עכשיו?
מה כן אפשר לעשות? אחת האפשרויות היא לבצע תוכניות "הקלה כמותית", בהן הבנק המרכזי בעצמו רוכש איגרות חוב של הממשלה בשווקים. המשמעות: הממשלה מנפיקה איגרות חוב, ומי שקונה אותן הם מוסדות פיננסיים בעיקר והבנק המרכזי במדינה רוכש אותן מהם. זו "כאילו" הדפסת כסף, רק באופן לא ישיר, שפועלת ברבות ממדינות העולם כבר תקופה לא קצרה. אולם, החוב נותר ובסופו של המשבר הממשלה צריכה לשלם את הריבית על איגרות החוב והבנק המרכזי אמור למכור אותן שוב למשקיעים. אז מה הרווחנו?
ואם בכל זאת ישונה החוק, והממשלה תחליט שזה הזמן להדפיס כסף ולהיטיב עם העם בחלוקתו לכולם? הסכנה הגדולה היא שלמרות המשבר הקשה, אם כמות הכסף המודפס תהיה גבוהה מאוד, נגיע כאן שוב לאינפלציה של עשרות ואולי אף מאות אחוזים ואז שכרנו ייצא בהפסדנו. וכאן טמונה הסכנה האמיתית: אם משבר הקורונה יימשך עוד זמן רב ולממשלות תיגמר הסבלנות, הדפסת הכסף תהיה כנראה הפעולה הקלה ביותר, אך גם המסוכנת מכולן לכלכלת המדינה בשנים הבאות.
