בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע לאחרונה שבת 67 שבעלה סירב לתת לה גט במשך שני עשורים תפוצה ב-178 אלף שקל. הבעל הסכים לגירושים רק אחרי שהופעל נגדו "נשק יום הדין" – עונש מאסר.
בני הזוג התחתנו ב-1977. ב-2001 פרץ משבר ביחסיהם והאישה הגישה תביעת גירושים ותביעות רכושיות. הבעל סירב להתגרש והגיש תביעה לשלום בית תוך שהוא שהצהיר שיישאר נשוי לה "עד הקבר". בין לבין הוא הורחק מהבית בשל אלימות כלפי האישה וילדיהם. בעניין הרכושי נקבע שחצי מהפנסיה שלו שייכת לאשתו, אלא שזכאותה תחל רק במועד הגירושים.
השנים חלפו מבלי שהאישה קידמה את עניין הגט, בנימוק שחששה מפני בעלה. רק ב-2019 אזרה אומץ והגישה תביעה נוספת לגירושים. אלא שגם כאן עמד הבעל בסרבנותו תוך שהוא מכנה אותה "סמרטוט", "נוכלת מסריחה" והאשים אותה בבגידה. בשלב זה החל בית הדין הרבני להטיל עליו סנקציות כגון איסור יציאה מהארץ ומניעה מלקבל דרכון, אך רק לאחר שהושת עליו בנובמבר 2021 עונש מאסר הסכים סוף סוף להעניק גט.
בתביעה נזיקית שהגישה האישה עוד באותו החודש היא טענה שכתוצאה מסרבנות הגט נגרמו לה נזקים המסתכמים לכדי מיליון שקל, אולם משיקולי אגרה עתרה שהוא יפצה אותה "רק" בחצי מיליון. הגרוש טען שהיא בגדה בו, עשקה אותו, גנבה ממנו, רימתה אותו והשתהתה באופן ניכר בהגשת תביעת הגירושים השנייה – כך שאין מקום בנסיבות העניין לפיצוי מצדו.
עו"ד אהובה יששכרשרון לויןהשופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר הניחה את הבסיס המשפטי לדיון כשכתבה כי "בין בני זוג קיימת חובת זהירות מושגית המחייבת כל אחד מבני הזוג לנהוג בכבוד ובהגינות כלפי הצד השני. השארת בן הזוג במסגרת כובלת וחונקת בנישואין של חסרי תוכן ממשי, הינה התנהלות שאינה התנהלות סבירה. סרבנותו של צד לשחרר את בן הזוג מחיי הנישואין תחשב כפגיעה בחירותו וביכולתו לנהל את חייו כפי שהוא בוחר ועל כן תחשב כהתנהגות בלתי סבירה, דהיינו כהתנהגות רשלנית".
בפסק הדין צוין שטענות האישה ביחס לנזק מתחלקות לשניים: נזק כספי שנגרם לה כתוצאה מהפסד חלקה לאורך השנים בגמלאות הבעל; ונזק מסוג כאב וסבל שנגרם לה כתוצאה מעגינותה במשך 20 שנה. בהקשר לכך צוין שב-2001 הייתה האישה עדיין צעירה יחסית, כבת 45, ויכולה הייתה לבנות זוגיות חדשה.
השופטת קבעה שגם ביחס לפיצוי יש לדון בשתי תקופות שונות. הראשונה, משנת 2001 ועד 2019 שבה נמנעה האישה מלקדם את עניין הגט. השופטת חידדה שעל אישה המבקשת להתגרש לפעול בנחישות ובתקיפות לצורך השגת הגט, וההסבר של התובעת כי השיהוי נעוץ בחששה מפני בעלה איננו מספק. עבור תקופה זו נפסק לה פיצוי בסך 60 אלף שקל.
ביחס לתקופה השנייה, החל מ-2019 ועד מתן הגט, נימקה השופטת שסרבנות הבעל הייתה הגורם היחיד לעיכוב בגירושים, ומשכך הפיצוי לתקופה זו הועמד על 100 אלף שקל. בסך הכול נפסקו לאישה 160 אלף שקל בתוספת 18 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד רונן מזור
• ב"כ האיש: עו"ד טל מירון
• עו"ד אהובה יששכר עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
