בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה שלושה מ-12 ילדיה של אישה שהלכה לעולמה ונישלה אותם מצוואתה. הם טענו שאחת מאחיותיהם ניתקה את האם מהסובבים וניצלה אותה, אך השופט פליקס גורודצקי לא מצא לכך בסיס בראיות.
בצוואה שערכה ב-2008 ציוותה המנוחה את כל זכויותיה בדירת המגורים שלה ואת כל הזכויות בכל דירה שתהיה בבעלותה לאחת מבנותיה. את יתר הרכוש ציוותה לחמישה ילדים אחרים. במסגרת תיקון לצוואה מ-2012 היא כתבה שיתר הרכוש יעבור לשמונה מילדיה. היא הלכה לעולמה בשנת 2020.
את ההתנגדות לצוואה הגישו שתי בנות שנושלו וכן ילדיו של בן נוסף שנפטר. לטענתם, האם לא הייתה כשירה מנטלית ורפואית, ולא הבינה את הצוואה. לדבריהם, היא לא ידעה קרוא וכתוב וגם אם היו מקריאים לה את הצוואה היא לא הייתה מבינה את תוכנה ומשמעותה. הם הדגישו שהיא מעולם לא אמרה שהיא מבקשת ליצור אפליה, אלא להיפך, הרבתה לומר שהיא רוצה שהכול יתחלק באופן שווה.
השלושה ציינו שאימם הייתה לקוית שמיעה מה שפגע קשות בהבנתה את הסובבים אותה. לדבריהם, ללא מכשיר השמיעה שלה היא הייתה חסרת אונים, והבת שזכתה בדירות גרה עמה ומעת לעת שללה ממנה את השימוש במכשיר.
עו"ד שלומית לבבתגובה לתביעה טענו שתי אחיות אחרות שהאם פנתה לעמותה שמעניקה סיוע משפטי וערכה שם את הצוואה באמצעות עורכי דין. לדבריהן, היא הייתה אישה צלולה שעמדה על דעתה וידעה לעשות זאת בבירור ובעצמאות מוחלטת. הן הסבירו שהמתנגדים לא היו בקשר טוב עם האם ואף לא הזמינו אותה לשמחות בשנים הרלוונטיות.
ואכן, השופט פליקס גורודצקי דחה את ההתנגדות לצוואה וציין שקיימת תשתית ראייתית משמעותית המצביעה על עצמאותה של המנוחה: עורכת דין שייצגה אותה מ-2008 ואילך העידה שהיא הגיעה למשרדה לעיתים לבדה ולעיתים עם אחת מבנותיה. כל זה נמשך עד לשנת 2016-2015. כמו כן, אחת מעובדות העמותה שבה נערכה הצוואה זיהתה את חתימתה על גבי המסמך ואין כל אינדיקציה שהמנוחה הגיעה בליווי מאן דהוא.
עוד קבע השופט שלא הוכח שהמנוחה נותקה מקשר עם ילדיה האחרים ואין בסיס לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת. הוא קבע שהראיות והמסמכים הרפואיים מובילים למסקנה שהמנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה ואת התיקון לצוואה. לדבריו אמנם באחד המסמכים הרפואיים צוין שהיא סבלה מדיכאון, אך לפי הפסיקה דיכאון שאינו גורם לשיבוש הליכי חשיבה אינו טעם לפסילת צוואה.
ביחס לטענה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב פסק השופט כי היא נטענה ללא כל פירוט וסותרת את הצהרת המנוחה בתיקון לצוואה שלפיה היא קראה את התיקון בעצמה. הוא הזכיר את הפסיקה שלפיה יש לכבד את רצונו של אדם בצוואתו "ויהא רצונו שרירותי, בלתי סביר, מקפח ואף אכזרי ככל שיהיה".
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת: עו"ד דניאל פרידנברג, עו"ד הופמן
• ב"כ המתנגדים 1-2: עו"ד רן בסה
• עו"ד שלומית לב עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
