בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגישו שתי אחיות נגד קיום צוואה שהותירה סבתן – אימו של אביהן המנוח – שבה הורישה את כל רכושה לבתה היחידה שנותרה בחיים. שתי הנכדות דרשו לקיים צוואה מוקדמת, שלפיה הרכוש יחולק בין כל הנכדים, אולם השופט מירה דהן קבעה שהסבתא הייתה רשאית לשנות את רצונה.
הסבתא הלכה לעולמה בדצמבר 2017, ארבע שנים אחרי בעלה. שתי נכדותיה, בנותיו של הבן המנוח שמת ב-1994, התנגדו לקיום צוואתה האחרונה מ-2012. הן טענו שהצוואות שערכו סבם וסבתן ב-1996 וב-2009 הן צוואת הדדיות.
הן הוסיפו שלאחר מות אביהן עברו הסבא והסבתא להתגורר בשכנות אליהן ונוצר קשר קרוב בהרבה מהמקובל. לטענתן, כשנתיים לאחר מות אביהן, ב-1996, ערכו הסבים צוואות משותפות והדדיות שבמסגרתן ציוו את כל רכושם זה לזו, ואם מי מהם לא יהיה בין החיים - לארבעת נכדיהם בחלקים שווים (שתי המתנגדות ושני הילדים של הדודה).
ב-2009 אישרו הסבא והסבתא את רצונם המשותף בצוואות משותפות והדדיות נוספות, שהשוני המהותי היחיד בינן לבין צוואת 1996 נגע לזהות מנהל העזבון. הנכדות הוסיפו שלאחר מות סבתן התברר להן שהיא ערכה צוואה נוספת שבה קבעה כי דודה שלהן היא היורשת היחידה. לשיטתן, צוואת 2009 היא צוואה הדדית שכדי לבטלה הסבתא הייתה צריכה, בין היתר, לשלוח הודעת ביטול לסב שהיה עדיין בחיים. לא רק שהודעה כזו לא נמסרה אלא שגם לו הייתה נמסרת, המנוח לא היה כשיר לקבלה.
עו"ד יוסף אמרמנגד טענה הדודה כי צוואת 2009 היא צוואה רגילה ואישית, ולא צוואה הדדית. לדבריה, הסבתא ערכה את צוואתה המאוחרת ב-2012 כשהיא במצב קוגניטיבי טוב ובחרה לעשות זאת בהבנה מלאה ומתוך רצון שאינו משתמע לשתי פנים להוריש לה את רכושה. היא הוסיפה כי התנהגות בלתי נורמטיבית של הנכדות והתנכרות שלהן למנוחה הן שהניעו אותה להוריש לה את מלוא עזבונה.
ואכן, השופטת מירה דהן דחתה את התנגדות הנכדות. היא הבהירה כי בצוואות הדדיות אינטרס ההסתמכות בין הצוואה האחת לצוואה האחרת הוא העיקר. נקבע שצוואת 2009 לא נערכה מתוך הסתמכות על צוואת הסב. זאת אף שנערכה באותו יום, בשני מסמכים נפרדים, ובנוסח זהה שלפיו במועד פטירת המצווה יועבר רכושו לבן זוגו, ואם לא יהיה בן הזוג בחיים, הרכוש יעבור לארבעת הנכדים.
בפסק הדין צוין שהמנוחה כתבה את הוראות הצוואה בגוף ראשון, כותרת הצוואה אינה "הדדית", ואין בה התייחסות כלשהי לצוואת המנוח או להוראותיו. הובהר כי ההסדר בצוואת 2009 הוא של יורש במקום יורש, כלומר, המנוחה היא היורשת הראשונה של מלוא הרכוש של הסב, ולאחר שקיבלה את הרכוש, ההסדר מוצה והיא יכולה להעביר את הרכוש הלאה בחייה לפי שתחפוץ.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את טענת הנכדות שלפיה סבתן לא הייתה רשאית לערוך את צוואת 2012. האחיות חויבו בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המתנגדות: עו"ד מרב אבישי
• ב"כ המבקשת: לא צוין
• עו"ד יוסף אמר עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
