בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד חברת הנדל"ן "נאות מזרחי" בשל איחור של חמישה חודשים במסירת דירה שקנו בפרויקט סיטי טאוור בחולון. השופט אבי שליו דחה את החברה, שטענה שהאחראים לעיכוב הם הרוכשים, וחייב אותה לפצות אותם ב-95 אלף שקל.
הסכם המכר נחתם בין הצדדים במאי 2015. לטענת הרוכשים, הם היו אמורים לקבל את הדירה בסוף דצמבר 2016 אך קיבלו אותה רק במאי 2017. החברה לא חלקה על המועדים אך טענה כי מסירת הדירה התעכבה בשל איחור בתשלום האחרון ועל רקע עיכוב באספקת המטבח שהיה באחריות הרוכשים. היא ציינה כי אישור האכלוס של הדירה (טופס 4) ניתן בפברואר 2017, בתוך תקופת ה"גרייס" שמאפשר החוק.
החברה הוסיפה שבניית הדירה הסתיימה ביוני 2016. לקראת סיום הפרויקט הרוכשים התבקשו לספק מטבח בהתאם להתחייבותם בהסכם, אך התמהמהו באופן שגרם לעיכוב בקבלת אישור האכלוס.
היא הוסיפה כי התובעים לא הגיעו לבצע גמר חשבון לדירה במועד שבו התקבל טופס 4 אף שהוזמנו טלפונית לקבל את הדירה. לטענתה, יתרת התמורה אז על עמדה על 900 אלף שקל והחשבון נפרע בסופו של דבר רק בסוף מאי 2017 וזה הסיבה לעיכוב במסירה.
הרוכשים טענו מנגד כי בזמן אמת לא ננקטה נגדם שום סנקציה בגין אי הסדרת התשלום האחרון במועד החוזי, והעיכוב בתשלום נבע רק מאי יכולתה של החברה למסור את הדירה במועד. התובע העיד כי באותה תקופה לא הייתה לו כל בעיית תזרים מזומנים מאחר שמדובר בכספי משכנתה אותם יכול היה למשוך בכל עת שיחפוץ.
עו"ד עוז רדיעהשופט אבי שליו קבע כי גם אם נגרם עיכוב באספקת המטבח באשמת התובעים, טענות החברה בנושא נטענו בעלמא ולא נתמכו בשום תיעוד ממשי כמו יומני עבודה או ניתוח לוח הזמנים של הפרויקט מפי מומחה לנושא. בנוסף, החברה לא הפנתה למועד קונקרטי שבו נדרשו הרוכשים לספק את המטבח ולא עמדו בו.
באשר לעיכוב בתשלום צוין כי החברה לא הציגה מסמך בכתב המתייחס להזמנת הדיירים לקבל את החזקה, וטענותיה הסתמכו על עדויות בעל פה. הודגש שבהסכם נכתב כי הקונה חייב לקבל את המסירה לידו, ואם לא יעשה כן בתוך שבעה ימים ממועד קבלת הזמנת המוכר שתישלח אליו בדואר רשום הוא ייחשב כאילו בוצעה מסירה.
השופט הבהיר כי אין בטענות החברה שלפיהן הרוכשים היו מודעים לכך שהדירה מוכנה כדי לפטור מהחובה האמורה. לדבריו, בהיעדר הזמנה פורמלית עשוי הדייר לסבור כי הזמן בידו והוא יכול לבחור את העיתוי לתשלום, וזאת בהסכמה עם הקבלן.
בפסק הדין נקבע שאי-משלוח מכתב מטעם החברה מלמד כי ככל שהייתה התמהמהות מצד הרוכשים בעניין התשלום האחרון, הרי שהיא שירתה את החברה שלא הייתה ערוכה למסור את הדירה בשלב ההוא. לפיכך נפסק שדמי השכירות הראויים לדירה עומדים על 11 אלף שקל בחודש וחייב את החברה בפיצוי בסך 79,827 שקל. בנוסף היא חויבה בשכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל ובהוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד טוני שלם
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יגל פדידה
• עו"ד עוז רדיע עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
