"המצב הנוכחי מהווה אפליה כלכלית בחסות המדינה. הפערים מתבטאים גם במספרים; השכר החודשי הממוצע במחוז הצפון הוא 8,026 שקל - נמוך ב־16.7% מהשכר החודשי הממוצע בישראל וב־27.8% מהשכר במחוז המרכז, על־פי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת", כך אמר ד"ר שלמה נס, יו"ר "הפורום הכלכלי לקידום חיפה והצפון", עו"ד (רו"ח) ושותף מייסד בכיר במשרד עו"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות', בכנס שהתקיים לפני כחודשיים תחת הכותרת איך מפתחים ומקדמים את איזור חיפה והצפון". עוד הוסיף ד"ר נס: "בדו"ח מבקר המדינה נמצא כי בשנת 2019 שיעור מיטות האשפוז הכללי במחוז הצפון ל־1,000 נפש עמד על 1.5, הנמוך ביותר; ואלה רק שתי דוגמאות מייצגות. תיקון המצב הקיים מצריך שינוי סדר העדיפויות הלאומי והגדלת תקציבים מצד המדינה". אופיר שיק, סגן ראש המועצה גליל תחתון ויושב ראש ארגון לב בגליל, אמר באותו הכנס, כי: "אנחנו מנסים לקדם מול ממשלת ישראל תוכניות לפיתוח הצפון כבר שנים רבות, ללא הועיל, וזה יוצר פערים כלכליים משמעותיים. הממשלה צריכה לקדם את החוק לפיתוח הגליל, שיכניס כסף תוספתי אמיתי - כ־2 מיליארד שקל עד שנת 2030. כך נוכל לסגור את פערי הבריאות, לשפר את התחבורה הציבורית ועוד".
הכנס שהתקיים בחיפה, שם במוקד הדיונים את הצפון, אך גם בדרום הארץ ניתן למצוא לא מעט בעיות, נתונים המעידים על פער בין המרכז ליישובים המרוחקים יותר וגם צורך עז באוכלוסייה חדשה. כבר שנים ארוכות שהממשלה, הרשויות המקומיות וגם עמותות וגורמים פרטיים מנסות לחולל שינוי. יצאנו לבדוק אילו מהלכים התבררו כמוצלחים ומה הוכרז ככישלון עד כה, ובמקביל לבחון מה נכון לעשות כדי שהיישובים המרוחקים מהמרכז יוכלו ליהנות הן מתקציבים והן מהגירה חיובית.
"היו שוכחים את המצגות כבר בצומת גולני"
"בשנת 2022 עמד התקציב למשרד פיתוח הנגב והגליל על 670 מיליון שקל, התקציב הגדול היותר שהיה למשרד מיום הקמתו", כך פותח ואומר אילן שוחט, מנכ"ל המשרד הממשלתי לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. ״השר עודד פורר ראה במשרד זה מנוף להפיכת הנגב והגליל למרכזים עצמאיים. בחרנו לשים דגש על המילה 'פיתוח'. בתוך כך מיפינו את הנכסים המיוחדים שיש לכל אזור. באילת ובחבל אילות, למשל, זיהינו שיש משאבים טבעיים להפיכת האזור למוביל במחקר בתחום מזון מן הים. במקביל, לקראת מעבר צה״ל לנגב - בנינו תוכנית לחיזוק שבע ערי הלוויין שמקיפות את באר שבע. אנחנו עושים פעולות מיוחדות לחיזוק דימונה, שדות נגב, ערד, ירוחם, אופקים, נתיבות ושדרות בתחום החינוך הבלתי פורמלי, החוסן הקהילתי, צמיחה דמוגרפית, הבאת רופאים עולים לנגב וחיזוק תשתיות ציבוריות. אין ספק, שבעת מעבר מגורים ישנה חשיבות רבה ל'תמיכה רכה' שמעבה את המעטפת. כיום בשדרות ובעוטף עזה יש הגירה חיובית, ומדהים לראות את זה על אף המצב הביטחוני באזורים אלה". שוחט, שכיהן במשך כעשור כראש עיריית צפת, מכיר מקרוב הן את האתגרים והן את התייחסות השלטון המרכזי לצרכים ולמצוקות של ראשי הערים והיישובים בפריפריה – "אני גר בצפת, ואני זוכר שבכהונתי כראש עיר תמיד אמרנו, שכל השרים והמכובדים מגיעים לשמוע מה קורה בעיר ולראות מצגות, אבל עד שהם מגיעים לצומת גולני בדרך חזרה, הם כבר שוכחים הכול. כראש עירייה בפריפריה הכרתי את צורכי התושבים. על מנת להפוך את הנגב ואת הגליל למרכזיים בפני עצמם, אנחנו מחזקים גם את מערכת הבריאות. אין ספק שבפריפריה יש פחות תושבים, וכתוצאה מכך בתי החולים פחות מתוקצבים. העברנו הצעת מחליטים לחיזוק כל בתי החולים בפריפריה יחד עם מנהלי בתי החולים ורכשנו ציוד רפואי מציל חיים. התחלנו, בניגוד לעבר, גם לשתף פעולה עם משרדי ממשלה נוספים ובכך הבטחנו הגדלה של התקציבים. בשנה האחרונה המשרד מיצב את מקומו כגורם מתכלל שמוביל פרויקטים. המדינה צריכה להיות ערה למה שמתרחש. השוק הפרטי צריך לעשות את שלו, והמדינה צריכה להיכנס איפה שיש חוסר. לדוגמה השר פורר הנחה לתת 10 מיליון שקל למלגות לסטודנטים למקצועות מבוקשים בנגב ובגליל במטרה לעודד הגעת סטודנטים ולחזק מקצועות נדרשים".
4 צפייה בגלריה
שכונת מצפה הימים בצפת של החברות אבני דרך וארזים נדלן לחזק את הפריפריה לטווח הארוך
( הדמיה: 3ddesign)
לעומת המהלכים הללו, שעל־פי שוחט מסייעים לשינוי המצב, שאלנו גם מה לא עבד ואילו מהלכים התגלו כפחות יעילים. "בקדנציה הקודמת נפתחו מתחמי עבודה משותפים בפריפריה", הוא משיב, "מבחינתנו, המודל הזה הצליח חלקית. המשרד נתן תמיכה למשך שלוש שנים, וכשהתסיימה התמיכה, לא כל מתחמי העבודה המשותפים הצליחו להרים את הפעילות, ולכן כרגע אנחנו בבדיקה מחדש של המודל הכלכלי ובוחנים את המשך הפרויקט. אנחנו מבינים שצריך להתמקד חזק בנושא התעסוקה בנגב ובגליל. כמשרד ממשלתי רצינו לפנות לעסקים יזמיים שיפעלו בנגב ובגליל, ושהמשרד יעניק את ההכשרות של העובדים. אני מתכוון להכשרה שיש בסופה תעסוקה. הכשרה ללא תעסוקה אומנם מעשירה את הידע, אבל לא נותנת פתרון מקיף, ואנחנו מוצאים אלפי בוגרים מהפריפריה משתלבים בשוק העבודה במרכז הארץ. חשוב לעשות עוד חיבורים בין המגזר השלישי והפרטי לממשלה".
"להפסיק ולנסות לחבר את הנגב והגליל לגוש דן"
לצד הממשלה יש גם עמותות וגופים פרטיים שפועלים כבר שנים למען אותה המטרה, למשל תנועת אור. התנועה הוקמה בשנת 2002 במטרה לקדם את ישראל מתוך הסתכלות ארוכת טווח ל־2048, שנת המאה של המדינה. בין מטרות התנועה להפוך את הנגב והגליל למרכזי חיים עצמאיים ומשגשגים, שיהיו אבן שואבת לכלל חלקי האוכלוסייה ומנוע לשגשוג ולצמיחה לאומית. לטענת יו"ר התנועה, רוני פלמר, צריך להפסיק לנסות ולחבר כל הזמן את הנגב והגליל לגוש דן מתוך החשיבה שרק שם יכול להיות טוב. במקביל פלמר מתייחס לתחום התכנון: "התכנון הוא לא נכון - לא מתכננים בזמן ובהיקפים הנכונים. את כל יחידות הדיור שמתכננים עכשיו עושים באופן לא נכון בלי עירוב שימושים, בלי הזדמנויות תרבותיות וחברתיות בתוך השכונה. אין אינטגרציה בין הדיור, התחבורה ומוסדות העוגן של החינוך. אין ראייה כוללת. לדוגמה מעבר צה"ל יעלה בסוף 20 מיליארד שקל, אבל את ה־2 מיליארד שקל שצריך כדי לייצר קהילות צעירות ולחזק את התרבות, לא ייתנו בהיקף מספיק ובזמן. אין תמיכה בין התוכנית הגדולה ובין הדברים הקטנים שצריכים לתמוך בה.
"בעיה נוספת היא שמסתכלים על זה כל הזמן כמענקים ולא כהשקעות - זורקים עצמות לנגב ולגליל כדי להגיד שהינה, נתנו עוד משהו. ולמה זה קורה? כי אין תוכנית עסקית, אין חישוב שבא לנתונים ובודק מה צריך באמת לעשות, וכמה כל פעולה משפיעה או תורמת. במקום להיות מדינה בפוזיציה של מענקים, היא עוברת להשקעות שיניבו פירות בהמשך. תוכנית ממשלתית שבכל זאת הייתה מוצלחת היא 'דרומה' משנת 2005 שהייתה הדבר הכי קרוב למה שצריך בשטח. נטלנו בזה חלק ולכן אנחנו יודעים שאפשר לעשות דברים כאלה. עד שנות ה־70 קרו דברים בישראל, מאז זה נפסק. קח את עיירות הפיתוח לדוגמה - לא חשוב איך עשו את זה, אבל עצם הרעיון של להקים עשרות עיירות בזמן קצר היה נכון, ועובדה שכשהחליטו, ביצעו אותו". פלמר מתייחס גם לחלקה של המדינה אל מול גורמים פרטיים בכל הנוגע לפעילות בתחום: "לצערנו, התרומה של הארגונים הפרטיים הולכת וגדלה על אף שהיא לא יכולה להחליף את התקציב הממשלתי. המו"פ והחדשנות והיזמות - כל מה שצריך לקרות, מגיע מהיוזמות הפרטיות, ואז הממשלה מצטרפת ובשאיפה גם לוקחת את זה. אבל גם זה לא קורה תמיד, ורוב היוזמות מתחילות היום מהמקומות הפרטיים. האתגרים של הנגב והגליל דומים בחלקם, אך יש גם הרבה אתגרים שונים. הגליל נמצא היום בדליפה של הגירה שלילית, הנגב הצליח לבלום להגירה חיובית. הגליל יותר רחוק ויקר, הנגב יותר קרוב ופחות יקר. בנגב ברור מאוד שבאר שבע זה מרכז, וכמה שהוא גדול, רובו מרוכז במקום אחד. בגליל, עד כמה שהוא לכאורה קטן יותר, הוא מפוזר מאוד. כיום הגליל פקוק מאוד, כי יש בו פי שניים תושבים מאשר בנגב על רבע מהשטח. אף אחד לא התכונן לפיצוץ האוכלוסין הזה. התופעות שהתחילו בגוש דן כבר הגיעו לגליל, כי אף אחד לא בנה היטב את גוש דן, ואף אחד לא התכונן טוב בנגב ובגליל. אנחנו מתחילים לראות התייקרות של דיור ושל מחיה, ואם פעם היתרון של הצפון והדרום היה היעדר הפקקים - אנחנו רואים את היתרונות האלה הולכים ונשחקים. וישנו גם נושא הביטחון האישי - ברגע שלא יחזקו את האזורים האלה, הרבה מאוד מעולם הגניבות יגיע לעולם של ביטחון לאומי, ופה צריך לוודא שלא מפספסים את ההזדמנות".
"נשארים עם החברים"
בעמותת איילים, שהוקמה ב־2002 במטרה לחזק את מפעל ההתיישבות והמעורבות החברתית בנגב ובגליל באמצעות כפרי סטודנטים, הבינו במהלך השנים מה נדרש כדי להשאיר את הצעירים בנגב ובגליל. "לפני כמה שנים ניסינו להבין איך משכנעים צעירים ממעמד הביניים הישראלי לעבור לנגב והגליל. אחרי בדיקות גילינו שזה לא המרחק, העזרה מהורים או מקום העבודה אלא דווקא ההיבט החברתי – כלומר אם החברים היו מגיעים איתם. במילים אחרות – החבר'ה. זה מה שמיוחד, ובזה אנחנו מנסים להתמחות", כך ציפי גרונשטיין, מנהלת אגף שותפויות בעמותת איילים. "אנחנו יוצרים כוח חלוץ שמשתקע בנגב והגליל, וזה מוכיח עצמו בכל מיני מקומות - כרמים, טללים, שיזף, שדה בוקר, עין השלושה. היום מבינים שהצעיר הישראלי הולך למשימה של יישוב הנגב והגליל בעיניים מפוכחות מאוד. להציע להם להגיע לשיכון בערים - זה לא רלוונטי. מי שרוצה לעבור, רוצה שגם יהיה ערך מוסף, וחלק מזה המרחבים. במובן הזה גם הקורונה קצת 'שיחקה לידיים' שלנו. צעירים מעדיפים את המרחב הכפרי – כי אם מתרחקים כמעט שעתיים מהמרכז, אז הם רוצים את המרחבים האלו כערך מוסף. בשנים האחרונות, יחד עם גופים בתוך הממשלה וראשי הרשויות, יש מודל הולך ומתפתח של שכונות כפריות. יש כמה מעגלים של עיר; מרכז העיר עם הבנייה הרוויה ועוד מעגלים, שככל שמתרחקים מהמרכז, הם מורכבים יותר מבנייה נמוכה או צמודת קרקע. שכונה כפרית היא מצד אחד עדיין חלק מהעיר, אבל גם קצת מחוץ לה - וזה מודל שעובד. זה קיים בדימונה בשכונת מעלה שחק, למשל. הצעירים מגיעים לשכונות הללו לתקופה מוגבלת, ואז בעצם הכוונה היא שהשכונה תקלוט בכל פעם את הצעירים, ואילו ה'וותיקים' יישארו בעיקר בבתי הקבע בעיר. זה כבר לא לקחת צעיר מרמת גן שיבואו לגור בדימונה, זה לעבור משכונה אחת בדימונה לאחרת. וזה קל יותר. בשנים הקרובות הכוונה להרחיב מודל זה לעוד ערים - ירוחם, נוף הגליל, הרחבה של דימונה ועוד".
"תוכנית מאקרו מקיפה"
בינתיים נראה שיש גם התפתחות בקידום בנייה מאסיבית במקומות שבעבר לא הייתה בהם היתכנות. לא ברור אם מדובר במענה למציאות הכלכלית ולמחירי הדירות שזינקו בשנה וחצי האחרונות בחדות, או פשוט בהבנה בקרב הכוחות השונים שהגיעה העת. דוגמה טרייה היא למשל זכייה של קבוצת ברזאני ואבני דרך במכרז ענק של משרד השיכון להקמת 702 יח"ד בקצרין, במסגרת "תוכנית מטרה". זאת כחלק מ־1,560 יח"ד הצפויות להיבנות ברובע 12 ביישוב בשיטת "תכנן ובנה". מדובר בשיטה שמאחדת את שני השלבים ומעניקה ליזם שזוכה במכרז אפשרות גם לתכנן וגם לבנות שכונה שלמה מ־א' ועד ת', כולל מבני הציבור והתשתיות. דמיטרי אָפַּרצֶב, ראש המועצה המקומית קצרין, אמר לאחר הזכייה במכרז, כי: "זהו יום חג היסטורי לקצרין, לגולן ולגליל המזרחי. היום אנחנו עם הפנים קדימה לעשורים הקרובים במהלך שיכפיל את האוכלוסייה ביישוב". דיין ברזאני, מנכ"ל י.ד. ברזאני, ויאיר כהן, מנכ"ל ובעלים קבוצת אבני דרך, אמרו עם הזכייה במכרז: "מדינת ישראל שמה לה כמשימה לאומית להכפיל את מספר התושבים ביישוב. אנו בטוחים שקצרין תהיה אבן שואבת לזוגות צעירים ומשפחות עם ילדים הבוחרים להחליף את אורח החיים המואץ ביישוב קהילתי איכותי".
המקרה של קצרין בולט, אך לא בטוח מייצג. במקומות רבים בארץ עדיין ניתן למצוא מכרזי מקרקעין שמתפרסמים, אך נותרים ללא זוכים. ורד צרפתי זבולון, מנכ"לית משותפת בחברת צרפתי שמעון, סבורה שניתן לנקוט כמה צעדים על מנת לשפר את איכות החיים בפריפריה ולהגדיל את הביקושים למגורים ביישוביה: "ככל שהמדינה תשקיע יותר משאבים בשיפור התשתיות, כך המרחק מהמרכז לפריפריה יתקצר. ראינו מה עשה קו הרכבת הישיר מתל אביב לבאר שבע למשל. כמו כן חשוב להמשיך ולהשקיע בתחום החינוך. כך למשל, האוניברסיטה בבאר שבע היא אבן שואבת לסטודנטים מכל הארץ, שגם בסיום לימודיהם נשארים לגור בעיר. ולבסוף יש חשיבות גדולה להגדלת אפשרויות התעסוקה, כך שימשכו אוכלוסיות מגוונות. פתרון אפשרי לתחום זה הוא קבלת החלטת ממשלה להעביר את כל משרדי הממשלה מאזור המרכז לפריפריה – זה גם יספק מגוון תעסוקתי וגם יוביל לשיפור האזור כולו. עשו את זה במעבר בסיסי צה"ל לדרום, ובהחלט אפשר להעתיק את המודל למשרדי הממשלה. שנית, כדי לשכנע את הצעירים לעבור וגם להישאר בפריפריה נדרש תמרוץ כלכלי. אפשר לעשות זאת בצורת הטבות מס למי שיעברו, או מענקים כספיים אחרים".
אייל בהרי, מנכ"ל צים בהרי נדל"ן מקבוצת עדי צים אחזקות, מוסיף: "חיזוק הפריפריה לטווח הארוך מותנה בשלושה גורמים בסיסיים: הראשון - קיצור משמעותי של זמן הנסיעה מהמרכז לפריפריה, השני - הגדלה משמעותית של מקומות עבודה איכותיים בהייטק ובכלל, והשלישי - תמרוץ אוכלוסיות חזקות לעקור לפריפריה. רק ראייה מערכתית כוללת שתשלב את שלוש ה'יתדות' הללו תגרום בסופו של דבר לשינוי מהיסוד של תפיסת הפריפריה כ'נחותה' לעומת המרכז"
יהודה כתב, יו"ר ארגון הקבלנים והבונים מחוז ת"א והמרכז, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, מציין: "מקבלי ההחלטות חייבים להבין כי כדי להפוך את הפריפריה הצפונית והדרומית ליעד נדל"ני מבוקש יש להוביל להשקעה ענפה בתשתיות נלוות. לא די בבניית בנייני מגורים, אף אחד לא רוצה לגור בעיר שינה שמעניקה רק שירותים בסיסים לתושביה. המדינה חייבת להוביל תוכנית מאקרו מקיפה, שבמהלכה נראה, בין היתר, תקציבים להקמת מוסדות להשכלה גבוהה, קידום אזורי תעסוקה רבים, פיתוח תשתיות, שיטות תחבורה מתקדמות, שיפור המערך הרפואי וחיזוק האוכלוסייה המקומית. לאורך השנים המדינה הקצתה משאבים רבים לטובת תוכניות שונות שיצרו מסגור שלילי לפריפריה ומנגד הבלטה חיובית לאזורי הביקוש, חייבים להפוך את הפרדיגמה הזאת. אם לא נתעשת בתקופה הקרובה, המדרון החלקלק והפערים בין המרכז לפריפריה יהפכו לבלתי ניתנים לגישור".
"דרושה עוד עבודה רבה"
גם סיוון היללי, סמנכ"לית שיווק ומכירות בקרדן נדל"ן, טוענת שהעבודה עוד מרובה: "התוכניות לפיתוח הפריפריה ובפרט התחדשות העירונית מבורכים, אך דרושה עוד עבודה רבה מצד המדינה כדי להפוך את הפריפריה לאטרקטיבית כך שתמשוך קהלים חדשים. מחירי הדיור בלבד אינם מהווים גורם משיכה חזק מספיק עבור אנשים כדי שיחליטו להעתיק את מרכז חייהם לפריפריה. לא ניתן לצפות מאנשים לשנות מיקום ולהתרחק לפריפריה כל עוד אין מענה הולם לתעסוקה, חינוך ושירותים שונים. השפעות הקורונה מאחורינו, אולם הן יצרו עניין בקרב קהלי יעד חדשים המחפשים איכות חיים בדירות חדשות וגדולות יותר. אומנם אנו רואים זליגה מהמרכז לפריפריה, אך כדי לעודד מעבר מסיבי, על המדינה לשלב ידיים ולפעול לפתרון הוליסטי שיאפשר לאנשים לשפר את איכות החיים מעבר לארבעת קירות הבית בלבד".
אמיר כהן, סמנכ"ל שיווק ומכירות בדמרי, סבור שחלקה של המדינה בפיתוח האזורים צריך להיות גדול יותר וכך גם התקציבים המיועדים לפיתוח: "בשיטה הקיימת המדינה לא עושה מספיק כדי להסיט ביקושים והשקעות מאזורי הביקוש. על השלטון המרכזי והמקומי לפעול יחד להבטחת מימוש ויישום תוכניות הפיתוח וההשקעות בפריפריה. כל עוד הדבר לא נעשה, הפערים הולכים וגדלים. יש לוודא השקעות מאסיביות בערי הפריפריה, שיהפכו אותן לאטרקטיביות לקהל מגוון ואיכותי. זאת על ידי שיפור משמעותי בתשתיות, תחבורה, מרכזי פיתוח ותעסוקה, שירותי חינוך ובריאות. שיפור רמת החיים בצפון ובדרום יאפשר לפתח את הכלכלה המקומית, ונראה שינוי משמעותי והגירה חיובית לערי הפריפריה מצד קהל מגוון ואיכותי, שלא רואה בה ברירת מחדל, אלא בחירה באיכות חיים. הקורונה, אופי עבודה היברדי ועליות המחיר בשנים האחרונות יצרו הזדמנות להסטת הביקוש לערי הפריפריה, שמציעות איכות חיים ומרחבים ירוקים במחירים סבירים, שאינם קיימים באזור המרכז הצפוף, ובכך ליהנות מכל העולמות. היכולת לשנות את המציאות של תושבי הצפון והדרום, שתאפשר לא רק את הגדלת היצע הדיור, אלא גם תסייע לפתח ולחזק אזורים שלמים, נמצאת בידי מקבלי ההחלטות".
"הפריפריה נהיית אטרקטיבית"
במקביל למגוון הדברים שיש לקדם, יש גם מי שמציין שבתקופה האחרונה חלה התקדמות ממשית בפיתוח האזורים המרוחקים.
שלום שטרית, מנכ"ל ומבעלי חברת שתית שזכתה לאחרונה במכרז של רשות מקרקעי ישראל לבניית 117 יח"ד בנהריה, סבור שדווקא הפריפריה הפכה הרבה יותר נגישה בשנים האחרונות ולכן זו הדרך היחידה של זוגות צעירים להגיע לדירה במחיר שפוי. "אם ניקח לדוגמה את נהריה, העיר נהנית מנגישות גבוהה גם בחיבור לכביש 22 (עוקף קריות) וגם באמצעות הרכבת. אני מאמין שיש אנשים שמגיעים למרכז מנהריה מהר יותר מאשר מגוש דן. כך שאם נעשה חישוב כולל, נראה שהמחירי הדירות בעיר הם כשליש מהמרכז. עוד נהנים התושבים מהטבות מס משמעותיות, מיסוי עירוני נמוך ומערכת חינוך מפותחת. כל אלו מראים שלצעירים יש במגורים כאן ייתרון ממשי".
עו"ד שיר הספרי, ממתגת ערים ונדל"ן, מסבירה את התפנית: "לעומת התעמולה התקשורתית השלילית באשר למצב הפריפריה, היקף הרכישות בפועל בפריפריה נמצא במגמת עלייה, עם ביקוש גובר ליישובי הצפון והדרום הן בקרב רוכשים והן בקרב קבלנים שקונים מגרשים לבנייה. הפריפריה נהיית אטרקטיבית יותר וגבולות הביקוש מתרחבים. תם עידן הקורונה ועימו התמורות שחלו בקרב משפחות, לצד המחירים הגבוהים במרכז, שדוחקים את הרוכשים החוצה, למקומות שבהם ההון העצמי שלהם יאפשר רכישת דירה ואיכות חיים. השינוי הכי גדול, לדעתי, הוא באימוץ מודלים היברידיים של תעסוקה, זו מהפכה אמיתית לא רק בתחום המשרדים, אלא בדרך שבה אנחנו מנהלים את אורחות חיינו. עובדים יותר ויותר מהבית, והשיקול של המרחק ממקום העבודה נהיה משני. מעבר ליוקר מחירי הדיור ולמחסור במקומות תעסוקה, בשנה האחרונה גוברות ההזדמנויות לפריפריה, זאת עקב העלייה המטאורית במחירי הדיור והשכירות הארץ. עובדה זו כבר גורמת לדחיקתו של ציבור שאינו עומד ביוקר המחיה באזור המגורים שהוא רגיל אליו. כדי להמשיך את הצמיחה יש לטפל משמעותית בתחבורה, להקים באזורים מרוחקים מהמרכז מוקדי תעסוקה ענקיים שיקלטו עובדים שיהיו מוכנים לעבור אליהם, ולהציע למשפחות ולצעירים גם מוקדי מסחר, תרבות, בילוי ופנאי, שיגרמו להם לרצות להישאר. יש היום הזדמנות יוצאת דופן להגביר ביקוש בערי הפריפריה. היא מציעה איכות חיים ומרחבים ירוקים שאינם קיימים במרכז הצפוף. ולכן מחירים נמוכים יחד עם תמריצים כספיים יהוו מוקדי משיכה לצעירים. זו משימה לאומית, שתאפשר לא רק את הגדלת היצע הדיור, אלא גם תסייע לפתח ולחזק אזורים שלמים, שיסייעו גם לאוכלוסיות הוותיקות".
כך תמשוך הפריפריה את הצעירים / יורם אביסרור, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברת אביסרור משה ובניו
המדינה מדברת חדשות לבקרים על רצונה "להפוך את הפריפריה למרכז" ולפתח את הערים הפריפריאליות, כך שיהוו חלופה ראויה למגורים במרכז העמוס והצפוף, וכדי שיהיה ניתן להסיט אליהן את הביקושים הגבוהים מהמרכז. אך לא די בדיבורים, צריך גם לפעול להשגת היעד, ונדרשות פעולות ממוקדות ונחושות.
ראשית - על המדינה לשווק נכון את הפריפריה לצעירים, כדי שהם יהיו מוכנים לעזוב את דירותיהם המושכרות במרכז ולעבור לגור בה. כמו בכל קמפיין שיווקי, המדינה צריכה להציג בפני הצעירים את היתרונות היחסיים של מגורים בפריפריה, בין היתר הקהילתיות והשיתופיות שאופייניות לאזורים אלה, תחושת הביחד והערבות ההדדית.
לצד זאת המדינה צריכה להפוך את המעבר לפריפריה לכדאי עבור הצעירים – באמצעות תמריצים כספיים ממוקדים: מענקים בגובה של 400-300 אלף שקל לזוג תמורת התחייבות ל־10 שנות מגורים בפריפריה. זה גובה ההנחה פחות או יותר שהמדינה נותנת בתוכנית "דירה בהנחה", אז בהחלט ניתן להעניק אותה באופן ממוקד יותר, ללא הגרלות וללא המתנה של שנים לדירה. המדינה צריכה לחשוב גם על הטבות במס לצעירים שיעברו לפריפריה, אמצעי תמרוץ נוסף שיאפשר להם את המעבר.
עוד על המדינה להשלים את המהפכה התחבורתית שכבר החלה, שנועדה לקרב את הפריפריה למרכז. כדי שהצעירים יוכלו לגור בפריפריה ולהתנייד בתוכה וממנה למרכז באופן רציף וקל, הם זקוקים לתחנות רכבת בכל יישוב מרכזי והסעה מיישובים קטנים יותר, לצד כבישים חדשים שיחברו לעורקי התנועה הראשיים, ותחבורה ציבורית טובה.
במקביל על המדינה ליצור מוקדי משיכה לצעירים בפריפריה כדי לגרום להם להישאר שם - מוקדי תעסוקה שייתנו להם פרנסה, מוקדי בילוי ותרבות שיספקו מזון לנשמה, מוסדות חינוך טובים שיאפשרו חינוך הולם לדור העתיד של ישראל, מוסדות בריאות טובים ועוד.
ואחרי כל זאת המדינה צריכה לעודד את המגזר הפרטי לבנות את הפריפריה עבור הצעירים – לייצר עבור הקבלנים והיזמים כדאיות כלכלית לפרויקטים, באמצעות הגדלת זכויות, מתן קרקע משלימה או ניוד זכויות לערים אחרות.
כל אלה הם מכלול של פעולות שיש לבצע במקביל לטובת כל הצדדים. יש קבלנים שמוכנים לבנות, יש ביקוש מצד צעירים שידם אינה משגת לרכוש דירה במרכז, רק נדרשים היענות ורצון מצד המדינה.
התחדשות עירונית בפריפריה
בזמן שחלק ניכר מהדיון עוסק בהגירה חיובית ומשיכה של אוכלוסייה חדשה ליישובי הדרום והצפון, ישנם גם התושבים הוותיקיםוהמבנים הישנים שזקוקים לשיפוץ וחיזוק. גם בתחום זה ההתקדמות ניכרת אך לא מספקת. חיים פייגלין, מנכ"ל צמח המרמן וסגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, מסביר: ״כדי לקדם סוף סוף התחדשות עירונית בפריפריה יש לקבל ולאשר את מסקנות הוועדה הבין־משרדית בראשות עינת גנון, שדנה בנושא וגיבשה המלצות לאישור הממשלה. ההמלצות כוללות מגוון צעדים, לרבות מענק עד 200 אלף שקל לכל דירה, הקצאת קרקע משלימה ומתן הטבות מס. המלצות הוועדה התקבלו למרות התנגדות האוצר למהלכים אלו. אני מניח שאם יאושרו ההמלצות וייושמו בפועל, הן יביאו למימוש פרויקטים רבים בנגב ובגליל ובעיקר בערי הסיכון הסמוכות לשבר הסורי־אפריקאי גל קסטל, סמנכ"ל התחדשות עירונית באורון נדל"ן מקבוצת אורון אחזקות והשקעות, סבור שיש לחזק את האוכלוסייה הקיימת ולכוון לשינוי חברתי משמעותי: "כיום הפריפריה מחולקת למקומות שבהם ניכרת ההשקעה מבחינת פיתוח עירוני, בנייה למגורים, מסחר, תעשייה ותשתיות, לעומת מקומות שבהן
אין פיתוח כלל או מועט מאוד. מקומות שבהם אין פיתוח נשארים מאחור מכל הבחינות ומשמרים את מצבם החברתי והסוציו־אקונומי הנמוך יחסית. אני מאמין שצריך ואפשר לקדם תוכניות לאומיות של התחדשות עירונית בפרפריה. פרויקטים אלו הם הרבה מעבר לבנייה, הם הזדמנות לחולל שינוי חברתי אמיתי במקומות שהכי זקוקים לשינוי כזה. היכולת להעניק לדיירים, רובם במעמד סוציו־אקונומי נמוך, הזדמנות לגור בדירה חדשה, בבניין חדש, באזורים ישנים ומתפוררים שהופכים לאזורים מתחדשים, היא הרבה יותר מבניית הפרויקט. זו הדרך להביא, בין היתר, לצמצום הפערים החברתיים בישראל". איל טישל, סמנכ"ל התחדשות עירונית באזורים, מתייחס גם הוא לנושא:
"פרויקטים רבים של התחדשות עירונית בפריפריה נתקלים בבעיית המכפילים, בין השאר כי ערכי הקרקע עדיין נמוכים ביחס למרכז. כדי שפרויקט כזה יהיה כלכלי, יש צורך במכפילים שיאפשרו ליזם לממן את כל ההוצאות הכרוכות בהוצאת הפרויקט לפועל, דבר שלא אפשרי בתא השטח של הפרויקט. אחד הפתרונות לכך הוא הקצאת קרקע משלימה, המאפשרת ליזם לקבל יחידות דיור נוספות ושבאמצעותן ניתן 'לגשר' על הפער הכלכלי שתא השטח המקורי מוגבל בו. יחד עם זאת, יישום מתן קרקע משלימה מחייב הירתמות של גורמים רבים, ביניהם היזם, הרשות המקומית, מינהל התכנון ורמ"י – דבר שהוביל לכך שמרבית הפרויקטים שחייבו קרקע משלימה לא התקדמו. מנגד, בשנים האחרונות בהחלט ניתן לומר כי הפערים הצטמצמו, ועם עליית ערכי הקרקע גם במקומות מרוחקים יותר מגוש דן, הפוטנציאל למימוש פרויקטי התחדשות עירונית גדל וימשיך לגדול".
הפתרונות האפשריים לקידום יישובי הדרום והצפון
בזמן שמשרדי ממשלה ועמותות מקדמות יוזמות ותוכניות, עדיין יש צעדים לא מעטים שניתן ליישם. אנשי הענף מציגים פתרונות נוספים. שרון בן צבי, ייעוץ אסטרטגי בעלים ומנכ"לית בי־ריל שיווק נכסים
בע"מ, מאמינה שלמדינה יש תוכניות מצוינות וכוונה אמיתית, אבל גם בעיה אחת משמעותית שדורשת טיפול. "כל התוכניות שהוגשו עד כה ושעוד יוגשו בעתיד לשולחן מקבלי ההחלטות, טובות ומצוינות ככל שיהיו, הן לטווח ארוך.אך אותם מקבלי ההחלטות שמאשרים את התוכניות הללו, הם זמניים, היום
הם פה, מחר הם שם. אין יציבות פוליטית, כיסאות זזים ממקום למקום לפי אינטרסים אישיים. את המציאות הזו רואים גם מנהלי אותן חברות הייטק מחוזרות, אשר עבורן לקבל החלטה על מעבר על בסיס הבטחות של ממשלה שלא בטוח תשרוד, היא בעייתית. לכן אין מנוס מהקמה של גוף מקצועי חיצוני, א־פוליטי, טכני ונטול אינטרסים, שילווה את התהליכים מתחילתם ועד סופם, ללא קשר ליציבות שלטונית. אפשרות נוספת היא לפרסם תוכנית מפורטת, עם מועדים קבועים מראש, בדיוק כמו כל תוכנית יזמית ממוצעת, כזו שרק כוח עליון עוצר אותה, והיא מעל כל אינטרס פוליטי, כך שגם אם מתחלפת ממשלה והופכת להיות 'פגת תוקף', זו שאחריה תהיה חייבת לאמץ ולהמשיך את אותה התוכנית". עוד סבורה בן צבי, כי כדי להשלים את התמונה יש גם לפעול במישורים נוספים, בין היתר: "להרחיב את קווי הרכבת בתוך אזורי הפריפריה, להעניק הקלות מס משמעותיות לחברות שיפתחו מרכזי פיתוח באזורי פריפריאלי, ואף להעניק מענק מעבר חד־פעמי למי שיעבור לגור באזורים אלו, לצד הקלות מס גם ליחידים וסובסידיות בהוצאות חשמל ועוד".
האדריכל גיא מילוסלבסקי סבור, שאחד הגורמים המשמעותיים הדרושים להאצת הפיתוח של יישובי הפריפריה הוא תחבורה ציבורית נאותה: "ככל שהמדינה תשכיל להשקיע, לפתח ולהעמיד תחבורה ציבורית זמינה ואמינה, כך יתקצר הזמן שנדרש כדי להגיע מהפריפריה אל המרכז המטרופוליני, תשתפר
הנגישות אל מקומות עבודה, חינוך ושירותים, ובעקבות כך יגדל הביקוש למגורים גם באזורים שהיום נתפסים כפריפריה". אלירן חזז, מנהל מכירות בחברת אלקטרה מגורים בשכונת הים אכזיב, דווקא מצביע על התעסוקה כפיתרון מרכזי ואף סבור שיש התקדמות משמעותית בתחום זה: "ישנן תוכניות להקמת מוקדי תעסוקה גדולים בגליל המערבי. כמו כן עבודה היברידית, המשלבת עבודה מהבית ועבודה במשרד, מאפשרת לתושבים מהפריפריה לעבוד בחברות הממוקמות במרחק גדול ממקום מגוריהם. תמרוץ
כספי לחברות ולתאגידים שיעתיקו את המשרדים שלהם לפריפריה, ייתן דחיפה נוספת קדימה".
לדברי אדריכל ערן שקד, בעלי משרד CityBee : "המדינה והיזמים לא מנצלים את היתרון של ערכי הקרקע הנמוכים בפריפריה, שיכולים לאפשר השקעה רבה יותר בתכנון. השקעה כזאת משמעותה יצירת מתחמי מגורים אטרקטיביים שימשכו אוכלוסיות חזקות, מגוונות וייחודיות. השקעה כספית יכולה לכפר על
המרחק באמצעות תכנון, למשל באמצעות בניית קהילות סביב רעיונות חברתיים, זיהוי פוטנציאל, כמו תיירות, אקדמיה וכדומה. כדי לממש את הפוטנציאל הזה, צריך לאפשר גמישות תכנונית בתב"ע ולאפשר מראש מוקדים לתעסוקה, פנאי ומפגש בתוך מתחמי המגורים. במקום לחבר את הפריפריה למרכז, להביא את היתרונות של המרכז לפריפריה".
