בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה כי בני זוג שבתם נולדה עם מום גנטי קשה יפוצו בכ-11 מיליון שקל על ידי בית החולים שבו טופלה האם במזרח העיר ועל ידי הביטוח הלאומי. השופטת פנינה נויבירט קבעה שרשלנות הובילה לכך שלא נערכה לאם סקירת מערכות שיכולה הייתה לאתר את המום מבעוד מועד.
הבת נולדה בשנת 2011 במשקל כ-2.5 ק"ג. כיום היא סובלת מנכות תפקודית מלאה (100%) ומנכות רפואית משוקללת בשיעור 87.5%. היא לא שולטת בסוגרים, איבדה זה מכבר את מאור עיניה ועלולה אף לאבד את היכולת ללכת.
בתביעה שהגישו בספטמבר 2018 באמצעות עו"ד ירון מויאל טענו ההורים כי בית החולים אלמקאסד שביצע את מעקב ההיריון ויילד את בתם התרשל, ומכאן חיובו לפצותם. לדבריהם לא בוצעה בשום שלב של ההיריון סקירת מערכות שביכולתה לאתר את המום מבעוד מועד, ולהוביל להפלה.
מנגד טען בית החולים באמצעות עו"ד מוסא עותמאן כי פעל כנדרש מאחר שלא הייתה אינדיקציה רפואית כלשהי שתצדיק סקירת מערכות מכוונת. הוא הוסיף שהאם סירבה לבצע בדיקת מי שפיר, שאין מחלוקת כי יכולה לאתר את המום, ובכך גדעה במו ידיה את האפשרות לגילויו.
כך או כך, טען בית החולים, גם בהנחה שהמום היה מתגלה - האם כנראה הייתה מסרבת להפיל את העובר, שכן בחברה הערבית הפסקת היריון בשלב מתקדם נחשבת לטאבו.
בתגובה טענו ההורים שהאם היא אישה משכילה שאינה דתייה, בעלת תואר ראשון בפילוסופיה, ומשפחתה מתגוררת באבו גוש הנחשב ליישוב ערבי מודרני. התובעת הודתה אמנם שהחלטה להפיל לא הייתה קלה עבורם, ולא הייתה מבוצעת כלאחר יד, אך אם זה מה שצריך היה לעשות זאת - הם היו מפסיקים את ההיריון.
ואכן, השופטת נויבירט דחתה את טענת בית החולים שלפיה האם הייתה שומרת על ההיריון גם בהינתן אינדיקציה למום הגנטי: "לא התרשמתי מביסוס ראייתי מספק לטענה כי ההורים היו מסרבים לביצוע הפסקת היריון במקרה של גילוי המום במהלך ההיריון, שיש בו כדי להפריך את טענותיה של האם כי הייתה מבצעת הפסקת היריון".
בפסק הדין צוין שניתן היה לאבחן את המום מבעוד מועד באמצעות סקירת מערכות אף ללא צורך בדיקור מי שפיר, וכי בשום שלב של ההיריון לא בוצעה סקירת מערכות בהתאם לסטנדרטים הרפואיים הנדרשים. בפועל, ה"סקירה" שנעשתה הייתה דומה יותר לאולטרסאונד רגיל.
בהמשך לדחיית הטענה שלפיה האם לא הייתה מבצעת הפלה, קבעה השופטת שמתקיים קשר סיבתי בין המחדל של בית החולים לבין הנזק, ומכאן אחריותו לפצות.
בסוגייה זו היא קיבלה את טענת ההורים שלפיה בתם סובלת מנכות תפקודית מלאה. היא כתבה שלפי עדותם, מאז הלידה ועד היום נזקקת הילדה לטיפול והשגחה 24 שעות ביממה, והוריה משקיעים את מלוא מרצם, כוחותיהם הפיזיים והנפשיים ומיטב כספם לצורך הטיפול בה.
השופטת העריכה את כלל הנזקים - כגון הפסד כושר השתכרות של הבת, סיעוד ועזרת הזולת – ב-10,830,550 שקל, וקבעה שבית החולים וביטוח לאומי יישאו בתשלום במשותף, בכפוף להחלטה עתידית של המוסד על היקף הקצבאות שישלם למשפחה. עוד נקבע שישולמו להורים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד ירון מויאל
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מוסא עותמאן
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
