דב פולק (89), מחלוצי ומבכירי התעשיינים ואנשי העסקים בישראל, הלך לעולמו. "אחד הערכים שהיו הכי חשובים לאבא היה קיבוץ הגלויות של העובדים במפעלי פולגת שבניהולו", סיפר ל-ynet איתן פולק, בנו של דב. "אבא עלה לישראל מצ'רנוביץ' לאחר השואה, והבין את חשיבות הציונות וקיבוץ הגלויות במדינה. כל מי שהיה נכנס למפעל היה שומע עשרות שפות, שדוברו בפי העובדים, שהגיעו מכל המדינות".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פולק נולד בשנת 1933 ברומניה ועלה לארץ ישראל בשנת 1948. הוא שירת כקצין חימוש בצה"ל, ועד 1960 עבד בתעשיית הרכב והעץ. בתחילת שנות ה-60 ייסד יחד עם משפחתו את תשלובת מפעלי פולגת, כשהשם "פולגת" הוא הלחם הבסיסים של "פולק" ו"גת", והיה המנכ"ל שלה עד שנת 1989. ב-27 שנות כהונתו כמנכ"ל הוביל את החברה לתשלובת מפעלים שבשיאה העסיקה יותר מ-7,000 איש בארץ ובעולם, והייתה מובילה ביצוא לאירופה וארה"ב.
לאחר שעזב את פולגת היה מהחלוצים בהקמת מערכת קמעונאות ברמה עולמית ובייצוג והפצה של מותגי פרימיום למדינת ישראל, הקים את רשת האופנה VENDOME, שכיום בבעלות שני ילדיו מיכל ואיתן פולק. בין המותגים שהרשת ייבאה: מקס מארה, ג'ורג'יו ארמני, טרוסרדי, הוגו בוס וזניה. פולק הקים בין היתר גם בית ספר תעשייתי במסגרת המפעלים לנוער בסיכון ומעונות יום לעובדי המפעלים. הוא היה חבר בהתאחדות התעשיינים וזכה בפרס קפלן לתעשייה ובפרס התעשייה על פעילותו בתחום. פולק הותיר אחריו את רעייתו, אריקה ושלושת ילדיו, צביקה, איתן, מיכל, נכדים ונינים.
"מאז שאני זוכר את עצמי כילד אהבתי להסתובב במפעל", מספר בנו איתן פולק, שמנהל מזה 31 שנים את רשת VENDOME. "הייתי סופג את ריחות המכונות ושל הדברים שיוצאים מהמצבעה. הכרתי אבא, שכתעשיין וכאדם היה אותו אחד, שני צדדים של אותה מטבע, שנקרא דב פולק. אבא הצליח להעניק לכל מי שנכנס למפעל תחושה, שנעשה בו משהו גדול, משהו בעל עניין לכל המדינה.
"אבי תמיד הסתכל קודם על האנשים. הוא לא היה בוכה, אבל ידע לקרוא אנשים והיה רגיש כלפיהם. כשאחד העובדים נפצע קשה במלחמת יום כיפור ונותר נכה, אבי המשיך לשלם לו משכורת כמעט שנה שלמה, עד שמשרד הביטחון הכיר בו כנכה צה"ל".
על מותו אמר איתן כי "לאבי הייתה דימנציה, אבל הוא לא היה חולה במחלה שהיה ידוע שהוא עומד למות במועד כה קרוב. עם זאת, אבי זכה לאריכות חיים, וכולנו מודים על שזכינו בו במשך שנים אלו. באופן סימלי הוא נפטר ביום שאמו נפטרה, וייקבר ביום שאחיו נפטר, בשבוע של יום השואה. לי חשוב להדגיש, את מה שהיה חשוב לאבא להדגיש: שאנשים ידעו על הדברים שהוא עשה, על התעשייה הישראלית שהמשפחה הקימה. שהיו במדינה שלנו עוד דברים להתגאות בהם מלבד יוניקורנים ואקזיטים, עם כמה שהם חשובים. היה חשוב לו שנדבר על תעשייה כחול לבן".
