שני עובדים יושבים באותו החדר. הם עוסקים בעבודה דומה. שניהם מועסקים בדיוק אותו מספר שנים. שניהם מצויים בדיוק באותה הדרגה. ומה על שכרם? ברוב המקרים שכרם יהיה שונה, כך קבעו בעבר חוקרים. עובד מועסק במקום עבודה מסוים ומבצע את אותה העבודה מדי חודש בחודשו. תלוש השכר שלו, כמעט תמיד, יהיה שונה מחודש לחודש. לעולם יקבל שכר אחר בפברואר מאשר בינואר ובמרץ מאשר בפברואר. גבר ואישה מועסקים באותו מפעל או משרד בדיוק באותה העבודה. לעולם, חוץ ממקרים לא רבים, שכרו של הגבר יהיה גבוה יותר.
מדוע זה קורה בעצם? יש לעיוותי השכר הללו הסברים לא מעטים. ראשית – אין ברוב המקצועות בישראל סולם שכר ברור. זאת על אף ש"ועדת צבי זוסמן" הגישה לממשלה המלצות ברורות לטבלת שכר אחידה ונכונה בשנת 1989, אולם הדוח נגנז. עיוותי השכר נותרו עימנו.
שנית – מעסיקים מעדיפים לא פעם עובד אחד על משנהו, ומעניקים לו תוספות כאוות נפשם או מקפחים עובד "לא אהוד". שלישית – גברים לא אחת, באופן מרגיז מאוד, מוערכים יותר מנשים, בגישה שוביניסטית פסולה.
ופרט לכך, בנסיבות שאישה עובדת פחות מגבר – היא יולדת, מטפלת ב־70% מהמקרים בילדים ובענייני הבית יותר מאשר הגבר – שכרה תמיד יהיה נמוך יותר. זאת אף שגברים לא מעטים נעדרים אחת לשנה לפחות לשבועות אחדים מעבודתם בשל שירות מילואים, לרוב עד לגיל 45, אולם משום מה שכרם לא נפגע מ"ההיעדרויות" הללו. ננסה להתמקד כאן בפערי השכר שאינם, לדאבון הכול, קטנים בין גברים לנשים.
במחקר של מרכז "אדווה" נבדקו פערי השכר בישראל באופן מעמיק. מתברר, כי בשנת 2018 השכר הממוצע של אישה בישראל עמד רק על 68.4% משכרו של גבר. נתון מדהים, מרגיז, מאכזב ומקומם. מילא פער של אחוזים בודדים בשל עבודה מעטה יותר, למשל בשעות הנוספות עקב מטלות הבית שרוב הנשים נוטלות על עצמן (למה, בעצם?) – אבל שאישה תשתכר רק כשני שליש משכרו של גבר? אם זאת לא אפליה ברורה, אז מה זאת אפליה?
נכון. גם במרכז אדווה וגם במשרדי האוצר והכלכלה קבעו לאחרונה, כי פערי השכר בין גברים לנשים מצטמצמים מעט בעשור האחרון, אולם הם עדיין גבוהים ובלתי מתקבלים על הדעת.
במרכז אדווה ציינו גם "נתון מעודד", שלפיו פערי השכר לשעה בין גברים לנשים קטנים יותר לאחרונה, אולם שכרה השעתי של אישה עמד עדיין לפני שלוש שנים על 84% משכרו של גבר לשעת עבודה אחת.
חלק מהסיבות לפערי השכר העצומים הללו, מעבר לאפליה שקיימת עדיין ב־2021 במקומות עבודה רבים, הן תוצאה של מצב שנוצר במשך השנים: קיים שוני תעסוקתי מתמשך בין עבודת גברים לנשים. יש מקצועות "נשיים" טיפוסיים. לרוב מקומות עבודה מעדיפים מזכירה על פני מזכיר, מארחת במסעדה במקום מארח, אישה שעוסקת בניקיון ("היא מבינה בזה יותר", אמירה שוביניסטית להחריד, שאמר לאחרונה מנהל בכיר) ואישה שעוסקת בעבודה סוציאלית ובסיעוד.
ומה המשותף לכל אלה? ניחשתם נכון: השכר בעבודות "פשוטות" יותר נמוך יותר, ורבות מהעובדות בהן אינן בעלות מקצוע שרכשו באוניברסיטה או בקורס. מעביד אחד, עורך דין, אף הסביר לאחרונה בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית בארצות הברית "60 דקות", כי "אני רוצה שאישה יפה, מאופרת ומושכת תקבל את מי שבאים למשרדנו. זה מושך לקוחות". אמירה מזעזעת, למרות עידן ה"מי־טו".
העיסוקים הנפוצים יותר אצל הנשים הם מקצועות הטיפול, הפקידות, ההוראה, המכירות בחנויות והקופאיות. אלה מקצועות ברמות שכר נמוכות יחסית. שיעור המנהלים בישראל עמד בעשור האחרון על 75% לעומת 25% מנהלות. הנה הסבר ברור לפערי השכר המגדריים בממוצע הכללי בישראל. מדוח הממונה על השכר במשרד האוצר לשנת 2019 עולה, כי 85% ממנכ"לי משרדי הממשלה ויחידותיה הם גברים, אך 86% מהעובדות הסוציאליות ו־96% מקלדניות השופטים, ששכרן נמוך מאוד, הן נשים.
הפערים במערכת החינוך הצטמצמו
התופעה קיימת גם בעולם. במדינות ה־OECD אומנם המנהלים הגברים מהווים רק 55%, אך גם בארצות המפותחות ביותר פערי השכר לטובת הגברים קיימים, אם כי נמוכים במדינות רבות מ־10%, הרבה פחות מאשר בישראל.
פערי השכר המגדריים עולים בישראל עם העלייה ברמת ההשכלה. נשים בעלות השכלה אקדמית משתכרות רק 62% משכר הגברים. פערי השכר גדלים בשנים שבהן אישה מצויה בגיל הולדת ילדים. כיום רק כ־15% עד 20% מהגברים נוטלים חופשת לידה ו"משחררים" את האישה לשוב לעבודתה.
הפערים הגבוהים ביותר קיימים בקרב גילאי 65 ומעלה, שבהם רוב הנשים העובדות מועסקות במשרות חלקיות, בעיקר בשכר נמוך במיוחד. אגב כך פערי השכר בישראל גבוהים יותר אצל היהודים מאשר הערבים. אצל הנשים הערביות הולך ועולה מספר המועסקות עם השכלה גבוהה מאשר אצל הגברים הערבים, ועוד נתון מעניין הוא שנשים חרדיות משתכרות במקומות רבים שכר נמוך אך במעט מגברים חרדים. גם כאן השכלת הנשים רחבה יותר, בעיקר במקצועות הייטק, ראיית חשבון, הנהלת חשבונות ומחשוב.
לאחרונה התקבלה בכנסת הצעת חוק חשובה, שיזמה ח"כ אתי חוה עטיה, ולפיה מקומות עבודה פרטיים שבהם יותר מ־518 עובדים, יצטרכו לדווח מעתה מדי שנה על פערי השכר. ח"כ עטיה ציינה בהסבר לחוק, כי אין ספק שהוא יביא לצמצום בפערי השכר המגדריים.
גם במשרד האוצר אומרים כך כבר שנים ביחס למגזר הציבורי, אך מדי שנה מבשר הממונה על השכר, כי קיימים פערי שכר לא קטנים במקומות העבודה הציבוריים, כמובן לרעת הנשים. השנה פורסם כי פערי השכר בין גברים לנשים בשירות המדינה נמוכים מהפערים בכלל המשק ועומדים על 32% לטובת הגברים. יחד עם זאת, בקופות החולים, למשל, הגיעו פערי השכר לרעת הנשים לשיא של 44%.
הממונה על השכר במשרד האוצר קובי בר נתן אמר למוסף התעסוקה, כי "פערי השכר בין גברים לנשים במגזר הציבורי נמוכים מהפערים בכלל המשק ומצטמצמים באופן עקבי בעשור האחרון. ישנם מגוון גורמים לפערים אלו, כגון היקף השעות הנוספות ושיעור הנשים הנמוך במשרות הבכירות. אנו עמלים להמשיך את המגמה על ידי שינוי מבנה השכר, הגמשת יום העבודה ועידוד בהקדם של התברגות נשים במשרות הבכירות".
במערכת בחינוך, על־פי דוח הממונה על השכר במשרד האוצר, פערי השכר הצטמצמו מאוד וירדו עד כדי 6% בלבד לטובת הגברים בשנת 2019. אולם הגברים מהווים רק 15% מכוח העבודה במערכת החינוך. ודווקא כאן המצב פחות גרוע ודי שוויוני.
מהדוח עולה, כי בעשור האחרון אכן צומצמו פערי השכר במגזר הציבורי. לעומת היחס בין שכר עובדת לשכר עובד במשרדי הממשלה – שהיה אצל הנשים 76% משכר הגברים בשנת 2010, והגיע ל־85% בשנת 2019 – במערכת החינוך העלייה היא מ־89% ל־94%.
העלאה בשקלים ולא באחוזים
במשרד האוצר אומרים, כי יש לבצע תוספות עתידיות לשכר בדרך של תוספות שקליות ולא באחוזים. כך התוספות יהפכו משמעותיות יותר לעובדים בדרגות שכר נמוכות, המתאפיינות ברוב נשי מובהק. תוספת של 620 שקל מהווה תוספת של 8.8% למשכורת עובדת בדרגת שכר של 7,000 שקל, אך תוספת של 2.9% בלבד לעובד בדרגת שכר של 21,000 שקל.
כמו כן, כהצעת משרד האוצר, יש להוסיף יום חופשה נוסף להורים באוגוסט, מתן אפשרות (בעיקר בעידן הקורונה) לעבודת שעות נוספות מהבית להורים לילדים וכן קידום זכויות אבהות, שיקלו על אבות לשאת בחלק גדול יותר של נטל גידול הילדים ומשק הבית.
יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד אמר למוסף התעסוקה, כי "אני רואה חשיבות עליונה בצמצום פערים בחברה הישראלית ובפרט בצמצום פערי שכר מגדריים. כדי לשלב נשים במעגל העבודה על בסיס שוויוני יותר, על כולנו לפעול להבטחת הייצוג ההולם של נשים בצומתי קבלת החלטות הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. גם אצלנו, כאן – בבית של העובדות והעובדים – אנו מקצים משאבים ופועלים ביתר שאת כדי לתקן את המציאות המעוותת שנסללה על ידי ההיסטוריה". בר־דוד מדגיש, כי שם לעצמו למטרה להרחיב את שילובן של נשים בעמדות מפתח בארגון. "אחרי עשרות שנים שבהן זה לא קרה, אני גאה בכך שיש בהסתדרות ראשת מרחב ראשונה, ומקווה שזו לא תהיה תופעה חריגה", הוא אומר ומוסיף "בימים אלו הנחיתי להקים בהסתדרות את האגף לגיוון תעסוקתי, שירחיב את עשייתה של ההסתדרות בתחום, יסייע בניפוץ תקרות הזכוכית, וידחוף להגברת האכיפה של חוקים מקדמי שוויון. במקביל אנו ממשיכים לפעול בשיתוף עם המדינה והמעסיקים כדי לקדם שוויון מגדרי בשכר, בין השאר מול נציבת שוויון ההזדמנויות בעבודה, בדבר יישום תיקון 6 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד".
ח”כ קרן ברק, יו"ר השדולה לעסקים קטנים ובינוניים, אמרה בשיחה למוסף, כי "אנחנו בתחילת העשור השלישי של שנות האלפיים, אך מבחינת פערי השכר בין נשים לגברים, נותרנו באמצע המאה ה־20. בשנים האחרונות מדינת ישראל והחברה הישראלית עברו מהפכות של קידמה במגוון תחומים, כולל התחום המגדרי. הסטודנטיות כבשו את ספסלי הפקולטות לרפואה ומדעים, נשים עמדו בראש המערכת הפיננסית, מספר הנשים המכהנות בכנסת ובממשלה גדל, ומנהלות בכירות הן כבר לא 'תופעה נדירה'. באופן מוזר ומכעיס", טוענת ברק, "פערי השכר בין נשים לגברים נותרו עמוקים. רק לאחר שנחסל את הפער נוכל לומר באמת 'התקדמנו'".
שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי אמרה לנו, כי "פערי שכר מגדריים פוגעים בחברה בכללותה ומהווים חסם בפני נשים בהשתלבותן בשוק העבודה ובקידומן בארגונים. אבל לא רק. פערים אלו מצמצמים את יכולת המשק במיצוי הפוטנציאל הטמון בשוויון המגדרי. זו עובדה. כדי לעבור משלב גינוי התופעה לשלב מיגורה אנו נוקטים בצעדים אופרטיביים, בכללם חלוקת אות למעסיק השוויוני, יצירת תוכניות הטמעת שוויון וגיוון ויצירת מנגנוני דיווח למעסיקים. נמשיך לפעול בכל דרך אפשרית עד שתופעה זו תיעלם ממחוזותינו".
קנס למעסיקים על שכר שונה
מדוח שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתברר, כי הפער המגדרי בקרב עובדים במשרה מלאה בישראל גבוה ביותר מ־70% מהפער הממוצע בקרב מדינות ה־OECD. זאת כאשר בארץ אישה משתכרת 68 אגורות לכל שקל שמשתכר גבר. על פי הלמ"ס, דווקא ערב משבר הקורונה הפסיק הפער להצטמצם ואף גדל ב־0.2%. החשש הוא שמשבר הקורונה אף גרם לעוד עלייה בפערים (עדיין אין נתונים רשמיים), בשל העובדה שיותר נשים נשארו עם הילדים בבית מאשר גברים.
במדינות רבות הוצבה מטרה לחסל את הפער בשכר בין גברים לנשים המועסקים באותה העבודה לאותו משך זמן. איסלנד דורגה במקום הראשון בעולם בשוויון בשכר ובתנאי העבודה בין גברים לנשים. מחצית מחברות הפרלמנט הן נשים, וכמו כן נשים חייבות לאייש לפחות 40% מהדירקטוריונים במדינה הקרה הקטנה. כמו כן נקבעו באיסלנד כללים נוקשים כדי להביא לשוויון בשכר בין גברים לנשים כבר בשנת 2022.
בארצות הברית ובבריטניה חוקקו לאחרונה חוקים, שנועדו להקל על נשים להגיש תביעות בהקשר לאפליה בשכר מול גברים. באחדות ממדינות האיחוד האירופי כבר חוקקו חוקים, המאפשרים לקנוס מעסיקים שישלמו שכר שונה לעובדים גברים מנשים בעבודה זהה.
נתונים מעניינים שנאספו בישראל מגלים, כי 70% מהנשים הן האחראיות על גידול הילדים בבית, כאשר 67% מהגברים ציינו כי הם לא נעדרים מעבודתם בעת חופשות, שביתות ומחלות של ילדיהם. דהיינו, האישה היא הנעדרת מעבודתה במקרים הללו.
אילו פתרונות יהיה אפשר לאמץ אצלנו?
- כדי לצמצם את הפערים, צריך להשקיע בהכשרות מקצועיות רבות יותר במקצועות עם שכר גבוה יותר לנשים ולהעדיפן על פני גברים.
- יש ליזום חוקים שיענישו מעסיקים שישלמו שכר גבוה יותר באותה העבודה לגבר מאשר לאישה, ללא סיבה שתוכל להצדיק את הפער.
- יש להיטיב את התנאים לגברים שמשקיעים יותר בגידול הילדים.
- יש לצמצם את מספר שעות העבודה להורים לילדים – וזה יעזור מאוד במיוחד לנשים או גברים חד־הוריים.
- יש להאריך את שעות הלימודים. חוק יום לימודים ארוך שחוקק בראשית שנות האלפיים נדחה עדיין משנה לשנה.
- יש לחייב את המעסיקים להתייחס בשכר לשעות העבודה החודשיות במקום ליומיות – כך רוב הנשים ירוויחו מהשינוי. גמישות בשעות תאפשר התאמה רבה יותר לפעילות הילדים. כך הנשים תוכלנה להשלים שעות בימים שבהם יש פעילות ארוכה יותר לילדים.
- יש לחייב מקומות עבודה, מפעלים, חברות ויחידות ממשלתיות לשלב בתפקידי ניהול שיעור גבוה יחסית של נשים. בראשית הדרך לשיפור השכר יש לפעול באפליה מתקנת לטובת הנשים.
- על משרדי העבודה, האוצר והלמ"ס לדווח בקביעות לציבור, מדי שנה, מי הם מקומות העבודה שמפלים נשים לעומת גברים. כיום רק משרד האוצר נוהג לדווח על כך, אך גם בדיווחיו אין פירוט יתר שיחשוף חלק ממקומות העבודה המפלים את הנשים בשכר ובתנאי העבודה.
