בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה נהגת בת 75 שהחליקה במתקן לשטיפת כלי רכב, ותבעה את הפיצוי מחברת "ש. שלמה" שביטחה את מכוניתה בטענה שמדובר בתאונת דרכים. השופטת עידית קצבוי קבעה שהתובעת עמדה באופן יציב על הקרקע כשהחליקה, ומכאן שלא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.
האירוע התרחש בקיץ 2017, כשהנהגת נכנס למתקן "דיימונד ווש" על מנת לשטוף את מכוניתה. בשלב מסוים ביקש ממנה אחד העובדים לצאת, היא עשתה כדבריו, וכשהגיעה לפתוח את הדלת האחורית כדי לקחת את תיקה שהיה מונח על המושב – החליקה.
בתחילה היא הגישה תביעה לפיצויים נגד בעלי מתקן השטיפה וחברת הביטוח שלו, אולם לאחר דין ודברים היא החליטה לקשור איתם יד אחת ולטעון שהאחריות לפיצוי מוטלת על הביטוח, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לשיטתם, נסיבות התאונה עונות להגדרת "תאונת דרכים" שבחוק, מאחר שהנהגת נפלה לפני שהשלימה את פעולת הירידה מהרכב. נטען שהיא לא ניתקה את המגע עם הרכב, לא עזבה אותו, לא התרחקה ממנו ולא נעלה אותו. מאחר שהחוק קובע כי ירידה מרכב היא חלק מהשימוש בו לצורך הכרה ב"תאונת דרכים", האחריות לפיצוי רובצת לפתחה של מבטחת הרכב.
מנגד טענה "ש. שלמה" שהנהגת החליקה בגלל הסבון ולא בגלל הירידה מהרכב. היא הוסיפה שנסיבות התאונה כפי שתוארו מלמדות כי קודם לתאונה השלימה התובעת את פעולת היציאה מהרכב ורכשה עמידה יציבה.
עו"ד שי אילהשופטת קצבוי הסבירה שיש לבחון את המקרה בראי פסיקת העליון שהגדירה את גבולות פעולת הכניסה או היציאה מרכב לצורך תחולת חוק הפיצויים. בהתאם לפסיקה, הירידה מהרכב נבחנת בין היתר באמצעות מבחן טכני שבודק באילו שלבים הפעולה מתחילה ונגמרת. לפי מבחן זה, ציינה, עלינו לשאול אם הנהגת רכשה אחיזה יציבה על הקרקע בטרם החליקה. היא השיבה על שאלה זו בחיוב: "שוכנעתי כי בעת התאונה עצמה הייתה התובעת כבר לאחר סיום הירידה מהרכב, לאחר שרכשה עמידה יציבה".
בפסק הדין נקבע כי מדברי הנהגת עולה שבטרם ההחלקה היא הספיקה לצאת מהרכב, להתרומם, לעזוב את הדלת הקדמית ולנוע לעבר הדלת האחורית. כך שבהתאם למבחן הטכני התובעת סיימה את ירידתה מהרכב, ובעת ההחלקה היא כבר ענתה להגדרה של "משתמשת ברכב מנועי", הנדרשת לצורך הכרה ב"תאונת דרכים".
השופטת הדגישה שההחלקה אירעה בגלל מים וסבון ואינה קשורה לסיכונים הנשקפים משימוש ברכב שמפניהם בא חוק הפיצויים להגן. היא הודתה שהעברת קו גבול באירוע בן מספר שניות על מנת לקבוע האם הוא ייחשב לתאונת דרכים, עשויה להיראות מלאכותית. עם זאת לדבריה, הקביעה הולמת את תכלית החוק לפיה הוא יוחל רק על תאונות המשקפות סיכון תעבורתי שנובע משימוש ברכב.
לפיכך השופטת דחתה את התביעה נגד חברת הביטוח. היא חייבה את הנהגת בהוצאות משפט בסך 2,500 שקל וביקשה מהצדדים לעדכן כיצד ברצונם להתקדם עם ההליך.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד תפארת דמתי-קולה
• ב"כ הנתבעים 1-2: עו"ד א. ברן-תושיה ואח'
• ב"כ הנתבעת 3: עו"ד אילנה סקר ו/או עו"ד אורה הולט ו/או עו"ד אפי סקר
• עו"ד שי איל עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
