פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתחום הנדלן: השופטת איריס לושי-עבודי קבעה לאחרונה כי כשקבלן ראשי נקלע לחדלות פירעון - היזם שחייב לו כספים לא יכול לשלם אותם ישירות לקבלני משנה שכן הדבר פוגע בעקרון השוויון בין הנושים. מדובר בפסק דין ראשון מסוגו מאז כניסתו לתוקף של חוק חדלות הפירעון החדש לפני כמה שנים.
בתחילת 2021 פנתה חברת הבנייה "צ. גורן – ד. מגידו" בבקשה לצו פתיחת הליכים לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים. באותו זמן, לצד פרויקטים אחרים שבהם הייתה מעורבת, היא שימשה כקבלן ראשי בפרויקט תמ"א 38 ברמת השרון, שאותו הזמינה ממנה היזמית "ב.נ.ה הזורע". באתר פעלה גם חברת "ח.ג.מ בנייה" כקבלנית משנה של גורן-מגידו.
עם הקריסה סילקה אותה היזמית מהאתר ונמנעה לשלם לה כמיליון שקל שהייתה חייבת לה בגין העבודות. בהמשך היא העבירה מתוך תמורה זו כספים לסגירת חובות של גורן-מגידו מול קבלנית המשנה.
בתחילת 2022 החלו הליכי הפירוק של גורן-מגידו. הנאמן שמונה לחברה דרש להורות על ביטול העברת הכספים מהיזמית לקבלנית המשנה בהיותה העדפת נושים אסורה. הוא עתר להורות לחברות אלה להשיב לקופת הנשייה של חברת גורן-מגידו את יתרות הזכות שעמדו לה במסגרת עבודתה בפרויקט. לטענתו, ערב סילוק ידה של החברה מהפרויקט עמדה לה זכות לקבל כספים מהיזמית, ויש לראות בפעולות פירעון חובות גורן-מגידו לקבלנית המשנה מתוך כספים השייכים לה כהעדפת נושים אסורה.
היזמית וקבלנית המשנה טענו מנגד כי התשלומים שבוצעו על ידן נעשו מכוח זכויות קיזוז שהיו נתונות להן. לדברי היזמית, על פי ההסכם בינה לבין גורן-מגידו - ככל שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה בהסכם (לרבות תשלום לקבלני משנה) תהיה היזמית רשאית לבצע התחייבות זו במקומה.
עו"ד איתן פישמןכאמור, השופטת איריס לושי-עבודי קיבלה את הבקשה. היא ציינה כי הנטייה הטבעית והמובנת במצבים אלה של מי שחב חוב לגוף חדל פירעון תהיה שלא לשלם את חובו ולמצוא שימוש "מועיל" יותר מבחינתו לכספים אלה. לדבריה, משולש היחסים מזמין–קבלן–קבלן-משנה ממחיש זאת היטב, וברור שמנקודת מבטו של המזמין עדיף לו לשלם ישירות לקבלן המשנה מאשר לקבלן הראשי הקורס.
ואולם, הוסיפה, על אף הנטייה הטבעית ואפשר שאף "מוצדקת" ומובנת מנקודת מבטו של המזמין (או כל בעל חוב אחר לגוף חדל הפירעון), מדובר בפעולה אסורה על פי הדין הפוגעת בעקרון העל של הליכי חדלות הפירעון בנוגע לשוויון בין הנושים.
בפסק הדין צוין כי מבחינה משפטית מדובר בהעדפת נושים אסורה. הובהר שלפי החוק החדש מספיקה תוצאה אובייקטיבית של העדפת נושה אחד על פני נושים אחרים (במסגרת הזמן ויתר התנאים הקבועים בחוק) כדי לקבוע שאותו נושה הועדף על פני אחרים, ואין צורך להראות כוונה להעדיפו.
במקביל דחתה השופטת את טענות הקיזוז וכתבה כי אין ספק שהתשלום בוצע בשל חדלות הפירעון של החברה והדברים היו ידועים היטב למזמינה. בסופו של דבר היא הורתה כי ב.נ.ה וח.ג.מ ישיבו לקופת הנשייה 1,087,253 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הנאמן: עו"ד עידן מילר
• ב"כ המשיבות: עו"ד יצחק בכר
• עו"ד איתן פישמן עוסק בחדלות פירעון
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
