אוצר מהעבר מחנה יהודה סיפור השוק המיתולוגי גד ליאור
(צילום: ירון ברנר)
גם בשנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים של המאה הקודמת המשיך שוק מחנה יהודה, שאת סיפורו אנו מביאים בסדרה מיוחדת, להוות יעד לפיגוע טרור קשים. אבל שנים אלה עמדו גם בסימן תוכניות להפוך אותו לחדש יותר ונגיש יותר.
כך למשל, ב-27 במרץ 1995 מבשר "ידיעות אחרונות" כי "ליד שוק מחנה יהודה ייבנה מרכז מסחרי ענק. שוק אגריפס יוקם ממערב לשוק הקיים". הכתבה חוזה את מה שקרה רק חלקית: שוק מחנה יהודה בירושלים ישנה את פניו בהשקעה של 30 מיליון דולר. השוק הפתוח, בסופו של יום, לא שינה את פניו.
הידיעה סיפרה אז כי קבוצת ים-סוף, של אלי פפושדו, תקים בצדו המערבי של השוק הקיים מרכז מסחרי גדול, והוא יתפרס על 45 אלף מ"ר. בשוק החדש ייבנה חניון תת-קרקעי בן 5 מפלסים ומעליו 3 קומות של שוק מסחרי. מעל לקומות המסחריות יוקמו 4 בנייני מגורים בגובה 4 קומות. רחוב אגריפס יורחב לארבעה נתיבים ויאפשר תנועה לשני הכיוונים". גם היום יש ברחוב אגריפס בעצם רק נתיב תנועה אחד, והשוק הוותיק לא פינה מקומו לשום שוק חדש. כבודו של מחנה יהודה לא נפגע.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
"שוק באבל כבד על רצח רבין"
תחת הכותרת "בשוק מחנה יהודה היו באבל", מסופר על היום שלמחרת רצח יצחק רבין ז"ל. בעיתון של ה-6 בנובמבר 1995 מתואר: "שוק מחנה יהודה מוגדר מזה שנים כמעוז הימין בכלל, והליכוד בפרט. כמעט בכל באסטה תלויים תמונתו של ראש הממשלה המנוח בגין ושלטי מחאה נגד הממשלה הנוכחית. אתמול ניתן היה לחוש בשוק באבל כבד על רצח יצחק רבין. בעלי באסטות, המגדירים עצמם כ"ימנים בדם", גינו את הרצח והצדיעו לרבין". אבי, מוכר עגבניות בשוק אמר: "אני ימני, אבל הפעם הם עברו את הגבול. אין ערך לחיי אדם במדינה הארורה הזאת".
את המאבק הגדול בין הקניונים לשווקים הפתוחים מתארת כתבת הצרכנות שושנה חן ב-16 באפריל 1998, תחת הכותרת "שוק בירידה": "העגבניות והמלפפונים עדיין בזול, וכל תפוח עדיין מלמיליאן, אבל השווקים המסורתיים ברחבי הארץ הולכים ומפנים את מקומם לרשתות השיווק, שמציעות תשלומים ואשראי, חנייה ומיזוג אוויר. שוברים את השוק".
ב-23 ביוני 1998 מסופר על עוד קונה מכובד שנוהג לפקוד את שוק מחנה יהודה - שר האוצר הפרופסור יעקב נאמן: "בכל יום חמישי נוטל שר האוצר יעקב נאמן סל קניות ופוסע לעבר שוק מחנה יהודה בירושלים. נאמן אמנם קונה גם פירות וירקות, אבל בעיקר משוחח עם המוכרים, כדי לעמוד על מצב השוק וליצור קשר בלתי אמצעי עם קהל הבוחרים. סיכום ביניים מהמחקר הפרטי של נאמן: בינתיים בכלל לא מרגישים מיתון קשה במשק".
מחנה יהודה היה מאז ומתמיד מדד לאווירה בירושלים ועד כמה הימין מתחזק או נחלש בעיר. כך, למשל, ב-26 באוגוסט 1999 מדווחת הכתבת הפוליטית נחמה דואק כי "אריאל שרון, המתמודד על ראשות הליכוד, יוצא היום למבחן שוק. יסייר בלב מעוזו של אהוד אולמרט - שוק מחנה יהודה".
הרכבת באה לשוק, אבל באיחור
ב-28 בספטמבר 1998 מדווחת שיר-לי גולן-מאירי על השינוי הגדול שצפוי להגיע לפאתי השוק - הרכבת הקלה החדשה של ירושלים. בכתבה מסופר על תחילת העבודות ועל מה שמוגדר כ"מהפכה התחבורתית בישראל שעומדת בפתח. בעוד שנים ספורות תקום בירושלים הרכבת הקלה הראשונה בארץ, שתקדים את זו המתוכננת לתל אביב. 100 קרונות, המונעים בעזרת חשמל, שינועו בשמונה קווים עיליים ויאפשרו לחצות את הבירה מקצה לקצה במהירות רבה, בלי פקקים ובתשלום מזערי".
לרגל הקמת הרכבת הוזזו בניינים ברחוב יפו, הנושק למחנה יהודה, והאווירה בחלקו הצפוני של השוק תשתנה. קונים שנהגו להגיע רגלית, ברכב, או באוטובוס לשוק, יוכלו להגיע אליו בקלות עם הרכבת ולא לשאת את הסלים למרחק רב מדי.
אולם, ההערכה בכתבה הייתה מאוד אופטימית, שהרכבת הראשונה תצא לדרכה כבר בסוף 2003. הרכבת הראשונה יצאה לדרך לנסיעת ניסיון, שבה השתתפתי, כמעט שמונה שנים לאחר מכן, ב-8 באוגוסט 2011.
10 צפייה בגלריה
כבר לא צריך לסחוב סלים למרחק רב. הידיעה מה-28 בספטמבר 1998
(צילום: מארכיון ידיעות אחרונות)
ב-15 במאי 2001 מביא גיא מי-טל את המנון השוק לעיתון: "הלו אדון, שלום חמודה, ברוך הבא לשוק מחנה יהודה", מזמרים בשוק את ההמנון שהושמע בהשמעת בכורה בביצוע מקהלת סוחרי השוק. "המעמד הססגוני נערך במעמד שר החקלאות, שלום שמחון, וראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט", וציין, כנאמר בידיעה, את שיאו של מבצע משותף של מועצת הירקות ושל סוחרי השוק, שהביעו תקווה כי בעקבות 'מתיחת הפנים' שעבר השוק, יעדיף הציבור את הקנייה בשווקים הפתוחים על חשבון הרשתות הגדולות והקניונים, למרות החשש מפיגועים.
עוד פיגוע קטלני
ושוב שוק מחנה יהודה הופך מטרה למחבלים נפשעים שמנסים לפגוע באזרחים תמימים, אגב ערבים ויהודים כאחד, הבאים לקנות מוצרים זולים יותר בשוק הססגוני. ב-3 בנובמבר 2000 מדווח העיתון: "אחר הצהרים בשוק מחנה יהודה. מחבלים מנסים להחדיר למרכז השוק מכונית-תופת עמוסה ב-10 עד 20 ק"ג חומרי נפץ. בשל עומס התנועה הם נוטשים אותה בסמטה צדדית. דקות אחר כך נשמע פיצוץ. התוצאה: שני הרוגים ו-10 פצועים. הג'יהאד האסלאמי נטל על עצמו את האחריות".
ב-5 בנובמבר מספר צבי אלוש את סיפורה העצוב של אחת ההרוגות בפיגוע הקטלני, בתו של השר יצחק לוי: "ח"כ יצחק לוי היה חברה הטוב ביותר של איילת השחר ז"ל. 'גם כשהיא הרגיזה אותי או את אחת מאחיותיה, יצחק לא הרשה לכעוס עליה'", סיפרה חנה, האם. "עכשיו נותרה לבני המשפחה המשימה הקשה מכל: לבשר לנכדה אוריה, בתה היחידה של שחר, שאין לה אמא".
10 צפייה בגלריה
שוב מכונית תופת שהתפוצצה בשוק. שער העיתון מה-3 בנובמבר 2000
(צילום: מארכיון ידיעות אחרונות)
ב-12 בדצמבר 2002 מספר הטייל דובי זכאי: "תושבי ירושלים כבר התרגלו לשלושת ציורי הקיר הגדולים המעטרים את הבניינים ברחובות המרכזיים של העיר. אז עכשיו לאורחים שמגיעים לבירה כדאי להרים עיניים - רצוי להצטייד במשקפת - ולטפס בעזרתן על הקירות.
"שנים עומד ברחוב אגריפס בית שקיבל בהכנעה את התואר הבית המכוער ביותר בירושלים. הקיר הגדול שפונה מערבה מצופה בפחים חלודים. שנים עמד כך הבית וכיער את סביבתו. היום, במקום הפחים החלודים יש ציור, שלטעמי הוא היפה מכולם. יש בו דמויות ותמונות משוק מחנה יהודה. חלק מהאנשים המצוירים כאן תוכלו למצוא בין דוכני השוק", מתאר זכאי. אגב, הציורים המרהיבים קיימים עד היום הזה.
והנה ב-12 באוגוסט 2004 מספרת יהודית יהב על גלריית ציורים יפה הממוקמת בפאתי שוק מחנה יהודה. "בחלל היפה והרגוע של גלריה 'אגריפס 12' , הממוקמת בפאתי השוק ההומה, פועלת כמעט שנה קבוצה של 16 אמנים ירושלמים בשיטת הקואופרטיב. ללא אוצרים וללא מתווכים. הם שכרו דירה בכספם, שיפצו אותה בעצמם והפכו אותה למקום תצוגה".
ב-12 ביולי אותה שנה מדווח העיתון, תחת הכותרת "שגרירי מחנה יהודה", על "תצוגות תכלית של שפים מבתי תבשיל בשוק במסעדת 'לוגאר' בירושלים. בשלני מחנה יהודה יעזבו לרגע את הבאסטות, הסטייקיות ופלטות המעורב כדי להפגין את כישוריהם בבר-מסעדה האופנתי והמעוצב 'לוגאר".
"השף, אורי שקד, מארח החודש אושיות גסטרונומיות נבחרות מהשוק להפקה שתכלול ארוחת ערב מיוחדת וחד-פעמית. כך יתייצב השבוע מאחורי הסירים יו"ר ועד סוחרי השוק, אלי מזרחי, שהקים ברחוב השזיף את האספרסו-בר הראשון בשוק מאז ומעולם, שמציע ליושביו גם תבשילים ביתיים קטנים. מזרחי יציג בלוגאר 20 סוגי טפאס בצבעים וצירופים שונים. תוכלו לנשנש צ'ינה (תבשיל טורקי מבורגול, בצל ירוק ופטרוזיליה), סרדינים בתחמיץ, שיפודי עוף קטנים ברוטב מנגו, בשר טלה עם טחינה ירוקה ושרימפס עטוף בבייקון על הגריל.
"בשבוע הבא יציע השף משה בסון ממסעדת השוק 'כרמי העיר' שברחוב אגריפס מסע בזמן לטעמים הנפלאים של מסעדת אקליפטוס זצ"ל, כמו תאנים ממולאות בחזה עוף ורוטב תמרהינדי".
ב-8 באוגוסט 2004 מדווח העיתון, כי מי שחשקה נפשו לצפות באופרה, אבל אין ביכולתו לממן את התענוג היקר, יוכל לעשות זאת בחינם בשוק, או בתשלום סמלי, במסגרת פרויקט "אופרת ליל קיץ", שמפעילות האופרה הישראלית ומועצת התרבות של מפעל הפיס.
ג'אז, אספרסו-בר ואפילו בוטיק מעצבים
ב-26 באוקטובר 2005 מסופר בעיתון: "שוק מחנה יהודה בירושלים, השוק הכי עממי במדינה, עובר מהפך מפתיע, כשבשוליו נפתחים מקומות של ג'אז, אספרסו-בר ואפילו, שומו שמיים, בוטיק מעצבים. מודרניזציה בלב המזרח התיכון".
ב-22 במרץ 2005 מצטרף שוק מחנה יהודה למחאות שהיו באותה השנה נגד ההתנתקות, אולם בדרך לא סימפטית במיוחד במקרה הזה. העיתון מדווח: "מתנגדי ההתנתקות הניחו 'מטען דמה' - מזוודת מתכת חשודה במבואות שוק מחנה יהודה בירושלים. נגרמו פקקי תנועה כבדים במרכז העיר. על המזוודה חתמו 'חוסמי הכבישים'". המשטרה חושדת, נאמר בידיעה, כי "בתקופה הקרובה יגבירו אנשי הימין הקיצוני את ההטרדות".
ב-29 בספטמבר 2005 נאמר בכיתוב לתמונה בעיתון כי "ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר, אהוד אולמרט, סייר בסמטאות שוק מחנה יהודה בירושלים, כשלגופו שכפ"ץ, זאת לפי הנחיית השב"כ, מחשש שגורמי ימין קיצוני ינסו לפגוע בו עקב תמיכתו בתוכנית ההתנתקות. השכפ"ץ, שבלט לעין מבעד לחולצה, קצת היקשה על אולמרט לטעום ממעדני השוק".
ב-26 בספטמבר 2005 מדווח כי רשת מזון חרדית שלישית החלה לפעול ופתחה את הסניף הראשון שלה, מתוך חמישה, בשוק. "אחרי שרשת זול-פה, שנרכשה על ידי שופרסל במסגרת רכישת קלאב-מרקט, נפתחת רשת מזון חרדית פרטית חדשה למגזר, פשוט-זול. הרשת הוקמה ע"י האחים אבינועם ואורן ספיר, בעלי רשת סופר-ספיר, המונה חמישה סניפים בירושלים ומחזורה השנתי כ-150 מיליון שקל. בשלב הראשון הוסבה אחת מחנויות סופר-ספיר בשוק לסניף פשוט-זול בהשקעה של מיליון שקל".
ב-12 במרץ 2007 מסופר על "יצוא" מסעדה ממחנה יהודה: "38 שנה שוכנת מסעדת 'סימה' (הקיימת גם היום) ברחוב אגריפס ומציעה לבאי שוק מחנה יהודה מבחר תבשילים ביתיים וגם בשרים על האש, ובראשם המעורב הירושלמי הנודע. עכשיו החליטו מייסדי המקום לעטוף את סימה באווירה עדכנית ומצוחצחת ולפתוח סניף בלב הסצנה הקולינרית של תל אביב, ברחוב הארבעה. מאחורי היוזמה עומד הראל גורי (30), בנו של יצחק, שפתח את המסעדה המקורית ב-1969 יחד עם דודתו, הלא היא סימה".
ב-18 במאי 2007 מסופר כי "גם לגבינות יש מלך" במחנה יהודה: "מלכי החמוצים והפלאפל, דוקטורי השקשוקות והשווארמות, כולם מציבים רף ציפיות גבוה כבר בשלב השלט. עם כל הצער שבדבר, אחרי שאתם מבצעים שם את זממכם, לא פעם זה נגמר בבכי, ולא של אושר. אבל אצל 'באשר מלך הגבינות' בשוק מחנה יהודה יש סבירות גבוהה יותר שתשחררו יבבה של התרגשות. אחרי שיטוט קצר תיאלצו להודות שהתואר שאלי באשר הדביק לעצמו מוצדק. בחנות שלו יש אוסף מהמם חושים של 860 סוגי גבינות, שעשו את דרכן מכל העולם. הולנדיות, שווייצריות, ספרדיות ודניות, מבצעות אצלו מצעדי גאווה על המדפים, לצד גבינות לא מביישות בכלל ממיטב מחלבות הבוטיק הישראליות".
לילה לא שקט
ב-23 באוגוסט 2007 מספרת חבצלת דמארי, תחת הכותרת "יאסו, באסטה!": "בעשר בלילה מתעורר שוק מחנה יהודה לחיים. כשהבאסטות ננעלות, שערי הברזל הכבדים סוגרים על חנויות התבלינים והמאזטים, מתחילים לשיר ולרקוד שם לקצב הדרבוקה. בסמטת השזיף, סמוך לבית הקפה 'הכל לאופה', המקושט בנרות, קורה הנס. כבר משמונה בערב מתקבצים אנשים מכל הגילים והמינים, תופסים עמדות ומפוצצים (לפעמים משפחות שלמות) את הסמטה לכל אורכה, כשהם ממתינים בדריכות לאמן הבוזוקי ניסים אלחנתי, שעושה את כל הדרך מעכו, מקום מגוריו, לשוק הירושלמי כדי לתת בראש. מתברר שהשכנים בשוק הרועש גם בלילה הזמינו פעמיים משטרה וכלום לא עזר. השוטרים שהגיעו בעצמם נגנבו ונסחפו"...
10 צפייה בגלריה
"בעשר בלילה מתעורר שוק מחנה יהודה לחיים". הכתבה מה-23 באוגוסט 2007
(צילום: מארכיון ידיעות אחרונות)
ב-17 בספטמבר 2007 מספר העיתון על ספר חדש, "הבאסטות": "צדקיהו הפך את דוכן החמוצים למעדניה, לוי עזב את צבא הקבע כדי למכור אפרסקים ורוזנבליט הגבאי תמיד חוזר מהקניות עם עגלה מלאה. הפרצופים של שוק מחנה יהודה -בספר חדש". על הספר כותבת יפה רזיאל: "מעבר לדוכני הירקות והפירות, חנויות הבשר והדגים, הבגדים, הצעצועים וכלי הבית, יש בשוק עוד משהו שלא מוכרים, משהו שמקבלים בחינם אם רק עוצרים רגע להקשיב: הסיפורים של בעלי הבאסטות. ומי שמוכן להטות אוזן יוצא עם סל קניות עמוס כל טוב".
עלייתו של רמי לוי
סיפורו של רמי לוי, זה שגדל מסופרמרקט קטן וצנוע ברחוב השקמה בשוק מחנה יהודה, לאחת הרשתות הגדולות והמפוארות בירושלים הוא מיוחד במינו. פעם, כאשר המציא את "העוף בשקל", ובעלי רשתות מרכולים לעגו לו, שאלתי אותו בתמימות של כתב כלכלי: "הרי אתה מפסיד על כל עוף שאתה מוכר בשקל". רמי לוי התגלה מיד כאיש עסקים ממולח: "ברור שעל העוף אני מפסיד, אבל על הריבה, הגבינות, הבשר והירקות אני מרוויח. הרי בלי העוף בשקל הם לא היו נכנסים בכלל לחנויות שלי. למה מי זה רמי לוי לעומת שופרסל?"
ב-15 בפברואר 2008 מספרת אתי אברמוב את סיפורו של רמי לוי: "הוא גדל בשכונת הפחים בירושלים, בן לעקרת בית ולנהג משאית זבל. כשהיה בן 10 התחיל לעשות עסקים עם הילדים ברחוב. אפילו עכשיו, כשהוא חולש על רשת סופרמרקטים ששווה מאות מיליוני שקלים, רמי לוי מתעקש: 'אני באסטיונר וגאה בזה'. הסוחר ששיגע מדינה שלמה עם פולקעס בזיל הזול, מספר איך עקץ את רשתות השיווק הגדולות ומבטיח: 'בחיאת דינק, אני לא אקרוס".
10 צפייה בגלריה
התחיל מסופרמרקט קטן וצנוע ברחוב השקמה בשוק מחנה יהודה. הכתבה על רמי לוי מה-15 בפברואר 2008
(צילום: מארכיון ידיעות אחרונות)
אגב, את כתבת הצבע המעניינת, תחת הכותרת "פאפא עוף", פותחת אברמוב כך: "קצת קשה להאמין, אבל לרמי לוי, שאחראי לקדחת העופות ששיגעה השבוע את המדינה, אין אפילו עוף אחד במקרר".
ב-6 ביוני 2008 מספרת כתבה בעיתון: "לידיעת הקורא אהוד בנאי: הבית ברחוב האגס 1, מעל חנות הירקות בשוק מחנה יהודה בירושלים, כבר אינו ריק יותר, והקירות ממש לא חשופים. בדיוק לפני שבוע השתכנה בו מסעדונת אורגנית זעירה וצמחונית. בעליה, חזי ביבי, החליט לקרוא למסעדה על שם שיר הגעגועים הידוע, מתוך כבוד להיסטוריה הירקנית בשוק. ב-1883 גר במבנה העליון אליהו יעקב בנאי, אבי השושלת הבנאית המפוארת וסבו של אהוד (היום הרחוב הזה נקרא על שמו). הוא גידל שם שמונה ילדים, והחזיק למטה חנות ירקות, שממנה כנראה שאב 'אלברט פירות' הרבה השראה".
אגב, אותו ביבי הוא האיש שהקים בעבר את רשת חנויות הטבע "ניצת הדובדבן" והחליט בעקבות זאת לפתוח מקום קטן כדי לבשל אוכל אורגני. "במבנה ההיסטורי בשוק הוא מציב על הפלטות סירים גדולים, ומגעש חומוס אורגני, סלטים, ממולאים כמו כרוב וקישואים וגם קובה משני סוגים: רגיל וחמוסטה. אוכל ירושלמי בסיסי, רק נטול כימיקלים".
ב-19 באוגוסט 2010 מדווח כותב המדור על פשיטה גדולה: "עושים שוק: חוקרי מס הכנסה פשטו על מחנה יהודה". בידיעה מסופר כי החוקרים פשטו בהוראת מנהל רשות המסים, יהודה נסרדישי, על סוחרי השוק לברר האם הם מדווחים על הכנסותיהם כנדרש.
"במשך שלושה ימים עשו החוקרים מבצע רחב היקף בשק מחנה יהודה. במהלך המבצע התברר כי 28% מבעלי העסקים לא רשמו כלל את הכספים שקיבלו. ב-16% מהעסקים נמצאו ליקויים מהותיים בניהול הספרים. כך, למשל, בעסק למכירת תבלינים נצפו מספר קניות אשר לא נרשמו בקופה הרושמת, והתקבולים הוכנסו מיידית לכיסו של בעל העסק. בחנות פירות וירקות נמצא שהתקבולים מודפסים בקופה רושמת, אולם לקופה לא היה סרט פנימי".
ב-13 בינואר 2011 מדווח העיתון על השינוי הגדול בדרכי הגישה מעתה ואילך לשוק מחנה יהודה: "מחר יום היסטורי בירושלים. על כך אין איש חולק. עם כניסת השבת ייסגר לצמיתות רחובה הראשי של העיר, רחוב יפו המפורסם, לכל אורכו, בטבורה של עיר הבירה, לכלי רכב מכל סוג שהוא, כן, גם לאוטובובסים, מוניות ואופנועים. עידן הרכבת הקלה בירושלים מתחיל. הרחוב שבו נסעו בכרכרות תיאודור הרצל והקיסר וילהלם השני - ייסגר בפני כל כלי הרכב סופית לבלי שוב".
אגב, ראש העיר, ניר ברקת, ניסה ברגע האחרון לשנות את "רוע הגזירה", מחשש שהסוחרים יתנקמו בו בבחירות אם פרויקט הרכבת הקלה ייכשל, אך בשל החוזים שכבר נחתמו – הרחוב נסגר סופית.
והנה גם גלידה נהדרת מגיעה לשוק. ב-19 באוגוסט 2011 מדווח העיתון כי "ממש מול מסעדת רחמו הוותיקה, מעוז המנה המופרכת אך המיתולוגית של אורז-עם-שעועית-בפיתה, צצה לא מכבר גלידריית מוסלין. אורית ורדי, הבעלים, היא אשת הייטק לשעבר, שהחליטה לנטוש הכל, להתמסר לגלידות וללמוד את התורה בבית הספר הגבוה לגסטרונומיה "לה נוטרה" שבצרפת. כשחזרה, התחילה לייצר גלידות במרפסת ביתה, וכשהצפיפות גברה, פתחה את הגלידרייה שלה, שנקראת על שמו של קרם צרפתי מעודן, שוקולד מבלגיה ומחית אגוזי לוז מצרפת".
ב-13 בדצמבר 2012 מדווח על חידוש מעניין: "יש לך כרטיס מועדון? קבלו את הטרנד החדש בשווקים: כרטיס חבר. משלמים 99 שקל ויוצאים למסע של 10 טעימות בין הדוכנים בשוק מחנה יהודה, שוק העיר העתיקה ושוק לווינסקי".
כמה עולה בסטה?
בחלק הבא והאחרון של אוצר מהעבר על שוק מחנה יהודה: הזינוק במחירי הבסטות בשוק, ההתמודדות של הסוחרים עם משבר הקורונה ואיך התקבל השטר החדש של 50 שקל בדוכני השוק? וגם: המיזם החברתי הנפלא שהקים אורי עמדי למען הקונים בשוק.
