יעקב שחר, בעלי מכבי חיפה ומבעלי קבוצת מאיר יבואנית וולבו לישראל, נכנס לראשונה לעסקי החקלאות.
ל-ynet נודע כי קבוצת מאיר, יחד עם קבוצת גרנות בראשות היו"ר עמית בן-יצחק - הארגון הכלכלי הגדול ביותר של הקיבוצים, שמחזיק גם ב-7% ממניות תנובה, הקימו חברה בשם "גרנות אינטרנשיונל", שתעסוק בהקמת פרויקטים חקלאיים בחו"ל בהיקף של עשרות עד מאות מיליוני שקלים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
2 צפייה בגלריה
יעקב שחר ואביתר דותן
יעקב שחר ואביתר דותן
יעקב שחר ומנכ"ל החברה החדשה, אביתר דותן
החברה החדשה תעשה זאת באמצעות שיתופי פעולה מקומיים להקמת רפתות, לולים, מטעי אבוקדו, הדרים וגידולים אחרים תוך שימוש בידע וטכנולוגיות מתקדמים שפותחו בישראל. הקבוצה החדשה כבר במגעים מתקדמים להקמת פעילויות בחו"ל.
יעקב שחר אמר ל-ynet: "בחרנו להיכנס לתחום החקלאות כי זיהינו דאגה עולמית לזמינות של מקורות מזון טרי לצורך 'ביטחון המזון'. השותפות עם גרנות מאפשרת לנו להיכנס לפעילות ממקום של ידע ומומחיות".
מדובר בשילוב כוחות של שתי קבוצות ענק: קבוצת גרנות, מהקואופרטיבים החקלאיים הגדולים בעולם עם מחזור מכירות של קרוב לארבע מיליארד שקל, שמביאה עימה לשותפות ידע עצום במגוון תחומי חקלאות בהם הוא עוסק. קבוצת גרנות היא המגדלת הגדולה בישראל של אבוקדו - כשליש משטחי מטעי האבוקדו בישראל בבעלותה. היא בעלת א.ת., אינטגרציית העופות הגדולה בישראל - מהביצה, דרך הלול ועד לשחיטה. היא בעלת אמבר, מכון התערובת לבעלי חיים הגדול במזרח התיכון, מחזיקה בשותפות ברפתות קיבוציות, ועוד.
2 צפייה בגלריה
מפעלי גרנות בגן שמואל
מפעלי גרנות בגן שמואל
מפעלי גרנות בגן שמואל
(צילום: עמית שעל)

לשחר וגרנות היכרות מוקדמת

קבוצת מאיר, מיבואניות הרכב הגדולות בישראל (וולבו, הונדה, משאיות, אוטובוסים, אופנועי הונדה וציוד מכני והנדסי), היא בעלת מחזור מכירות בסך של כשמונה מיליארד שקל.
הבעלות על "גרנות אינטרנשיונל" מתחלקת כך: 60 אחוזים גרנות ו-40 אחוזים קבוצת מאיר וקרן ההשקעות הפרטית בראשות גבי פרל. למנכ"ל החברה מונה אביתר דותן, לשעבר מנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר, המייצגת את הרפתנים, ומי שריכז את פרויקט "רפת ישראל".
לקבוצות מאיר וגרנות היכרות מוקדמת באמצעות שותפות בחברת "הובלות עמק חפר החברה החדשה" העוסקת בהובלת תוצרת חקלאית ומטענים אחרים. השותפות החדשה של גרנות ומאיר רוכבת על החשש העולמי ממחסור עתידי במזון, והרצון של ממשלות לדאוג לביטחון ולעצמאות המזון שלהן על ידי הקמת פרויקטים חקלאיים חדשים.