בית הדין לעבודה בירושלים דחה לאחרונה תביעה של אלמן לקבל קצבת שאירים מקרן הפנסיה של אשתו המנוחה, משום שהוא עזב אותה מרצונו בשנתיים האחרונות לחייה ולא התקיים ביניהם שיתוף כלכלי.
האישה נפטרה בשלהי 2011. בתביעה שהגיש ב-2014 נגד קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ, טען האלמן כי הם חיו יחד במשך 40 שנה, והוא טיפל בה וסעד אותה עד יומה האחרון. בנסיבות אלה, טען, כי הוא זכאי לקצבת שאירים מקרן הפנסיה שלה.
המנוחה הייתה פנסיונרית של הנתבעת מ-1995 ועד מותה. לטענת הנתבעת, בין בני הזוג התנהלה סאגה משפטית קשה בבית המשפט למשפחה, שממנה עולה כי לא רק שהבעל לא התגורר איתה בשנתיים האחרונות שלפני פטירתה כנדרש בתקנון לקבלת הקצבה, אלא שהוא גם נטש אותה, לא טיפל בה כשחלתה והערים קשיים רבים על חייה.
משכך ומאחר שלא ניהל עמה משק בית משותף, נטען כי הוא לא זכאי לקצבת השאירים אפילו שהיה בעלה. לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת העתק מצוואתה של המנוחה, שבה ציינה כי בעלה לקח את חפציו ועזב אותה, ונתן לילדיו את דירתו ואת כל כספיו. לכן, היא מצווה שהוא לא יקבל שום חלק מרכושה. כמו כן צורפו החלטות מבית המשפט למשפחה הנוגעות לסכסוך שהתקיים בין בני הזוג במהלך השנים.
ואכן, השופטת שרה שדיאור דחתה את התביעה וקבעה שהאלמן אינו זכאי לקצבת השאירים של אשתו. היא הסתמכה בין היתר על ההחלטות בהליכים המשפטיים שהתנהלו בין בני הזוג, שמהן עולה שהם לא חיו יחד כבר מ-2009, יותר משנתיים לפני מותה. באותה שנה מינה בית המשפט את אחיינה של האישה לאפוטרופוס לגופה ואת עמותת ש.פ.ר כאפוטרופוס לרכוש שלה. האחיין העיד כי הוא זה שטיפל ודאג לצרכיה, והשופטת מצאה כי עדותו אמינה.
עו"ד מיטל מושקוביץ'-סויסהבפסק הדין צוין כי בצוואתה של המנוחה עולה רצונה שהתובע לא יקבל דבר מרכושה (שכולל גם את קצבת השאירים שלה), וכי העובדה שהתובע עצמו לא מונה כאפוטרופוס שלה מחזקת את המסקנה שלא גר עימה ולא דאג לה.
נקבע כי הדברים תומכים בגרסת הנתבעת שלפיה הבעל לא עונה על הגדרת "בן זוג" או "אלמן" בתקנון של קרן הפנסיה, ולא זכאי לקבל את קצבת השאירים. במקביל, השופטת ציינה כי הוא לא הציג מסמכים התומכים בגרסתו, ועדותו של האחיין מפריכה אותה. לדברי האחיין הבעל נהג במנוחה באלימות, עזב אותה וסירב לסייע בטיפול בה בזמן מחלתה.
היא הוסיפה כי התרשמה שעזיבת הבעל את הבית המשותף נעשתה מרצונו, ולא מכורח כלשהו או מנסיבות אובייקטיביות, שאז לפי הפסיקה ייתכן שהיה זכאי לקבל את הקצבה.
בנוסף, לא הוכח שיתוף כלכלי בין בני הזוג לפני מות האישה, והדבר מייתר את הרציונל הטמון בקצבת שאירים, שבאה לשמור את רמת החיים פחות או יותר כפי שהייתה בטרם פטירת בן הזוג. האלמן חויב בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 1,800 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד ליבוביץ
• ב"כ הנתבעת: עו"ד תומר אלטוס
• עו"ד מיטל מושקוביץ'-סויסה עוסקת בדיני ביטוח
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
