38 ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר. גם אחרי יותר מחמישה שבועות, מעבר לאבל ולכאב הנוראים, הכאוס הכלכלי הקשה נמשך. מפונים לא יודעים עדיין למה הם זכאים, רובם קיבלו רק מקדמות, לעיתים בסכומים לא זהים מסיבות שונות, והעסקים בעוטף עזה, שהושבתו כליל ורק חלקם החלו שוב לפעול, מתחננים לממשלה שתעזור.
בינתיים קיבלו רוב המפונים מעוטף עזה, 60 אלף במספר, מרשות המיסים, את 1,000 השקלים החד-פעמיים שהובטחו כבר בימים הראשונים של המלחמה לכל מפונה. בעצם כמעט עבור כל מפונה – רק עד ל-5,000 שקל למשפחה. דהיינו, שהורים שיש להם ארבעה ילדים לא קיבלו 6,000 שקל, אלא רק 5,000. הממשלה חסכה 1,000 שקלים. לא ייאמן.
עוד כסף שקיבלו המפונים הוא 5,000 שקל עד כה למי שהוכרו כנפגעי פעולות איבה. שוב לא כולם קיבלו את הסיוע. למשל, בני זוג מיישוב בעוטף עזה ששהו במקרה בחיפה ב-7 באוקטובר, לא היו נוכחים "באירוע" ולכן אינם מוכרים כנפגעי פעולות איבה - ונותרו ללא הסיוע. זאת אף שביתם נהרס כליל. הם לא קיבלו את 5,000 השקלים. הממשלה שוב חסכה פרוטות מהתקציב. פשוט מדהים.
"יש לי טיל בסלון הבית בזיקים. לא יודעת מה יהיה. לא נפשית, לא כלכלית. אין לנו מושג אילו כספים נקבל בהמשך. הכל באי-ודאות מוחלטת". כך אומרת לנו דורית חרזי, רכזת התרבות של קיבוץ זיקים, השוהה מ-7 באוקטובר בערב במלון בקיבוץ מעלה החמישה, והיא מראשוני המארגנים של המפונים במקום החדש הזמני. עמה שוהים בשני מלונות סמוכים במעלה החמישה כ-650 מפונים מזיקים וממושב נתיב העשרה.
אחד הדברים החמורים ביותר בתחום הכלכלה והכספים הוא חוסר ודאות. זה נכון למדינה, זה נכון לחברה וזה נכון אפילו הרבה יותר לכל משפחה ואזרח. וזה בדיוק קולע למצבם הכלכלי הקשה של 250 אלף אזרחים שפונו, בהוראת הממשלה ופיקוד העורף, מבתיהם בדרום ובצפון הארץ, אלה המכונים בעגת הלשון החדשה "המפונים". נכון יותר היה כנראה לכנותם פשוט במילה "פליטים".
מצב רוח קשה
מעבר לעצב של הרבים כל כך שאיבדו את יקיריהם ב-7 באוקטובר ואלה שקרוביהם מוחזקים על ידי מחבלים ברצועת עזה, מצב הרוח הקשה של המפונים נובע מסיבה שכל אחד מאיתנו יכול להבין: הם הורחקו מבתיהם, מקרוביהם, משכניהם, מעבודתם, מבתי הספר והגנים, מסביבת חייהם הטבעית. הם שוכנו ברובם בבתי מלון ובצימרים הרחק מביתם, לעיתים ארבעה בני משפחה בחדר אחד, ללא סדר יום ברור, ללא תעסוקה, לרוב גם בלי לימודים סדירים עד כה לילדים.
האבסורד הגדול ביותר התגלה בסוף השבוע. מפונים, שבתי רבים מהם נהרסו לחלוטין ורובם כלל לא יוכלו לחזור הביתה, קיבלו חשבונות לתשלום מסי הארנונה וחלקם אף קיבלו התראות. אפילו בחלם לא היו ממציאים סיפור כזה. עד כדי כך המצב אבסורדי, שחברי הכנסת גלעד קריב וולדימיר בליאק נאלצו ליזום כעת הגשת חוק שיוגש השבוע תחת הכותרת "פטור מחיוב ארנונה על בניין שפונה בעת מלחמה".
את עמי כהן, מפונה מזיקים, פגשתי בחדרו הצפוף עד מאוד במלון. ארבעה בני משפחה מתגוררים בחדר קטן אחד עם הכלב. "אני לא יודע איך נסתדר. נאלצנו לקנות המון דברים לחדר הקטן הזה, כולל מקרר, טוסטר, נינג'ה, פלטה חשמלית, הכל, באלפי שקלים. הכסף הראשון שקיבלנו כבר הלך, נגמר מזמן". רבים נוסעים מדי יום ממעלה החמישה עד לעוטף עזה, בהם גם סהר אורבך, בעל מטע של אבוקדו בקיבוץ זיקים. "יש לנו מתנדבים, אלמלא הם היינו אבודים. בלי עזרה של האזרחים לא היינו מצליחים להתקיים ממה שהממשלה נותנת".
אחד ממפוני נתיב העשרה, המושב ש-21 מחבריו נרצחו, אומר: "הממשלה פשוט לא מבינה שמעבר לניהול מלחמת חורמה בחמאס, צריך גם לגלות קצת אמפתיה בתחום הכלכלי למי שעולמם חרב עליהם. נאלצתי ללוות כאן 2,000 שקל מחבר כדי שאוכל לקנות ציוד בריאותי שאני זקוק לו".
2 צפייה בגלריה
מימין: יוני כהן תושב זיקים, מנכ"ל חברת מבו מטבחים בשדרות, ליד אחיו השותפים במפעל - קוטי, דביר ואדיר
יוני כהן מזיקים הוא המנכ"ל והבעלים של חברת "מבו מטבחים" בשדרות, שבה שותפים גם שלושה אחיו: "המפעל בסדר. 30 העובדים באים ושילמתי לכולם מקדמה לחודש הזה. אני נוסע כל יום למפעל, אבל פשוט אין לנו הזמנה אחת למטבח כי כל הלקוחות שלנו פונו מהעוטף. אני מצפה מהממשלה שתדאג לעודד רכישות של מוצרים, כמו מטבחים, מהיישובים בעוטף. אני ממש מתחנן לציבור מכל הארץ – תזמינו בבקשה מטבחים מהמפעל שלנו. כבר חמישה שבועות אין לנו עבודה".
