בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של בת 85 לביטול עסקת מתנה שבמסגרתה העבירה דירה שירשה לבנה הצעיר. השופטת סגלית אופק קבעה שהאם הייתה רשאית לחזור בה מהעסקה בשל התנהגותו המחפירה כלפיה, שהוכחה במכתב ששלחה לו אחרי אירוע רווי צעקות וקללות.
ב-2014 פנתה האם לעורך דין וחתמה על תצהיר מתנה לטובת הבן הצעיר, וכן על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות בדירה. העסקה דווחה לשלטונות המס ושולם עבורה מס רכישה אבל לא הסתיימה ברישום הזכויות על שמו.
אבל ארבעה ימים לאחר מכן חתמה האם על הצהרה שבמסגרתה ביטלה את המתנה וביקשה להעביר את זכויותיה בדירה לבנה הבכור. כעבור שבוע היא חתמה על מסמכי העברה ללא תמורה לטובתו ולפני כשנתיים הדירה נרשמה על שמו.
זמן קצר לאחר מכן הגישה האם תביעה להצהיר על ביטול עסקת המתנה הקודמת, לטובת הבן הצעיר. היא העלתה כמה טענות, בין היתר שחתמה על המסמכים תחת איומים ונעשקה. לדבריה היא הייתה רשאית לחזור בה מהמתנה עקב התנהגותו: היא צירפה מכתב ששלחה לו לאחר אירוע שבו התנהג כלפיה בצורה אלימה ומשפילה.
הבן הצעיר טען להגנתו בין היתר שהתביעה הוגשה ביוזמת אחיו הבכור שהשתלט על אמו והפעיל עליה לחצים פסולים. הוא התעקש שהדירה הועברה לידיו מרצונה החופשי, כאות לאהבתה ומתוך מודעות מלאה. הוא הוסיף שאמו כבר לא רשאית לחזור בה מהמתנה תוך הכחיש שהתנהג כלפיה באופן מחפיר.
אבל השופטת סגלית אופק קבעה כי התרשמה שהתביעה הוגשה מרצונה של האם והיא עומדת מאחוריה, ולפיכך נדחו טענות הבן הצעיר בהקשר הזה. באותה מידה היא גם לא שוכנעה שהאם לא הבינה מה עשתה כשהעניקה את המתנה לנתבע או שהייתה נתונה ללחצים, כפייה או עושק מצדו.
עם זאת נקבע כי העסקה עם הבן הצעיר לא הושלמה ברישום וגם הוא ידע שלא מדובר במתנה מוגמרת, בפרט כשבמשך שנים לא עשה דבר כדי לרשום את זכויותיו. משכך, מדובר בהתחייבות להעניק מתנה שהאם הייתה רשאית לחזור בה בשל התנהגות, כל עוד הבן לא שינה את מצבו לרעה והיא לא ויתרה על זכות החרטה.
השופטת קבעה כי תנאים אלה מתקיימים שכן הבן הצעיר לא הוכיח שינוי במצבו בהסתמך על הדירה, שעדיין מוחזקת ומושכרת על ידי האם והיא מקבלת את דמי השכירות לכיסה. כמו כן, אמו לא ויתרה מפורשות על הזכות לחזור בה.
בפסק הדין צוין שהבן הצעיר לא הפריך את הטענות הקשות של אמו כלפיו במכתב ששלחה לו, ומשכך הוכחה ההתנהגות המחפירה. על כן נקבע כי ההתחייבות להעניק לו את הדירה בוטלה כדין, כך שאין כל התנגשות בין העסקה הזו לבין העסקה המאוחרת עם הבן הבכור, שזכויותיו כבר נרשמו בטאבו. הבן הצעיר חויב בהוצאות של 29,250 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד יניב דבוש
• ב"כ הנתבע: עו"ד ניר שי
• עו"ד רגב אלקיים עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
